במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
היה שיעור הפוגה ברצף "לבגרות". למדנו שני שירים של יונה וולך נשים ועצים. האישה נהיית עץ, לא להתנהג כמו חלק. נתתי להם לדבר, הם הבינו ופרשו את השירה מעניין ויצירתי. אחר כך נתתי מבוא קצר לפמיניזם לברלי. ראינו סרטון שתלמידה הביאה וניתחנו אותו יחד. היתה חברותא טובה. לימוד פורה, כיף של קבוצה שעובדת ביחד
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
עוד שיעור בספריה במתכונת היברידית, והפעם מאתגרת במיוחד! חצי כיתה איתי בספריה, והחצי השני בריבועים השחורים שבמסך... התכנון לשיעור היום הוא לסיים את הטקסט של טיילור על הדטרמיניזם, ואת הנושא בכלל.
ביקשתי לרענן את זיכרונן של התלמידות ולחזור לנקודה בה סיימנו בשיעור שעבר (הגדרת המונח 'דטרמיניזם רך'), חלקן זכרו יותר וחלקם פחות, אבל תלמידות הזום התקשו לשמוע את התלמידות שבכיתה. הבנתי שעלי לצמצם את הדיון למינימום, ובכל זאת התפתח דיון מעניין בעקבות שאלה בזום, שעסק בקשר שבין אלוהים לדטרמיניזם, והאם תפיסה דתית היא דטרמיניסטית בהכרח, ולהפך האם אמונה דתית מחייבת מחשבה דטרמיניסטית. למזלנו נגה בדיוק הצטרפה אלינו ודיברה על הפרשנויות השונות של המשפט "הכל צפוי והרשות נתונה", שכמובן מתכתב באופן מושלם עם הדטרמיניזם, וביתר שאת עם גרסתו הרכה. בכל זאת, נוכח הנסיבות, קטעתי את הדיון המועיל הזה, ושלחתי את התלמידות לעבודה בזוגות. כל זוג התבקש לקרוא חלק אחר בהפרכה של טיילור את הדטרמיניזם הרך, ולתמצת את הרעיון המרכזי למשפטים בודדים. הסברתי לתלמידות שהטקסט הזה משמש אותנו פעם אחת להבין את התוכן, כלומר את הרעיון של הדטרמיניזם, ופעם שניה בגלל שהוא פשוט יחסית, הוא מאפשר תרגול בקריאה ובהבנת המבנה הצורני.
בזמן העבודה עברתי בין הקבוצות, בעיקר בזום, ועזרתי להן לפענח את הטקסט. כולן התחילו את העבודה בתחושה שהטקסט מסובך, בלתי קריא ובלתי ניתן להבנה, וכולן בסופו של דבר עמדו במשימה בהצלחה מרובה. בתום המשימה התכנסנו שוב ביחד וכל זוג הציג את הרעיון המתומצת שדלה מהטקסט, כך שהתקבלה התמונה השלמה. בזה סיימנו את טיילור, ובשיעור הבא נתחיל עם דקארט.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
שמחנו להיפגש זו הפעם השלישית ברצף בספריה בראש פינה. שמחנו גם לראות פנים חדשות פנים אל פנים, מעבר למסך הזום. פתחנו את המפגש עם סרטון מ"חברים" שמתייחס לרצון הטוב אצל קאנט, בו פיבי מנסה לבצע מעשה מוסרי נטול פניות. משם המשכנו ל"ממלכה המוסרית של קאנט".
קראנו בתוך "הנחת יסוד למטפיסיקה של המידות" על ממלכת החוקים הכללים. אליעזר שאל "כיצד נחליט באיזה אופן להתנהג בחברה המוסרית של קאנט?" ושאל במה דומים אצל קאנו החוקים המוסריים לחוקי הטבע ומה שונים. הוא הציג שניים מהמקרים שקנט מדבר עליהם. תחילה הציג כמקרה פרטי ושאל את התלמידות מה דעתן, האם ניתן לנהוג כך לפעמים כן ולפעמים לא. הדעות היו מגוונות ומפורטות. אך ראינו שברגע שהופכים את המקרה הפרטי לחוק כללי הרבה יותר קשה לנו להגיד שזה בסדר לעשות אחרת מהכלל. אז עיינו בניסוחים השונים של הצו הקטגורי ועברנו אל ממלכה אחרת - ממלכת התכליות, ודבירנו על ההבדל בין אמצעי לתכלית. לבסוף, התבקשו התלמידים להחיל את הצו הקטגורי על שני מקרים – הבטחת שווא וסיוע לזולת. התלמידים השתתפו מאוד והיו דיונים מאוד מעניינים ומקוריים.
אחרי ההפסקה העמוסה בסנדוויצ'ים וקפה קפצנו לספרות. פתחנו גם עם סרטון – "לירות בפיל ב-30 שניות". שאלתי את התלמידים האם היה לנו מספיק לראות את הסרטון, שהיה חוסך לנו את כל השעות שהעברנו בלמידת הטקסט? כך עמדנו על הייחודיות של טקסט ספרותי, שלא מתמקד רק בעלילה. אז קראנו סיפור קצרצר של רוברט לואיס בשם "הספינה הטובעת", סיפור פארודי שמציג את הפער שיכול להימתח בין תפיסות פילוסופיות למציאות. כשהספינה טובעת הקברניט טוען "שמנקודת מבט פילוסופית אין חידוש במצבנו: מבחינה מסוימת אפשר לומר שהספינה החלה לשקוע כבר מיום השקתה". סמיון ורותם הקריאו את הדמויות וצחוקים מתגלגלים נשמעו ברקע.
משם יצאנו למשימת כתיבה ספרותית-פילוסופית. חזרנו לשני המקרים שקאנט דן בהן – הבטחת שווא וסיוע לזולת. ביקשתי מהתלמידים שידמיינו את הסיטואציות והפכו אחת מהן לטקסט ספרותי. בהתחלה לא הבינו מה מבוקש, ויחד הרחבנו קצת את הדמיון – חשבנו על סוגי דמויות שונים, על סוגי כתיבה שונים – מונולוג פנימי, דיאלוג, תיאור מצב. כולם כתבו במרץ וגם רצו כמעט כולם להקריא והיה מאוד מיוחד לשמוע את הדברים שכתבו והתגובות שנתנו אחד לשניה.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
נפגשנו בזום ולא פנים מול פנים כפי שכבר ציפינו, אבל לא נורא, היה מפגש ענייני וממוקד ונקווה להיפגש בשבוע הבא. רציתי להתחיל ממש עם יום בפריצה וברעננות של חומר חדש אך חשתי שצריך לאסוף את כיתת הזום- היעדרויות- פערים- מיונים הזו, ולכן מיקמתי אותן שוב מהתחלה בציר הזמן שהחל מיוון העתיקה כדי שיבינו שדקרט התחיל את המודרנית ואחריו מגיע יום וזה לפני קאנט וניטשה. גיליתי מהפידבק שלהן שזה היה נחוץ.
התחלנו ללמוד על יום מהמצגת, הקדמנו עליו בהשוואה לדקרט תוך חזרה קצרה במובן זה שדקרט היה דואליסט ואמרנו שדואליזם מחזיק בקיום של חומר ורוח, ומעלה בעיות באשר לקשר בין גוף ונפש, כאלה שיגרמו לפילוסופים אחריו לשבור את הראש ולעיתים לותר על אחד מסוגי העצם. יום היה מאלה שוויתרו על הרוח, ולמעשה היה מטריאליסט. בנוסף, בניגוד לרציונליזם של דקרט יום הוא אמפריציסט. למדנו על האמפריציזם שטוען שהידע שלנו מהעולם מגיע רק ממקור חושי לאחר ניסיון. מכיוון שכך, לפי יום לא ניתן לטעון לקיומם של נפש, אלוהים או כל מה שלא ניתן לתפוס בחושים. קראנו מעט מההקדמה של הספר בה הוא מבקר את יומרת הפילוסופים הטוענים שיודעים דברים בוודאות וקורא לצניעות אינטלקטואלית. המשכנו בקריאה של מעט מהטקסט של פרק א, ולמדנו מהמצגת מהם רשמים פשוטים, רשמים מורכבים ואידיאות- סך כל מה שאנו יכולים להבין על העולם לשיטתו של יום. סיכמנו את הנושא, נגמר השיעור, והזמנתי את מי שיש לה שאלות על העבודה להישאר. אז אחר כך נכנסתי בלינק נוסף למפגש עם עוד שלוש תלמידות שדייקתי בנוגע לטיב העבודה ולנושאים הספציפיים שעניינו אותן. מקווה מאוד לפגוש אותן פנים מול פנים, כ"רשמים חזקים ובלתי אמצעיים ולא כאידיאות חלשות הבנויות על זיכרון" בשבוע הבא. ממש מקווה.
Comments