במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
סוף סוף מפגש פנים אל פנים ! התרגשנו קשקשנו, צחקנו ונזכרנו כמה כיף להיות ביחד.
קראנו ממדרשי ברוריה בקבוצות. הן התגברו על הלשון החז"לית וזיהו את הקריצה והחתרנות בדמותה.
לאחר מכן הייתה סדנת כתיבה עם איילה. התלמידים נהנו חשפו מעולמם הקריאו. היה מוצלח מאד, אינטימי במידה מתאימה.
סיימנו במילון מושגים ספרותיים והם נשלחו עם משימה הביתה למצוא דוגמאות מהכתובים.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
פעם שניה ברציפות נפגשנו פנים אל פנים! עדיין כל כך משמח ומרגש! הספרייה אירחה אותנו יפה ואיפשרה לנו להתחיל לצלול לרעיונותיו של טיילור על דטרמיניזם. הכתה לקחה את הדיונים למחוזות כל כך מופלאים שאפילו טיילור לא היה יכול לצפות אותם מראש 🙃 קראנו ודיברנו, ונזכרנו כמה זה יכול להיות משמעותי ומעניין.
בחלק השני פגשנו את כתת הספרות של מירב ונזכרנו איך זה מרגיש להיות בית חינוך. התלמידות התרגשו ושמחו וניכר שזה חסר להן. עשינו כמה תרגילי כתיבה מהירה והם שמחו לכתוב ואז לשתף.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
לאחר שסיימנו את העיסוק בתקופה הקלאסית, קפצנו היום הישר אל המאה העשרים ותפיסת הצדק של ג'ון רולס. אליעזר הציג את רולס ופועלו, וכדי להקדים את הפירוט על תפיסתו שאל את התלמידים כיצד נכון לחלק עוגה ביום הולדת? האם כולם מקבלים אותו דבר? מישהו מקבל יותר? ועל פי מה מחליטים? עלו כל מיני תשובות – לחלק לכולם בשווה ולתת קצת יותר לילד יום הולדת, או שמא להתחשב בגיל והמצב הבריאותי של כל אחד. אז הציג אליעזר את ההגדרה של רולס לצדק תוך ציטוטים נבחרים ממנו. מדובר בטיעונים מורכבים המנוסחים בצורה מורכבת, והתלמידים הקריאו את הציטוטים והצליחו לנתח אותם ולדון בהם. אז צפינו בסרטון המסביר את מסך הבערות. תוך כדי הצפייה בסרטון, שנצפה כבר אחרי שעבר חצי שיעור וזמנו של אליעזר כמעט תם, התכתבנו בינינו והחלטנו שיהיה נכון להמשיך לעבוד איתם על הנושא ולא לקפוץ לחלק הספרותי, איתו נפתח במפגש הבא.
כדי לדון במסך הבערות אליעזר שאל איך נכון לבדוק מה טעים יותר – קולה או פפסי? משם התלמידים התחלקו לקבוצות שקיבלו כל אחת סיפור מקרה שמציג דילמה ציבורית – סממנים דתיים בקיבוץ חילוני, פיזור אוכלוסיית מהגרים ברחבי הארץ, האם בית ספר צריך לדווח על אלימות של ילד לבית ספר חדש שעבר אליו – אז הצגנו במליאה את כלל הסוגיות.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
נפגשנו שוב בזום במתכונת קומסי קומסה... תוך כדי אני מקבלת התראות מצוות צח"י לגבי מעין ברוך ופתאום נזכרת שההתראות האלה מגיעות מהמקום שהן נמצאות בו ברובן... שאלנו מה קורה והן אמרו שיש הרבה בומים ויירוטים מצד שלנו.
דברנו קצת על הבגרות ומה לבגרות ומה נופל ומה נשאר ולמה צריך לכתוב עבודה. אמרתי שאם תלוי בי היינו לומדות כל השנה עד הרגע האחרון, גם אם זה בזום, ומקבלות את המתנה הזו של השכלה פילוסופית שהיא ראויה לכשעצמה ושל חשיבה פילוסופית שהיא מתנת חיים ושיפור חיים. מלבד זה הייתי מבטלת לחלוטין כל מבחן והגשת עבודה... אבל זה לא תלוי בי אז עלינו לפחות להתנחם בהקלות. חזרנו בעל פה על הקו של דקרט, הצורך בהטלת ספק וכל מה שהטיל בו ספק עד כה.
משהדגשנו את הטלת הספק ההיפרבולית ברציונאליות שאלנו האם אפשר יהיה לצאת מזה או שאולי יצטרך להודות שאין שום דבר ודאי. נראה לנו שיצטרך להודות שאין דבר ודאי. עברנו להקריא את ההיגיון השני. זהו, דקארט גמר אומר: אין גוף אין חושים אין שמיים ואין ארץ, כל מה שרק ניתן להטיל ספק אני פוסל אותו על הסף. אבל בכל הזמן הזה שאני חושב וטועה ומטיל ספק אני דבר מה, ומשם מגיע לכך שכל עוד אני חושב או אומר את המשפט אני קיים, המשפט הזה נכון בהכרח. שם עצרנו וספרתי להן על פריצת הדרך הקרטזיאנית הגלומה בהפיכת צורת החשיבה הפילוסופית מכזו שמתבוננת על העולם מתוך העולם לכזו שמתחילה בסובייקט ומתקפת אותו ראשון. ייסוד הרציונליזם ובניית הסובייקט המודרני.
יצאנו להפסקה ואחר כך התחלנו לעבוד על הגשת עבודה, עם הרבה פחות ריכוז מהשיעור הראשון.
Comments