השבוע ה 11 בבית החינוך למדעי הרוח במכללת תל חי. מתקרבים כבר למחצית הדרך:
במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):
אתמול העבירה לנו סיגל נאור-פרלמן שיעור בשכלול מיומנויות הכתיבה. השיעור עימת אותנו עם האזורים המאתגרים של הכתיבה, בהם אנחנו נדרשים לתת תיאור "יבש", עובדתי, ממוקד, בלי לרוץ לחלקים שיפוטיים/אמנותיים, שלרובנו הם קלים יותר.
בפתיחת השיעור קיבלה כל אחת מהתלמידות עלה והתבקשה לתאר אותו במילים. בתום הזמן שהוקדש למשימה, הקריאה בקול מי שרצתה את תיאור העלה שכתבה. חלק מהתיאורים נרשמו על הלוח, והמשפטים פורקו למרכיביהם.
הפירוק אפשר לנו לראות אילו אזורים מתארים באופן ענייני את העובדות שקשורות לאובייקט (גודל העלה, צבעו, עורקיו המסתעפים, הצטברויות של אבק על פניו), איפה מתחילה גלישה לתיאור סובייקטיבי-שיפוטי ("העלה שלי עבר הרבה בחיים", "העלה די קטן"), ואיך מזהים ונמנעים מחלקים טאוטולוגיים -- חזרות מעגליות שלא מספקות מידע נוסף ולא מקדמות את התיאור.
היה מאלף לקרוא את התיאורים השונים של העלה. אך בכל אחד מהם עצרנו ושאלנו האם מה שנכתב מתאר באופן אמין את העלה. האם ה"אמת" בתיאור היא אמת אובייקטיבית, נצפית, או סובייקטיבית, רגשית. אצל כל אחת מהתלמידות שהתנדבו לקרא מצאנו שיש גלישה לשיפוטי על חשבון מידע תיאורי ותמונה מפורטת. זה היה שיעור חשוב בחיזוק מה שסיגל כינתה ה"קומה הראשונה", שעליה נבנה המבנה --- הקול, המבט הייחודי, והצבע של כל אחת מהכותבות שאותו אנחנו רוצות לשמר.
התיאורים משקפים תקופה, חברה וסביבה, וקיבלנו דוגמאות לכך מתחום הספרות והאמנות הפלסטית. בכלל, התרגיל עמד בהקשר לאמנות פלסטית ובעיקר לרישום: בעוד שאנחנו בטוחים שלצייר יודעים מעט אבל מילים כל אחד יודע לכתוב, מסתבר שגם בכתיבה יש משקל לאימון של היד, לריסון ולרכישת מיומנות טכנית. גם כאן צריך לסמן את הגבולות של האובייקט, ורק אז למלא.
המשימה השנייה הייתה להשוות בין שני טקסטים בדגש על בניית קשרים לוגיים. באילו מילות חיבור נשתמש בתיאור דמיון בין שני טקסטים? ושוני? כשהפרקטיקה ההשוואתית ברורה נוכחנו שאפשר לדון בחפיפה בטקסטים שבמבט ראשון אין ביניהם חיבור.
בשיעור השני קיבלנו הדרכה בספרית תל-חי הנפלאה, ותודתנו לנתנאל ביטון שהעביר אותה. חלק מהתלמידות הביעו רצון לעבור לגור בספריה. בזמן שנותר דנו בשירים אהובים שהביאו שתיים מהתלמידות: שירו של ביאליק "הכניסיני תחת כנפך", והשיר "זה עוד לא אבוד" של להקת ג'ין בורדו.
במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):
בחלק הראשון של יום הלימודים אמש כתבו התלמידים לראשונה השנה בחינה. מקווה שהתמודדו בהצלחה עם המשימה המורכבת.
בחלק השני דנו בטענה של אריסטו שאין טעם ללמד צעירים מוסר משום ש:
א. אין לצעירים את ניסיון החיים הדרוש על מנת להבין את הסוגיות המוסריות.
ב. צעירים נמשכים אחרי תשוקות ודחפים ולכן החינוך המוסרי לא יועיל להם בכל מקרה.
במהלך הדיון נגענו גם בוויכוח הבא שמופיע במסכת אבות:
רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ.וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.
רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ:
היה מרתק!
コメント