שבוע 29 ללימודים בבית החינוך למדעי הרוח במכללה האקדמית תל חי. גם באופן מקוון מתחילים לראות כבר את סוף השנה באופק 😊
הנה זה מה שהתרחש אצלנו אמש:
במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי) אמש העבירה את השיעור חיה גלמן הרכזת הפדגוגית של 'דרך רוח':
קראנו יחד את הסיפור "לצון" של צ'כוב. (מוכר גם כ"מהתלה") וקיימנו בעקבותיו דיון שבו ניסינו להבין מה המהלך הספרותי שצ'כוב עושה בטקסט. מי מהתל במי? גילינו ששם הסיפור יכול להיות מפתח להבנה, אבל גם יכול לעשות ההיפך.
הנה לנו כבר מהתלה אחת בקוראים. ניסינו לחשוב מה קורה לנו כשנדמה לנו שמישהו משחק ברגשות שלנו. האם בהכרח זו כוונתו? האם המשחק ברגשות של האחר יכול להיות גם מהלך השלכתי? ראינו כיצד האופן שבו נמסר לנו הטקסט מנסה להגיד משהו על המציאות האנושית. כיצד מתנהג הטקסט כדי לייצר לנו חוויה של ריאליזם אנושי. הבנו שלצ'כוב אין עניין להיות מחלק מוסר או מחלקת חינוך, אלא, להניח לפנינו בן אנוש, כזה שפוגע אבל גם פגיע. וכן, שהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מה שחושב עלינו או מרגיש כלפינו האדם שמולנו, הוא רק הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. תודה לבנות המקסימות של טליה.
במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):
במרכז השיעור עמדה בעיית האינדוקציה של יום. ראשית בררנו מהי אינדוקציה (ומה מבדיל אותה מדדוקציה). ובהמשך שוחחנו על הסוגיות העולות במסגרתה:
לפי יום, מדענית מצדיקה את המהלכים האינדוקטיביים שהיא עושה באמצעות הנחה בנוגע ליציבות חוקיות הטבע.
שתי האפשרויות, לפי יום, לנסות להצדיק את ההנחה בנוגע ליציבות חוקיות הטבע - 1. כאמת הכרחית 2. כהנחה מבוססת ניסיון.
המבוי הסתום שכל אחת מן האפשרויות מובילה אליו.
משמעות בעיית האינדוקציה של יום ליחס בין הפילוסופיה ובין חיי היומיום והמדע.
ההבחנה של יום בין אמונה טפלה ובין האמנה סבירה.
Comments