שבוע 15 של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. אנחנו ממש באמצע הדרך. ואיזו פינאללה היתה לנו אמש - ערב השירה המקוון של 'דרך רוח' שאירגן בית חינוך אורנים ושהוקדש לשירי טבע לרגל ט"ו בשבט:
במגמת הספרות
בכיתה יא' של ד"ר טליה לוי:
הקדשנו את המפגש לשירו של אדגר אלן פו אנבל לי. אחרי שקראנו את התרגום העברי של זאב ז'בוטינסקי ואת המקור האנגלי קבעו התלמידות שהמקור מאד יפה ושאת התרגום קשה להן לחבב. רביב ציינה שבעוד שהאנגלית נגישה ולמעט מספר מילים וצירופים כתובה בשפה דיבורית, התרגום קופץ משלב לשוני ובכך מרחיק אותנו מהדברים, ושהדבר בולט במיוחד בתרגום של “A kingdom by the sea” ל"מַלְכוּת עַל יָם עַרפַּלִּי".
ההערה הזאת הובילה אותנו לדבר על השיקולים שעומדים בבסיס התרגום, שכאן הראשון שבהם הוא שמירה על המתכונת הצלילית-ריתמית של המקור. בהמשך בחנו חזרות צליליות, מילוליות ורעיוניות בשיר, התייחסנו לשדה הסמנטי שתורם לאווירה המסתורית והאגדתית בו והיכרנו את המונחים הפרוידיאנים ארוס ותנטוס. בחלק השני של המפגש הצטרפנו לערב השירה.
את קבוצתנו הקטנה ייצגו בכבוד נהוראי גרין שקראה את "מפלצת האיילה" ליונה וולך וטליה קרמר שקראה את השיר של לאה גולדברג "הסתכלות בדבורה". ל"אנבל לי" נחזור בשבוע הבא.
בכיתה י' של אילה ליבנה:
נפגשנו אתמול בזום, כבר מתורגלות לריבועים שלנו. השבוע עבר עלינו בחד גוניות, יום אחרי יום במסכים שלנו. במפגש הקודם סיימנו לצפות בסרט "ללכת שבי אחריו" אבל לא הספקנו לדבר עליו, אז זה מה שעשינו אתמול.
השאלה העיקרית סביבה נסוב הדיון היתה מה דעתן על דרך ההוראה של המורה קיטינג. כולן התלהבו ממנו מאוד ואמרו שהיו שמחות ללמוד אצל מורה כזה. ניסיתי לאתגר את השיח ושאלתי האם יש גם ביקורת או חסרונות בדרכי ההוראה שלו, והתשובה היחידה שעלתה היתה שמה שבעייתי זה שלא כל המורים הם כאלה. התאכזבתי קצת מחוסר היכולת שלהן לראות מעבר לכריזמה הגדולה ולקסם שקיטינג כמובן מפיץ סביבו.
שאלתי אותן - האם מה שהתלמידים אהבו היה את המורה או את השירה עצמה? האם המורה נתן לתלמידים הזדמנות להביע את רעיונותיהם ודעתם? האם יש מחירים לאופן למידה כזה? השאלות גרמו לתלמידות לראות גם את הבעייתיות שבדרך ההוראה של קיטינג.
חששתי לנפץ לגמרי את חווית ההתרוממות שהצפייה בסרט גרמה לה. הרגשתי שנדרשת ממני יכולת מאוד עדינה של שמירה על איזון בין החשיבות של הטלת ספק וביקורת לבין החשש מפירוק כללי.
אני חושבת שעצרנו בזמן - מעמדו של המורה קיטינג נותר גבוה מאוד, אבל הן ילכו יותר בזהירות שבי אחריו.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
בחלק הראשון של המפגש המשכנו בחזרה לקראת הבגרות. להלן שתיים מן השאלות שדנו בהם במסגרת החזרה:
- המסקנה של בעיית האינדוקציה של יום מראה היא שאי-אפשר למצוא בסיס לוגי\הגיוני לאינדוקציה. מהי לדעתך המשמעות של בעיית האינדוקציה לחיי היומיום ולחקירה המדעית - נמקי והדגימי.
- מדרון הספק של דקארט הוא ניסוי מחשבה. מדוע לדעתך ניסויי מחשבה כל כך נפוצים בחשיבה הפילוסופית?
בחלק השני של המפגש המשכתי לקיים שיחות אישיות עם התלמידות על התשובות שהן כתבו במתכונת והצטרפנו גם אנחנו לערב השירה.
בכיתה י' של יעל אשד סילבר :
קיימנו את השיעור השלישי בפילוסופיה פוליטית. המשכנו לעסוק בתפיסה של אפלטון בנוגע למדינה הצודקת או לשאלה מהו האדם הצודק/הראוי. קראנו מכתביו של אפלטון המציגים בעזרת דיאלוג תשובות שונות לשאלה וביקורת על התשובות השונות. דנו ברעיונות שהובאו בדיאלוג וברלוונטיות שלהם גם בחיינו. למשל, עלתה השאלה האם נכון לעשות טוב למי שעושה לנו טוב ורע למי שעושה לנו רע.
בחנו את הטענה שצדק נקבע לפי החזקים בחברה ומדוע זה בעייתי (בכלל ולפי סוקרטס) וניסינו לענות בעצמנו מהו האדם הפועל לפי הצדק?
קראנו את משל האותיות הגדולות והקטנות ובעזרתו חשבנו על הדרכים השונות לגשת לענות על שאלות מורכבות. הדיונים בכיתה היו מעניינים מאוד למרות הקושי הראשוני עם הטקסטים שהוצגו (גם ברמת ההבנה וגם לעיתים ברמת התוכן).
לאחר מכן המשכנו בהצגה של 3 תלמידות את המדינה האידיאלית עבורן ולראשונה היה תיאור מפורט של האופן שבו מערכת החינוך צריכה לפעול; בכיתות של 10 תלמידים שמגיל 10 בונים יחד את מערכת הלימודים שלהם לפי רצונותיהם.
מתוך כל הצעה למדינה עלו שאלות נוספות לדיון (למשל, האם חינוך צריך להיות אחיד לכולם? איך צריך לבחור את השלטון ולכמה זמן כדאי שישלוט). המפגש הסתיים בערב שירה אליו הצטרפו כמה מהתלמידות והתלמידים ולצערי לא כולן.ם.
Comentários