שנה חמישית (!) כן, כן, למרות המצב והמציאות הבלתי נתפסת, פתחנו אמש את הלימודים בהתרגשות רבה:
במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
פגשנו אתמול ללמוד קצת דון קיחוטה. התלמידים שהספיקו לקרא נהנו מהסיפור ובכלל אווירת המפגש היתה טובה.
עם זאת רוב התלמידים פליטים בארצנו ומחוצה לה. תוך כדי שיעור הייתה הקשבה לאזעקות בק"ש וההרס שם והזום ניתק קצת... לא תנאים אופטימליים...
בכל זאת דמותו המגוחכת של דון קיחוטה, העולם שברא בדמיונו והדיאלוג בין דמיון למציאות בדמותו של סנשו פנשו העסיקו אותה בשעה של לימוד והנאה.
(אגב בין השיעורים התלמידים עשו מפגשי קריאה ביחד - רגע של נחת בתוך הכאוס הכללי)
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
בחשש, התרגשות וגעגוע גדול פתחנו את השנה בזום. כבר בשיחות המקדימות הרגשתי שיש צמא ורצון גדול לחזור ללמוד ולהרחיב אופקים.
בנוסף לתנאים הכלליים המשותפים לכלום, בכיתה שלנו התרחשו שינויים בצוות - אלעד חבר לאלעזר להוראה משותפת בכיתה י', ואילה, שנפרדה מתלמידותיה שסיימו את התוכנית שנה שעברה, צוותה לכיתה שלנו. אחרי שנגה וליאור הציגו את החילוף אלעד נפרד מהתלמידות בשיר של אליזבת בישופ, על האמנות שבאיבוד דברים. התלמידות אמנם הביעו את צערן על העזיבה של אלעד, אך קיבלו את אילה בזרועות פתוחות. אילה הביאה סיפור קצרצר של אלכס אפשטיין - איך מסיימות האגדות שעניינו בעיקר (אבל לא רק) החלוקה לטובים ורעים. התלמידות התבקשו לחלץ ממנו שאלות. רובן העלו שאלות פילוסופיות שמערערות על אפשרות קיומו של טוב מוחלט, והשמתו במסגרת רלטיביסטית. אילה כיוונה אותן לשאילת שאלות הנוגעות לאופן המסירה של הסיפור, כמו למשל מי הדוברים? באיזה אופן הוא כתוב? ועודדה אותן לחשוב על הקשר שבין הצורה לתוכן. כמשימת הן התבקשו לדון באחת השאלות שנשאלו, ומשם נמשיך בשבוע הבא.
אעיד על עצמי שסיימתי את השיעור בהתרוממות רוח ובציפייה להמשך.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
שמחנו לפתוח את השנה עם הכיתה החדשה, גם אם בפורמט וירטואלי בזום. ההתרגשות הייתה באוויר החשמלי ואנחנו הצגנו את עצמנו, יחד עם נגה מנהלת בית החינוך וליאור שהגיע לביקור משמח. אז ביקשנו מהתלמידים שיציגו את עצמם בקצרה ויספרו איפה הם נמצאים בימים אלה.
אז הצגנו את מה שנעשה כאן לאורך השנה - את הייחוד של לימוד משותף של ספרות ופילוסופיה, את השותפות של התלמידים בתוך הלימוד ואת העובדה שאנחנו לא באים לגרוס חומר, אלא לגעת בדברים בצורה עמוקה.
אז פנינו לחלק המרכזי של השיעור - כל אחד מאיתנו הציג את השאלה "למה ללמוד ספרות/פילוסופיה". אני, אלעד, התחלתי ושאלתי קודם כל - מה אמנות עושה לנו? מדוע אנחנו מרגישים צורך להסתכל על אחרים עושים דברים, מה בזה גורם לנו הנאה? שתי תשובות יפות והפוכות עלו מהתלמידות - עדי אמרה שזה מלמד אותנו על עצמנו. ומיד אחריה רוני אמרה שזה מאפשר לנו לצאת מעצמנו, אסקפיזם. ואיזה יופי - שתי תשובות הפוכות ושתיהן נכונות. אז נגה דיברה על האמנות כמפגש עם יופי, עם צדדים אסתטיים. ואני הוספתי - זה גם מאפשר לנו ללמוד דברים על העולם, על מה שסביבנו. והנה, ארבע תשובות, כל אחת אחרת, וכולן נכונות ומשלימות זו את זו.
אחר כך עברנו לדבר ספציפית על ספרות - מה מיוחד בה מבין האמנויות האחרות. שאלתי מה חומר הגלם של הספרות, והתלמידים ענו - מילים. הספרות מאפשרת לנו לפגוש את הדברים באמצעות מילים. ומילים הן רבות משמעות ורבות יופי. קריאה ספרותית מאפשרת לנו לעמוד על ניואנסים, על דיוקים עדינים ודברים שנאמרים בין השורות.
אז פנינו לקריאת שיר, "מבוא לשירה" מאת בילי קולינס, שמדבר על אפשרויות שונות לקרוא שירה. בקצרה, עמדנו על כמה מהדימויים השונים בשיר ומה הם מבטאים.
אז או אז עברנו לחלק הפילוסופי של הערב. אליעזר הציג מצגת מחויכת שבה הוא מציג את הדיאלוג שלו עם אמו כשהודיע לה שהוא רוצה ללמוד פילוסופיה - "אבל מה אפשר לעשות עם זה?" הייתה השאלה הראשונה שנשאלה על ידה. אליעזר ניסה לענות לאמא עם תשובות שכתבו כמה מהאוניברסיטאות בארץ, וכמה פילוסופים גדולים כמו מרקוס אורליוס, ויליאם ג'יימס וכמובן סוקרטס. אך התשובות לא שכנעו את אמא. אז מצא אליעזר מנוח בתשובתו של היידגר - אל תשאל מה אתה יכול לעשות עם פילוסופיה, אלא מה הפילוסופיה יכולה לעשות איתך! (וכל הכבוד לאלונה שהציעה את תשובתו של היידגר בעצמה).
לסיום, אליעזר ביקש מהתלמידות לכתוב פסקה קצרה על מה שמביא אותם ללמוד פילוסופיה וספרות, ומה הם מצפים שאלו יעשו איתם. ואלה כמה מהתשובות:
"הייתי רוצה שהפילוסופיה תפתח את המחשבה שלי, תגרום לי להרחיב אופקים, לחשוב מחוץ לקופסא, לחקור על דברים שמעניינים אותי, לא לקחת כל תשובה שנותנים לי כנכונה בהכרח, לחשוב."
"הייתי רוצה שהפילוסופיה תיקח אותי למחשבות שלא הייתי חושבת אותם בעבר, לא צפויות, ללמוד דברים שבחיים לא הייתי יודעת אותם לבד או שלא היו לי את הכלים ללמוד עליהם לבד, והייתי רוצה גם שהפילוסופיה תיתן לי מחשבה יותר עמוקה על החיים שלי ושל אחרים"
"אני הייתי רוצה שמתוך העיסוק בפילוסופיה וספרות אפתח יכולות להסתכל על דברים בצורה בוגרת יותר, לפתח את היכולות שלי לנסח ולהביע את עצמי יותר טוב. בנוסף לכך הייתי גם רוצה לצאת עם תחושה שאני מבין את העולם טוב יותר, אפילו בקצת."
עם תשובות כאלה - נראה שזאת תהיה שנה בהחלט מעניינת!
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
נפגשנו בזום רוב הכיתה נכחה אך לא כולה ושמחנו מאוד להתראות. התחלנו בשלומות, במה העניינים והיכן כל אחת נמצאת גיאוגרפית, קצת עדכונים על התראות, על אזעקות, את מי פינו, מי נשארו, מי אורזות חבילות לחיילים. אחר כך שאלתי מי יכולה לשתף היכן פגשה את הפילוסופיה בחופש הגדול, היכן עלה לה משהו שלמדנו במשך השנתיים האלה, או בכלל, פגשה איזה ציטוט או מחשבה של פילוסוף. הן נתנו דוגמאות ואז אליה אמרה ש"לא בחופש הגדול" אבל מאוד מסקרן אותה בימים האחרונים מה היה אומר מיל, "ההוא שאומר" שאושר למירב האנשים הוא שקובע את המוסר, אם "למחוק את עזה או לא למחוק את עזה" ואני אמרתי שאנחנו השיעור הזה נתאפק מדיון בנושא המלחמה, והבטחתי להשאר בסוף השיעור עם כל מי שרק תרצה ולשוחח ולנתח ולדון על מה שיבקשו.
אך השיעור הזה נתאוורר עם פילוסופיה שלא קשורה לתכנים אלה.
בדיוק כשהגענו לחלק הפילוסופי חלקןם אמרו שמתחיל להיות מתוח ואולי יצטרכו לנטוש את הזום, חלק הלכו לבקשת הוריהם למקלטים מראש בגלל בומים ומאז התחילה נשירה של תלמידותים מהשיעור לצערי.
עם אלה שנשארו התחלנו לדון על המשפט של ניטשה "החיים היו שגיאה ללא מוסיקה"
שאלתי אותןם מה זאת אומרת החיים כשגיאה. הןם ענו מאוד יפה: אין טעם לחיים אין תכלית, אין הצדקה. אולי אנחנו סתם כאן. אין משמעות.
ואם כך, מהי המוסיקה? בקשתי שיתייחסו לכך כאמנות באופן כללי.
הן ענו שזה דבר סובייקטיבי, מקורי שאדם עושה בעצמו. דברנו על כך שהמוסיקה והאמנות הן מקום של רגש יצירה, והחוויה מהאמנות היא מופשטת, לא רציונאלית.
האמנות מענגת והיא פועלת באופן הפוך ממה שהפילוסופיה מנסה לעשות תמיד- הפילוסופיה מנסה לתת טעם ותכלית לחיים מתוך התבונה והסדר. מנסה להצדיק את החיים תבונית, ואובייקטיבית. ניטשה אומר הטעם של החיים הוא טעם אסתטי, רגשי, יצרי, לא רציונלי, לא מילולי, אנחנו חווים את האמנות כ"וואו" ולא באמצעות מילים. כחוויה אינדיבידואלית.
ספרתי להן איך ניטשה יורד על כל הפילוסופים שאני אוהבת והניסיון שלהם להצדיק את החיים מתוך תבונה וחקירה. אותו זה לא מעניין. הן אמרו בחיוך זדוני שמאוד מתחברות לניטשה בינתיים (רגשות טינה לסוקרטס וקאנט... ) צחקנו.
לאט המצב הבטחוני סגר עלינו וצמצם עוד יותר את הכיתה אז נשארנו כבר לדיונים ספציפיים על עבודות גמר וחקר, ושיחות עניין ספציפיות. נמשיך בשבוע הבא.
Comments