במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
המשכנו עם דון קיחוטה, ברוח הזמן גם אני התבלבלתי ושכחתי לשלוח פרק אז קראנו ביחד. ההגחכה והנלעגות של הדמות העלו חיוך על שפתותינו.
דיברנו על הדמות ש"חיה בסרט" שלה, קוד מסדר האבירות, לעומת המציאות. על שיחות בקווים מקבילים.
אח"כ עשינו תרגיל כתיבה של דיאלוג ברוח חוסר ההבנה הזה.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
עוד שבוע של מפגש בזום... אבל הפעם התנחמנו בכך שיותר מחצי מהתלמידות הדליקו מצלמות, הראו את פניהן, ולו לרגע יכולנו להביט בעיניים. מפוזרים בבתים או מלונות ארעיים ברחבי הארץ, פתחנו את המפגש בשיחה ספונטנית על מה הייתי אורזת, או מה שכחתי לארוז ונחוץ לי מאוד. שמחנו מכך שרבים מהתלמידים סיפרו על חשיבותם של הספרים שלהם בתוך השיגרה התלושה הזאת.
לאחר מכן חזרנו לסיפור הקצר של אלכס אפשטיין שקראנו שבוע שעבר. שמענו את התשובות לשאלות שעלו - איך יודעים מי המנצח, מי מחליט מהו טוב, האם הרע הוא רע, מה הקשר בין הערכים המנחים לפעולות שקורות בשם הערכים האלו... בנוסף, כדי להרחיב את נקודות המבט שאלנו מה הקשר בין מבנה הטקסט לתוכן שלו - מי מספר אותו, איך הוא נגמר, באיזו שפה הוא כתוב...
באופן זה אנו מתחילות לחבר בין שתי הדיסציפלינות - ספרות ופילוסופיה. וכדי לטשטש יותר בין שתי ההגדרות האלו המשכנו את המפגש בטקסט פילוסופי קלאסי, משל המערה של אפלטון, בו נעסוק עוד בהמשך. קראנו קריאה צמודה ואיטית והפעם התאפקנו לא לשאול שאלות.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
החלק הראשון של המפגש היה החלק הפילוסופי. השאלה שהעסיקה אותנו בתחילת השיעור היא השאלה 'מהי פילוסופיה?' הוצגה בפני התלמידים הגדרה מתוך ויקיפדיה (הגדרה מסורבלת ומבולבלת) והמסקנה הייתה שאנחנו לא יכולים ללמוד ממנה באמת מהי פילוסופיה.
מכאן עברנו ל 3 ציטוטים של הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל, העוסקים בפילוסופיה ומטרתה. הציטוטים נקראו יחד במליאה ומכאן הקבוצה חולקה ל 3 חדרים, כל חדר והציטוט שלו, והתלמידים נתבקשו להסביר את הציטוט, להסביר, על פי הציטוט, מהי הפילוסופיה ומה מטרתה ולחבר לדוגמאות מהחיים. בחדרים התקיימו דיונים מעניינים. אלעד ונגה נכחו גם הם בחדרים ואליעזר עבר מחדר לחדר כדי לסייע בגיבוש הדברים. בסיום חלק זה התלמידים שיתפו את דבריהם במליאה.
מכאן עברנו לדון בשאלה 'מהי שאלה פילוסופית?'. התלמידים הבינו כי לעיתים ניתן להבין מהו תחום דעת מתוך נגיעה בשאלות בהן הוא עוסק. העניין הודגם על תחום ההיסטוריה ומשם עברנו לפילוסופיה. ניתנה הגדרה לשאלה פילוסופית והתלמידים קיבלו משימה להגיע בשיעור הבא עם 3 שאלות פילוסופיות שמעניינות אותם. הן יהוו בסיס לתחילת הדיון בשיעור הבא.
החלק השני היה החלק הספרותי. אלעד הציג יצירת אומנות של דושאן, גלגל על כיסא, והתלמידים שיתפו בהבנה שלהם את משמעות היצירה. אלעד משך את הדיון מכאן לנושא המשמעותי בספרות – דימוי ומטאפורה.
התלמידים קיבלו הקניה תיאורטית ראשונית של מהי מטאפורה ומהו דימוי כבסיס להמשך השיעור.
בחלקו הארי של השיעור קראנו שיר 'מציאות' של המשורר דעואל רודריגז גארסיה, שעוסק כולו במשמעות של מטאפורות ודימויים. השיר הוא בעל סיום פתוח והתלמידים התבקשו, על פי מה שלמדו ועל פי דפוס השיר לסיים את השיר לפי ראות עיניהם. התשובות שניתנו היו משובבות נפש והראו חשיבה יצירתית ופורה. כל אחד לקח את זה לכיוון שלו. גם המורים בצוות תרמו את חלקם.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
נפגשנו במתכונת של שלושת רבעי כיתה התלמידותים בחלקןם לא בארץ וברובם הגדול מפונים מהבתים. היה טוב לראות תלמידות שלא היו בשיעור שעבר, בפעם הראשונה.
שוחחנו קצת כדי להבין מה המצב של כולןם ואיפה כל אחת נמצאת, עד שכולןם נכנסו לשיעור בטפטופים. אני ברמת גן והן בצפון. עשיתי חזרה על מה שהתחלנו בשיעור שעבר דנו במשפט של ניטשה שללא המוסיקה החיים היו שגיאה.
שמחנו להיפגש ובכל זאת היתה איזו כבדות באנרגיה הכללית, אולי גם חמישי ערב וגם זום... אז כל הזמן דובבתי אותן עם שאלות, שהן יחזרו ויספרו והמשכתי אותן. בקשתי שיכתבו את החומר למי שלא נמצאות, כי מכאן נתחיל להתקדם בחומר יותר ויותר בכל שיעור, על אף שאנו לומדות פילוסופיה כי היא החיים וכיף, ותכלית בפני עצמה, נתקדם גם לבגרות. המשכתי את הדיון על ניטשה ואז היתה אצלי אזעקה בקשתי שלא ילכו לשום מקום, וישארו לדון ולשוחח עד שאחזור מהממד. כשחזרתי התחלתי קצת רקע כללי על ניטשה מבשר המאה ה20, ואז חזרנו למשמעות המשפט- החיים הם ללא טעם ותכלית, ללא תוקף אובייקטיבי או הצדקה תבונית, או דתית. המוסיקה והאמנות בכלל מעניקות טעם לחיים באופן שונה מפילוסופיה ומדע, באופן ייצרי סובייקטיבי לא רציונאלי, מעניין. יצירת אמנות וחווית אומנות מהוות חיים טובים בפועל. הכרתי להן את המשפט the medium is the message של מרשל מקלוהן, שטוען שהאופן בו דברים מוצגים ומוגשים הוא לכשעצמו אמירה לפני שמתייחסים לתוכן.
הראיתי להןם איך נראים הטקסטים בספרים של ניטשה שבידיי, שלפעמים הוא כותב שיר לפעמים משפט לפעמים פרק של עמוד וחצי, הרבה טקסט פרגמנטאלי ושאלנו מה זה אומר. הוא לא מחוייב לאיזה סדר לוגי או תבוני, והוא כותב בקפריזות, בלהט רגעי, ובאופן לא רציף מתוך תשוקה. הוא כותב אסתטית, סיפורי, ציני עם הומור, שיהיה מעניין, זה חשוב לו יותר מהאמת ומסדר רציונאלי. לניטשה אין תורה סדורה. נזכרנו באופן הכתיבה של קאנט או אפלטון הדיאלוג הסוקרטי, ושאלנו מה אופן הכתיבה שלהם אומר. ניטשה לעג לעקרונות כפי שנתפסים בפילוסופיה, כנצחיים, הכרחיים, מחייבים וגם לא ראה צורך בכתיבה רצינית סדורה שמנסה להחשיב עצמה יותר מדי.
אחר כך פגשנו את השיר "בצל" של ויסלבה שמבורסקה וניסינו לחוות אותו, להנות ממנו ולראות כיצד האמנות והכתיבה על הבצל מעניקה לנו טעם חדש ומעניין, לבצל רספקט חדש ונקודת מבט מעניינת. הבצל הוא יפה ואצילי ולו נזר כבוד. הפשטות הנקייה שלו היא יתרון. ולא בגלל ששימבורסקה הוכיחה את זה, היא פשוט כתבה את זה יפה ועשתה לנו וואו בבטן. סיימנו בהבטחה: לא עוד נתנשא מעל יצורים נטולי תבונה ונטולי מורכבות שהם לא בני אדם. לא עוד נתנשא ביהירות מעל ירקות! אולי אפילו נלמד מהבצל להיות קצת יותר בהוויה הפשוטה, בטמטום השלמות
Comments