שבוע שמיני בבית החינוך שלנו בתל חי. יוצאים לחופשת החנוכה שבעים ומלאים 😊 :
במגמת הספרות
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
פתחנו בתיאור משימת המחצית, כתיבת חיבור עיוני שעוסק בהיבט כלשהו של תהליך ההתבגרות ודן בו מזווית אישית. כדי לקבל השראה לכתיבה שכזאת ניגשנו לוירג'יניה וולף ולפרק הראשון מתוך המסה חדר משלך.
מתוך הקריאה ניסינו לבחון איך וולף ניגשת לשאלה הגדולה של נשים וספרות, כיצד היא מפתחת אותה ובאיזה אמצעים היא משתמשת כדי לשכנע במסקנת-הביניים שלה, שכדי לכתוב אישה צריכה חדר וכסף משלה.
היתה הסכמה בכיתה שכבר מההתחלה וולף הצליחה לכרות איתנו ברית, וניסינו לבחון כיצד. שמנו-לב למקצב המשפטים ולמקומות בהם הוא משתנה, ללשון הציורית ול'הפרעות' מבחוץ (צלילים ומראות כמנגינת עוגב, צלצול שעון, נזיפה של אב-הבית) שמשפיעות על הרשמים ועל תנודות התודעה. בסיום הקריאה כל תלמידה כתבה על חלק שנראה לה חשוב ומרכזי ופירטה מה חשיבותו למבנה המסה.
עלו נקודות מעניינות כמו ההולכה של הקוראת יד ביד והשיתוף בתהליך החשיבה, כולל הכשלונות והדרכים ללא-מוצא; השימוש בשאלות רטוריות; הפרעה חיצונית שיש לה מימד סמלי (החתול ללא הזנב), השינויים באורך המשפטים ובמורכבות שלהם בהתאם להלך הרוח. מה שבעיקר מצא-חן הוא האופן שבו וירג'יניה וולף מתארת לנו בפירוט איך הרוויחה את המחשבה שלה לא (רק) באמצעות עיון בספרים אלא מתוך החיים עצמם.
בכיתה יא' של אילה ליבנה/ליאור לם:
את השיעור הראשון התחלנו בהתאספות חגיגית לציין את בואו של חג החנוכה עם סופגניות חמות ובעיקר מתוקות. אח"כ התפצלנו חזרה לכיתות.
עשינו סבב קצר של מה שלומנו והמשכנו במשימת כתיבה לקראת סיומה והקראה חגיגת לאחר חנוכה. כולן מחכות ומצפות לגלות איזה איברים אבדו לשאר הבנות.
אח"כ התחלנו משימת כתיבה לפי אזורים כאשר בכל אזור בדף הבנות עונות על שאלה אחרת שנוגעת ליצירה.
לדוגמא : בחרו אנקדוטה מהנובלה וכיתבו בתור גוגול בגוף ראשון מדוע בחרתן להכניס אותה ; מהי משמעות האף? ; האם קובאליוב עובר תהליך? איזה? הסבירי ועוד.
לאחר כתיבה ממושכת יצאנו להפסקה. אחריה התחלנו לקבוצות קטנות שמטרתן שיתוף ואיסוף של עוד נק' משאר הבנות.
לאחר מכן עשינו שיתוף במעגל של החוויה כולה והבנות אמרו שהיה להם מעניין לראות עוד נקודות מבט על אותו עניין שהן כתבו עליו ושזה עזר לעשות סדר בהבנת הנובלה.
לאחר מכן המשכנו לקריאת מאמר של עמוס עוז על פתיחת הנובלה כחלק מהכנה לחיבור שהבנות התבקשו לכתוב כעיבוד לקריאה המשותפת.
את החיבור הן צריכות לכתוב בהתבסס על הקריאה בנובלה ועל קריאת המאמר בהתייחס לנושא אחד מרכזי ביצירה - מעמד חברתי/ עיוותי היגיון / משמעות האף.
לאחר הקריאה הבנות התבקשו להתחלק לזוגות ולכתוב מהן הנשואים בהן דן המאמר, לאחר מכן היה שיתוף במליאה דרכו סיכמנו במשותף את המאמר ואת הנקודות החשובות שעלו בו.
יצאתי עם הרבה נחת מהרגישות והחוכמה של הבנות לפרטים הקטנים
בכיתה י' של ד"ר מירב מידן:
לאחר שאכלנו סופגניות, קראנו מסיפורי חנוכה על יהודית והבת החשמונאית.
הם קראו בחברותות את סיפור יהודית. צחקנו נהננו. הם נזכרו בסיפורה של יעל אשת חבר הקיני, במגילת אסתר ובארכטיפ "האלמנה השחורה".
סיפרתי להם שסיפור יהודית מופיע גם בנצרות וציירו אותו. ומהר מאד, בהפסקה, הציור הפך לתמונת הקבוצה.
אחרי ההפסקה המשכנו בסיפורים. כתבנו בחברותות סיפורי גבורה: גבורה צבאית, חסידי אומות עולם והייתה קבוצה שבעקבות היום למניעת אלימות נגד נשים שדיברו בו בבית ספר כתבו סיפור של חושך ומאבק. היה מעניין.
סיימנו שיר של הדג נחש "בלה בליסמה" ובדיון על השיר.
התחושה היא שעם היציאה לחנוכה מתגבשת לנו קבוצה לומדת וכבר יש ציפייה להמשך.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של יעל אשד סילבר :
המפגש התחיל בהתכנסות של כל בית החינוך. ברכנו לחג שמח וחופשה מהנה ואכלנו סופגניות. לאור כמה שיחות אישיות שקיימתי בשבועות האחרונים החלטתי להתחיל את המפגש הכיתתי בשיח אינטימי יותר בקבוצות קטנות ומעורבבות (תלמידות שמכירות פחות אלו עם אלו) עם כמה שיחות מנחות כמו: מהי העונה האהובה עלי ולמה? מחשבה מעניינת שעלתה בי לאחר ההרצאה והסרט שהיה בשבוע שעבר ועוד.
התלמידות שמחו על ההזדמנות להכיר קצת יותר וסיכמנו שנשקיע בכל שבוע זמן גם למפגש בינינו. בעקבות העניין הרב שהביעו התלמידות והתלמידים בשבוע שעבר בפילוסופיה פוליטית הנושא המרכזי של השיעור היה אקטיביזם.
דנו על המושג בהקשרים מגוונים ובתחומים שונים: מדיני, סביבתי, חברתי וכלכלי ועל הקשרים ביניהם. צפינו בהרצאת TED של נערה שיצרה שינוי חברתי מגדרי ודיברנו עליה.
לאחר ההפסקה המשכנו לדבר על אקטיביזם חברתי בארץ.
התלמידות הזכירו את מחאת האוהלים והעלו את השאלה האם המחאה הצליחה?
חלקן לא הכירו את המחאה אז סיפרתי להן בקצרה על מהלכים מרכזיים שהתרחשו בעולם, בארץ ובגליל העליון.
קשרנו את המושג אקטיביזם גם לתיאוריות מוסריות שלמדנו עליהן, למשל על הצו הקטגורי של קאנט ולמושג אחריות מוסרית ודנו על ההבדלים והקשרים שבין המושגים.
התלמידות והתלמידים הביעו עניין רב בכל מה שקשור באקטיביזם וזכויות של קבוצות מיעוט (ובמיוחד של הקהילה הגאה).
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
התחלנו את השיעור אחרי מפגש קצר ומתוק של סופגניות. רעננו את החומר מאפולוגיה על העמדת הרטוריקה מול האמת של סוקרטס בתחילת הנאום. בהמשך, תוך כדי משימות קריאה הצבענו על 'קבוצת ההאשמות' הנוספת שסוקרטס מעלה, שלא נוכחת במשפט, ושכנגדה קשה יותר להתגונן- השמועות והדעות הקדומות שהוזנו בהן השופטים עוד מילדותם. דיברנו על הדבקת תוויות לאדם שנוצרת מרכילות, ועל כך שאנו מסתכלים על אדם דרך התווית הזו ולא שופטים אותו נקי.
בקשתי מהן דוגמאות, והן הדגימו על 'שרמוטה', 'גיי', 'צ'חלה'. בקשתי שיחשבו רגע איך זה צובע אדם באופן שלא מאפשר לנו לראות אותו כפי שהוא, ושכשנוצרת תווית מתוך רכילות כפי שציין סוקרטס, אין מי שיתן עליה את הדין.
נתתי דוגמא שרלוונטית לדור שלי על 'שמאלני', והעברתי ביקורת על ביבי שהשתמש בכשלים רטוריים רבים והדביק תוויות רכילותיות על אנשים שמחזיקים בערכי שמאל, ולמעשה על כל מי שלא חושב כמוהו כ'שמאלנים', משמע לא אוהבים את המדינה ושכחו מה זה להיות יהודים. ומכאן הדיון הגיע לשיחה פוליטית על החזרת שטחים או לא. הן דיברו מאוד יפה, והציגו קשת דעות מגוונת. במהלך הדיון בקשתי שיאמרו מה שהן חושבות אבל שיקחו אחריות על האמירות שלהן, ויעמדו על ההשלכות של הדברים, שלא יזרקו סיסמאות אלא ישהו רגע בהבנה של מה שיוצא מהפה. נאמרו דברים מעניינים.
חלק ביקשו "לחזור לפילוסופיה" והסברתי שאנחנו ממש "בפילוסופיה" שהייתה רלוונטית לפני אלפיים שנה וגם היום. ניסיתי להצביע על כך שזה בדיוק הדיון, ושהעניין כאן הוא לא הכרעה פוליטית בין ימין ושמאל, אלא עלינו בכל מקום ונושא לזהות היכן יש רטוריקה ריקה, היכן מצביעים על משהו שיש בו ממש, היכן הדיון מתייחס לטענות של האדם האחר, והיכן אני פוסלת מישהו בגלל שיש לי עליו תווית ומבטלת מראש את דבריו, כי הוא 'שמאלני' או 'ימני' או התוויות ששמו על סוקרטס שאולי גם גרמו למותו בסוף.
בשיעור השני התקדמנו באפולוגיה ל"אני יודע שאני לא יודע" והם קבלו עבודת הגשה לעוד שבועיים.
Comments