במגמת הספרות
בכיתה יב' של מירב מידן
טד רוח בו שלושה מתלמידינו הציגו עבודות גמר היה מצוין- מכובד וראוי. הגיעו הורים וסבים. ההגשה של התלמידים היתה מעניינת ובהירה. לציין שזו פעם ראשונה שעשינו בתל חי הצגה כזו וכדאי להמשיך.
בהמשך נפגשתי עם התלמידים אחרי שנפטרנו מנטל הבגרות ולקראת פרידה לימדתי שירה מעין ארס פואטית של יונה וולך, את השיר: "אני לא מרגישה שאני" למדנו והשוונו לביאליק (לא זכיתי) ולרחל (צריחות שצרחתי).
עם השיר "תן למילים" עשינו כתיבה יוצרת.
בעיקר מרגישים סוף ומתקשים להיפרד.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט:
בשיעור הזה נפגשנו פיסית. לצערי על אף שהגעתי מהמרכז, חצי כיתה לא הייתה בגלל מסיבת הסיום של הר וגיא. היה לנו שיעור אחד כי השיעור הראשון היה "טד רוח". ולמעשה במהלך טד רוח הבנתי שלמרות שתכננתי שיעור על סרטר, אני רוצה את השיעור שלנו להקדיש לתלמידותים שכתבו עבודות גמר.
מתוכם רותם לא הגיע, נעמה ואמיר הציגו באירוע "טד רוח", ומאיה לא רצתה להציג כי התביישה. אז בהפסקה בקשתי משלושת הנוכחים להציג באופן יותר ישיר ומפורט בשיעור את הנושא שלהם ואנחנו נקשיב ונערוך דיון. וכך היה. כל אחד מהם הציג כעשרים דקות את הנושא, כאשר תוך כדי זה, אני שואלת שאלות, בכדי להבין באמת ולעסוק בנושא הזה באופן ישיר, ולא כמצגת רשמית. עיבדנו ממש כל אחד מהנושאים בדרך הזו.
הייתי מאוד קשוחה לגבי הסטה של השיעור לכל נושא אחר, החזקתי את הנושא ואת הזרקור על מי שמציג/ה אותו ביד רמה. אמרתי שיושבים כאן תלמידים שעשו עבודה רצינית וחקרו ואני רוצה ללמוד מהם וכולנו עכשיו נקשיב ונלמד, אז ממש קטעתי כל ניסיון לשוחח רגע על משהו אחר, ונתתי את כל הרספקט לדובר/ת. במהלך ההצגה שאלתי שאלות פשוטות בכדי לחזק את ההבנה שלי ושל שאר הכיתה. מדי פעם עצרתי בפאוז וקישרתי את זה לפילוסופיה שלמדנו במשך שלוש שנים. אמיר למשל, התעסק בגישות אפיסטמולוגיות לחינוך, בשתי גישות של פילוסופים שאנו כלל לא מכירים. ובכל זאת שאלנו איך שאלות לגבי האופן בו אנו מכירים את העולם יכוונו את הגישה החינוכית שלנו. שאלנו איזה כיוון יום היה תופס ואיזה דקארט או סוקרטס. ושוחחו על כך באופן כללי, אחר כך למדנו והכרנו את הפילוסופים שאמיר עסק בהם, ואחר כך שאלנו מה העמדה שלו או האמירה שלו בעבודה בעצם. כך גם מאיה שדברה על חוק, צדק ומוסר במשפט, לפי אריסטו, קאנט, אפלטון והגל (כשאת הגל התלמידות לא הכירו). אז קודם בקשתי שתציג את ההבדלים בין שלושת המושגים, כפי שבטח עשתה בעבודה. ואז שאלתי אותה, איך היא נגשה לזה מאפלטון, מה מאריסטו היא לקחה, וכולי, ואמרתי לתלמידים שזה שאני לומדת ומלמדת מעל עשרים שנה פילוסופיה, ממש לא אומר שאין למאיה מה לחדש לי לגבי אפלטון, וגם לא אומר שאנחנו קוראות את הדברים אותו דבר, ואני מתכוונת בכנות להבין מה היא אומרת עליו, איך היא מבינה אותו וכיצד היא מגייסת את זה לנושא שלה. אחר כך שמתי לתשומת לב שאריסטו באתיקה שלו, מחזיק בגישה מאוד אינדיבידואליסטית ואינטואיטיבית ומבוססת ניסיון אישי, ועל אף שאני מאוד אוהבת את הגישה האתית שלו ומאמצת הרבה ממנה לחיי, אפשר לראות לפי העבודה של מאיה שאין לאתיקה שלו איך לעזור לנו במערכת משפט, בניגוד לקאנט שביקרנו כל השנה את גישתו הקיצונית והקרה, אבל בעבודה כשל מאיה אפשר לראות שבסוף כשרוצים לבנות מערכת חוקים חייבים גישה דומה לזו. וכולי.
ואז כמובן הגיעה נעמה עם הנושא המפוצץ שלה, שבוחן את גבולות התשוקה ויחס בין אירוטיקה לאלימות ביחסים הומוסקסואליים. אז גם פירקתי כאן את הנושא הגרנדיוזי והזועק. ניסיתי להוציא ממנה תשובות קטנות ומכוונת, מאיזו בחינה חקרת את גבולות התשוקה? האם שאלת מהם הגבולות? או האם השאלה היא, בהינתן גבולות כאלה או אחרים, מה גורם לנו למתוח אותם או להגיע אליהם? עשינו אבחנה בין החוקרים השונים, שהיא נגעה בהם, והראינו מי מהם עוסק בשאלות יותר פילוסופיות ומי הולך לכיוונים יותר יישומיים של מדעי החברה (גם אצל אמיר העלינו את זה). וכך בקיצור פגשנו ולעסנו את הנושאים של שלושתם, שמתי אותם, ליטרלי, על השולחן הקטן שישבנו סביבו ועיבדנו יחד את החומר בשיח ישיר ומעניין. לבסוף, החמאתי והבעתי כבוד גדול לשלישייה (ולרותם שלא יכל להגיע.. ) על כך שכתבו עבודה. היה מפגש אינטימי, יעיל ונהדר.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
אחרי שעת טדרוח מוצלחת במיוחד, התכנסנו במרפסת המתנ"ס. הדקות הראשונות הוקדשו, שוב, לתכנון המשחק הכיתתי (הערכה חלופית). אח"כ המשכנו בקריאת הדיאלוג 'קריטון' שהתחלנו בשיעור שעבר. קראנו קריאה צמודה ועצרנו להבהרות ודיון ככל שנדרש. הדיון העירני ביותר נרשם סביב הטענה של סוקרטס שאסור לעולם לעשות עוול, ובגרסה הקיצונית יותר: גם מי שנעשה לו עוול - אסור לו להחזיר עוול. משם דיברנו על כליאה - האם זה עוול ממוסד או התנהגות הכרחית? עוד דיברנו על ענישה, שיקום עבריינים, קורבנות ואמון בטבע האדם. היה מעניין!
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
התכנסנו בתחילת היום לאירוע טד חגיגי. הגיעו הורים, הגיעו סבים וסבתות, הגיעו תלמידים, והיה רצף של הרצאות נהדרות שהצליחו להסביר היטב את הרעיונות שמאחורי העבודה הקשה שהשקיעו התלמידים והתלמידות.
בחלק השני של היום התכנסנו בכיתה למפגש ספרותי. פתחנו בקריאה בשיר של פרנק אוהרה, "מדוע אינני צייר", שמראה לנו דרך מפגש עם סופר מהו משורר. כחלק מהשיר כותב אוהרה על התבוננות בצבע כתום ושירים שנכתבו בעקבותיו. מכאן יצאנו למשימה שהתחברה למחזה שקראנו בשני המפגשים הקודמים - לכתוב את החושך, בלי להשתמש במילה חושך. התלמידים הופתעו מהאתגר והתלהבו לגשת למשימה. אז עשינו סבב בו כל אחד הקריא או שיתף במה שניסה לעשות, ויצאו דברים יפים מאוד. לסיום, קראנו את "לימודי רפואה ולימודי ספרות" של חזקי לסקלי - אִם תְּלַמֵּד אוֹתִי לִכְתֹּב בַּחֹשֶׁךְ, / אֶלְמַד אֶת הַחֹשֶׁךְ / לִכְתֹּב."
Comments