מכללת תל-חי 31.03.2025

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.

בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:

פתחנו בשיעור ספרות, חזרנו אחורה לשירים שלמדנו לפני מספר שיעורים.

קראנו שירה המתייחסת לאל ומי שלמדו את השיר קודם לכן הקריאו ונתנו קצת רקע.

התחלנו מהשיר אל תחשוב לי זאת לעוון של נתן זך. דברנו על על תנועת היד שמרחיקה ממנו את האל, על הביקורת בדבריו. התעכבנו על חווית הריח כחוש יוצר זיכרון ועל תיאורו הנפלא של זך.

המשכנו לשיר תפילה לאם בטרם שחרית של חוה פנחס כהן השיר הוא תפילה ופנייה לאל שיישאר קרוב שיעזור לאם עם טרדות היום יום וייתן בה סבלנות ואהבה. דברנו על השימוש במונחים יהודיים כמו מחשבות זרות, קרבן תודה ותמיד בתוך התפילה האישית רגשית של האם.

בשיר סוף הנפילה של רביקוביץ עסקנו בדימויי הנפילה הרגשית ממטוס - מגבוהה לתוך החושך, יש כאן קריאה, בקשה של נוכחות אלוהית לעזרה. איך בבדידות הזאת רק האל יכול להימצא והוא מתמהמה "הוא איננו רוצה להבהיל את האיש באותות של אהבה.

כשהגענו לשיר מאת יונה וולך, לעולם לא אשמע את קולו המתוק של אלוהים , תארנו את החווית הרליגיוזית מול החלון ואת מתיקותה. הערת אגב של ירון על שאלת הקשר בין חוויה רליגיוזית לאמונה באלוהים הפכה לדיון קצר בסוף השיעור בשאלה מדוע וולך מכנה את מושא השיר שלה אלוהים.

בפילוסופיה המשכנו לשיעור האחרון שלנו על אלוהים (לכל הפחות לעת עתה). לאחר שעסקנו כמה שיעורים בהוכחות לקיום האל רציתי להציג להם אף הוכחה לכך שהאל אינו קיים ולראות כיצד הם מגיבים. לשם כך הבאתי את אחד הטיעונים החשובים נגד קיומו של אלוהים – בעיית הרוע. התחלתי בשאלה כיצד אם בכלל אפשר להוכיח שמשהו לא קיים. התשובה הייתה כי אי אפשר משום שגם אם לא נראה כי משהו לא קיים לא נוכל לדעת זאת. אמרתי שנכון שאיננו יכולים להוכיח בצורה הזו כי משהו אינו קיים אבל דרך אחת להראות כי משהו אינו קיים היא אולי להתחיל בתכונות שאנחנו מייחסים לו ולראות אם משהו כזה יכול בכלל להתקיים, ובמקרה שלנו להראות האם הרעיון של אלוהים ככל יכול וכולו טוב מתיישב עם עובדה בסיסית בעולם: העובדה כי הוא מכיל רוע. לשם כך הבאתי טקסט מפורסם של הפילוסוף ג'ון מקי על בעיית הרוע. קראנו אותו ולאחר מכן הצגתי להם את הטיעון שלו כהוכחה בדרך השלילה. הסברתי להם מה זה הוכחה כזו והתחלנו לדון בטיעון. התפתחו דיונים מעניינים מאוד בשאלות של רוע, בחירה חופשית ובכלל קיומו של אלוהים. להערה של אחד הנערים שחייבים רוע בעולם כדי לתת בחירה חופשית של האדם השבתי כי גם אם נניח שכן (ואני חושב שלא) אז אנחנו צריכים להבחין בין רוע אנושי לרוע טבעי ולכל היותר בחירה חופשית יכולה להצדיק רק את הראשון. אפשר לומר שהכיתה נחלקה כמעט שווה בשווה בשאלה אם אלוהים קיים ואם הרוע בעולם סותר את התכונות האחרות שאנו מייחסים לו בדרך כלל.

משום העניין הרב שהדיון יצר הצעתי שנעשה דיבייט קצר. התחלקנו לשתי קבוצות וכעבור זמן מה התחלנו בדיבייט. היה דיבייט סוער, שהגיע לידי הערות המצדיקות בצורה כזו או אחרת זוועות או קטסטרופות כגון השואה בטענה שיצאו ממנה דברים טובים והזדעזעות של נערים אחרים מהערות כאלה. הייתי חייב להתערב ואמרתי כי גם אם יוצאים דברים טובים מזוועות כאלה השאלה היא אם הטוב שיוצא עולה על הרע שהיה ואם בכלל אפשר להצדיק איזה שהוא רוע כאמצעי למשהו אחר גם אם הוא טוב. לא מיצינו כמובן את הדיון והיינו חייבים לסיים. ניסיתי לסגור את הדיון על אלוהים בשאלה עד כמה טיעונים פילוסופים יכולים בכלל לשכנע את מי שהאינטואיציות שלו שונות. הם אמרו או חלקם אמרו שהטיעונים חיזקו את עמדתם לכאן או לכאן. לבסוף הם ביקשו ממני לומר מה אני חושב על קיומו של אלוהים ולאחר שנמנעתי לומר את דעתי בנושא (למרות שהם שאלו שוב ושוב) לאורך כל השיעורים על אלוהים ולמרות שהתלבטתי הצגתי אותה בקצרה ונראה שהתגובות לכך (או לכל הפחות חלקן) היו חיוביות.    

בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:

התכנסנו לשיעור אחרון לפני פסח. המשכנו עם המטפיזיקה של טיילור והדיון על דטרמיניזם. חזרנו על העקרונות היסודיים של המהלך של טיילור, תפיסת הסביבתיות שאומרת שמצבו של העולם הוא בדיוק כפי שהוא גלל הרגע שקדם לו, אזי הכל קבוע מראש. אליעזר העלה טענה שרבים מאמינים בה – לאדם יש רצון שמניע אותו. מהו אם כן המקום של הרצון שלנו? האם הוא חופשי באמת? טיילור הציג את הטיעון על כך שכשאנחנו נוגעים בתנור חם ברור לנו מה הסיבה. אמונה זו היא כל־כך חזקה ומיידית, שהוא יימנע מרגע זה ואילך מלגעת בתנור חם. כולנו מיישמים את עקרונותינו המטאפיזיים, בין אם אנו חושבים עליהם ובין אם לאו, ואפילו אין אנו מסוגלים כלל לחשוב עליהם." במקרים אלה ""העיקרון הדטרמיניסטי פשוט הונח כהנחה, בלי שניתנה עליו הדעת בדרך של מחשבה". למעשה, טוען טילור, זה אותו המצב גם בכל שאר המעשים שלנו, אלא שהסיבתיות נסתרת מאיתנו בשלבים מסוימים, אך זה לא אומר שהיא אינה קיימת. התלמידים העלו הרבה קושיות ושאלו הרבה שאלות בנושא, טענו טיעונים רבים מכיוונים מוסריים ואפיסטמולוגיים, שטיילור יגע בהם בהמשך.

בחלק הספרותי התחלנו לגעת בתנועות הדאדא והסוריאליזם, כדי לבחון האם יש לנו בחירה חופשית בכתיבה. הצגנו את שהתרחש בקברט וולטיר בשנת 1916, על רקע מלחמת העולם הראשונה, עם תמונות, סרטונים ושירים. דיברנו על שירה פונטית ושירה סימולטנית. ראינו ציורים שהושפעו מדאדא, עם טכניקות כמו קולאז' ורדי מייד, קראנו את המניפסט הדאדאיסטי – שכותב מניפסט וכופר בו בו זמנית, קראנו שירים דאדאיסטים (תריסים – התריס, התריס, התריס, התריס וכו', או – התאבדות /  A b c d e …). לסיום, קראנו את המתכון של טריסטיאן צארא לכתיבת שיר דאדאיסטי בעזרת גזירי עיתון. התלמידים התנסו בטכניקה המהנה ויצרו שירים דאדאיסטים בעצמם. בפעם הבאה נמשיך עם הסוריאליזם.

בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:

המפגש ביום שני התחיל סוער, הרוחות שנשבו בחוץ חלחלו פנימה. התלמידים סיפרו על שאלה שהייתה להם במבחן באזרחות שעסקה בהתנהלות של מנהל גימנסיה הרצליה זאב דגני ומשם כבר הכתה התלהטה. בין היתר עלו שאלות סביב תפקיד אנשי החינוך בשעת משבר לאומי, הזכות להשמיע דעה פוליטית בכתה, איך לקיים שיח מכבד ועוד. הדיון התחיל בתשובות תיאורטיות ורחוקות אך התקדם לעבר המקום של סיון ושלי בכתה, ולהתנהלות של דרך רוח בשנתיים האחרונות. הרגשתי לאורך כל הדיון שאנחנו מצליחים לשמור אותו מאוד מכבד וברוח טובה. נאמרו הרבה דברים שמעוררים אותי למחשבה ואני שמחה על כך.

בחלק השני עברנו על המתכונת שהייתה שבוע שעבר, סיון תיקנה טעויות נפוצות ועשתה סדר בדברים.