השבוע ה 28 בבית החינוך הצפוני שלנו – סיום השנה כבר קרוב קרוב אבל אנחנו ממשיכים בשלנו, במלוא המרץ😊 :
במגמת הספרות
בכיתה יא' של ד"ר טליה לוי:
התקדמנו בקריאה של הנובלה "מותו של איוואן איליץ'", עדים להידרדרות במצבו של הגיבור, לאטימות של הרופאים והניכור של בני המשפחה. איוואן נבעט החוצה מהחיים שכה הקפיד על קלילותם, ובעוד הוא שוקע בבדידות ובפחד עלינו נפלה כבדות תהומית. התלמידות הסכימו בינהן שהסיפור לא משעמם אבל כן בהחלט מתיש ומייסר, וכדי לשרוד את הקריאה פיתחנו דרכים יצירתיות, למשל, כל פעם שהוזכר בקריאה "הלה", אותו הצל, הישות המופשטת של פחד מוות שנדבקת לאיוואן, שמו לווה ברעש וצלצולים, בדומה לתגובה להמן הרשע.
במחצית השניה של השיעור חילקתי ארבע שאלות עליהן כל אחת ענתה לבד ואחר-כך שיתפנו בסבב. את השאלות אימצתי מתוך סיכום של חיה גלמן, הן מתאימות לעיבוד של כל טקסט ובמקרה של הסיפור המורכב הזה ממש סייעו לנו מאד כהקדמה לדיון. השאלות שנשאלו: על מה הסיפור? מה בטקסט גרם לי לאי-נוחות? איזה פרט הכי נגע בי? מה בדרכי העיצוב של הטקסט השפיע במיוחד על חוויית הקריאה שלי?
העצירה לטובת המענה האישי איפשרה למפות את התחושות והתובנות ביחס לסיפור וגם להשעות את השיפוט ביחס לגיבור שלנו. לא היתה התגובה האוטומטית נוסח 'תאכל את הדייסה שאותה בישלת', ובמקומה עלו מחשבות אחרות.
למשל, במענה לשאלה אילו חלקים בטקסט גרמו לי אי-נוחות התייחסה טליה לתחושה של איוואן שהוא אדם רעיל שהרס את חייו שלו ועכשיו מרעיל את מי שסביבו; נועה דיברה על ריבוי הפרטים, בעיקר האנטומיים, ועל הצביעות והזיוף; טל ורומי גם הדגישו את הזיוף והעליבות של החברה, ובהקשר זה שמה רומי דגש על טקס האשכבה שבעיניה מתאר את שיא הריקנות. רביב ציינה אי-נוחות בחלקים שתיארו רכושנות, וגם בחלקים שבהם מופיעים השמות הארוכים שוברי השיניים; לירון ציינה את תיאורי המחלה המפורטים, ונהוראי- את העובדה שהמוות של שלושה מילדיו של איוואן מסופר כבדרך-אגב, מה שמצביע על כך שלא באמת איכפת לו.
התשובות לשאלה הרביעית שעוסקת בדרכי העיצוב בטקסט הדגישו שני נושאים גדולים: המספר הכל-יודע שלא מהסס להתערב, לבקר ולהתנשא על הדמויות, והקשר בין התודעה של איוואן איליץ' לקצב הסיפורי, בדגש על המחלה שמתפשטת באיטיות לא רק בגופו של הגיבור אלא גם בטקסט. למרות הכבדות של החומרים יצאנו באנרגיות גבוהות, גם בזכות הנוכחות של ליאור מנהלת בית החינוך שאליה הבנות התגעגעו מאד.
בכיתה י' של אילה ליבנה:
אתמול סופסוף נפגשנו בהרכב מלא. התחלנו בסבב הקבוע שלנו - כמו ספר ארוך שמישהו מעז סופסוף לפתוח אותו, כמו שוקו שנשפך על הרצפה וכל הנמלים עולות עליו, כמו בריכה בלי מים...
לאחר מכן פיזרתי ספרי שירה רבים ובקשתי מהן לבחור אחד ולעלעל בו, להרגיש את השפה שלו, את הצורה והסגנון שלו. לבסוף לבחור שיר אחד ולהתעמק בו. לאחר זמן שקט ששקעו כל אחת בספרה היה קשה להן לעצור ולחזור חזרה אל הקבוצה.
כל אחת הציגה את השיר שבחרה ודיברה עליו. ביחד ניסינו "לפתוח" שירים שחלקם התעקשו להישאר נעולים בפנינו (כמו "קרפודים" של דליה רביקוביץ). הספרים שנבחרו היו מגוונים והשירים מתוכם לקחו אותנו לנושאים ושפות רבות.
חשבתי שכל זה יקח לנו שיעור אחד והיו לי תכניות לשיעור השני, אבל מסתבר שבשביל לזחול לתוך שירים צריך הרבה זמן, וזה מה שעשינו.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של ד"ר אדם ויילר גור אריה
בחלק הראשון המשך הדיון בשאלת היחס בין הדת והמוסר באמצעות המקורות הבאים מן הקוראן: סורה 2, 62 : המאמינים והיהודים והנוצרים והצאבאים – כל המאמין באלוהים וביום האחרון ועושה את הטוב – שכרם שמור להם אצל ריבונם, ולא ייפול עליהם פחד ולא יצטערו.
סורה 3, 85 : כל המבקש לו דעת אחרת מלבד האסאלם, לא יקבלוה ממנו, ובעולם הבא ילך לאבדון. לאחר מכן התחלת הסבר של טיעון התכנון - מה הקשר בין שעון ליקום?
בחלק השני של המפגש המשך עבודה על עבודות החקר.
בכיתה י' של יעל אשד סילבר :
התחלנו את המפגש האחרון בסבב בו כל אחת ואחד שיתפו בשם ומשהו על עצמם שהם גאים בו או משהו על עצמם שהם מתביישים בו.
הצטרף לכיתתנו תלמיד חדש וזאת היתה הזדמנות נוספת לייצר עוד היכרות בין התלמידים והתלמידות. התחלנו לעסוק בפילוסופיה של המוסר. פתחנו את העיסוק בנושא בסיעור מוחות אסוציאטיבי על המושג מוסר.
המשכנו בצפייה בכמה סרטונים קצרים המציגים דילמות מוסריות ודנו עליהן.
לסיום החלק הזה צפינו במערכון של "היהודים באים" במעמד הר סיני, "לא תאנוס", בו מרים מנסה לשכנע את משה להכניס דיבר האוסר על אונס ובני ישראל מתווכחים על הדיבר החדש ומשמעותו. מתוך הסרטון דנו בשאלה:
"איך אנחנו כחברה קובעים מהם החוקים המוסריים שלנו?"
התלמידים חולקו לקבוצות עבודה קטנות וניסו לנסח חוקים מוסריים שאם נפעל לפיהם אז החברה שלנו תהיה מוסרית. כל קבוצה הציגה את החוקים שלנו ובחנו יחד האם החוקים אכן מקדמים מוסר? האם הם חוקים מספיקים?
(כלומר, האם חסר משהו בסיסי בחוקים?) בעזרת הדוגמאות שהתלמידים הציגו חשפתי בפניהם טעימות בפילוסופיה של המוסר.
לדוגמה: תלמידה העלתה ביקורת על כך שאנחנו מנסים לחשוב על חוקים מוסריים אבל יש הבדל בין תרבות לתרבות ושאי אפשר לחשוב על חוקים שמתאימים לתרבויות מאוד שונות (היא נתנה דוגמא של אינדיאנים מול הייטקיסטים).
הביקורת שלה פתחה אפשרות לדבר על ניסיונות לייצר מוסר אוניברסאלי ועל התיאוריה של קאנט. הצגתי להם ציטוט של הצו הקטגורי: עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי.
ולאחר הבהרת הכלל שאלתי אותם האם הוא מתאים לכל תרבות? היתה הסכמה שכן.
בסיום הצגת חוקי המוסר של התלמידים בחנו יחד אלו סוגים של חוקים היו: למשל, חוקים אוניברסאליים (או שלפחות מנסים להיות) וחוקים רלטיביסטיים (כלומר שתלויים בתרבות או זמן או קריטריון אחר).
Comentarios