קבלו את השבוע ה 20 בבית החינוך הצפוני שלנו:
במגמת הספרות
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
אמש סיימנו לקרא יחד את הרומן 'חופן של כוכבים' כשהתלמידות בכיתה יחד מצד אחד של המסך, ואני, בשל חובת בידוד, מצדו השני. בפתיחת השיעור חזרנו למאפיינים של רומן החניכה בדגש על היעדים הניצבים בפני גיבור סיפור ההתבגרות: כלפי פנים גילוי עצמי, וכלפי חוץ השתלבות בחברה ורכישת מעמד. האם הגיבור נטול-השם שלנו עומד ביעדים האלה? לאור השאלה הזאת קראנו את החלק האחרון של הרומן.
קראנו בסבב ומידי פעם עצרנו לדון בסוגיות שעלו. למשל, עלתה השאלה מיהו החונך ה'ראשי' של הנער, זה שיחסיו עם הגיבור הם המשמעותיים ביותר. האם זהו סלים, העגלון בדימוס שאינו יודע קרוא וכתוב אך מפליא לספר סיפורים?
או שמא חביב, האופוזיציונר האמיץ החונך את הנער למקצוע העיתונאות?
דיון נוסף עלה בעקבות ציטוט מתוך רשימת ביקורת של ראובן שניר שנדפסה עם צאת הרומן לאור בעברית. ברשימה נכתב שמדובר ברומן נאיבי שסוד קסמו בתמימותו ובחוסר תחכומו והוא חף מכל יומרה מודרניסטית.
דיברנו על כך שאנחנו לא חווים ברומן את מה שספרות מודרניסטית מציעה לנו: מורכבות, חוויה של חוסר התמצאות, של התפוררות. הכל בו מאד חלק, ברור, לינארי. התלמידות לא יצאו נגד הקביעה הזאת אבל אמרו שהשפה ואופני התיאור משקפים נכונה את המציאות והולמים את העולם של נער בן 14 שכותב יומן. כאן אנחנו מאמינות לגיבור, בניגוד לסיפורים אחרים כמו 'אסם מבוער' ו'קולנוע' שם הילדים מתוארים באופן שלא הולם את גילם הצעיר.
המשכנו לקרא עד לחלק השני של השיעור השני.
לאחר סיום הספר יצאו התלמידות יחד עם ליאור מנהלת בית החינוך שלנו לצפות בהפקה של מגמת התיאטרון של 'הר וגיא' בה יש לנו שתי נציגות של כבוד: טליה קרמר בימאית ההפקה, ורומי ברהום- שחקנית.
בכיתה יא' של אילה ליבנה:
ואוו איזה שיעור היה לנו אתמול! מסוג השיעורים שמזכירים לי למה אני אוהבת ללמד.
הוא התחיל בשיתוף שלי. שבוע שעבר לא יכולתי להגיע עקב אירוע משפחתי קשה ועצוב. כשהודעתי לתלמידות על כך אף אחת מהן לא הגיבה להודעה ושבוע שלם הסתובבתי עם תהייה וקצת עלבון מזה.
החלטתי לא לשמור בבטן וכאשר פתחתי את הנושא הזה אתמול הן הסבירו שהיו נבוכות וחסרות ביטחון ולא ידעו מה התגובה הנכונה במקרה כזה. הסוגייה האישית הפכה לשיחה על פערי דורות, נימוסים, היחסים שלנו ותקשורת.
זו היתה שיחה חשובה לכולנו שהצליחה לקרב בינינו.
לאחר מכן התכנסנו לכתיבת רצף - מה שלומי בגוף ומה שלומי בנפש, נושא שהתחבר לא בכוונה להמשך השיעור.
לאחר מכן התחלנו לקרוא את המאמר של רינת פרימו, "גם אמהות צריכות למות: איך הפכה ג'יי קיי רולינג מסופרת נערצת לאדם שכולם שונאים?" שהתפרסם במוסף הארץ לפני מספר שבועות.
אש! הדיונים התלקחו מעצמם! היה להן כל כך הרבה מה להגיד, לשאול, להתווכח ולהוכיח. המאמר מעלה באופן ישיר או עקיף המון המון מושגים ורעיונות חשובים: רצח אב ורצח אם (מטאפוריים), TERF, מיליניאלז, בומר, The madwoman in the attic, תרבות ביטול, פוליטיקלי קורקט, "אנשים שמקבלים מחזור", א-בינאריים, סיסג'נדר, פריוויליגיה, פינק-ווש, צדקנות, הגמוניה, אחוס"ל... השיחה היתה מרתקת!
במהלך הדיון כשלתי בלשוני כאשר הסברתי לאחת התלמידות מה זה טרנס כגבר שהפך לאישה. מיד התרעמה עלי תלמידה אחרת בכעס ואמרה שאני טועה, וטרנס אינו גבר שהפך לאישה כי אם אישה שנולדה בגוף זכרי.
שמחתי מאוד על התיקון כי זה איפשר להרחיב עוד את הדיון לסמנטיקה, זהויות ומוסר.
במהלך המאמר מזכירה המחברת דמויות מעולם הספרות והשירה (ג'ון מילטון, ג'ון קיטס, שלונסקי, אלתרמן, זך, רועי חסן, ויזלטיר, יהודה ויזן, רוני סומק, מרים ילן שטקליס) שהתלמידות לא הכירו כלל, ולכן המשימה לבית שהן קיבלו היתה ללמוד וללמד על דמות אחת ולהביא טקסט שלה לשיעור הבא. כי איך יוכלו לרצוח או לחבק את האבות והאמהות האלה אם אינן מכירות אותם כלל..?
סיימנו את השיעור עם שתי תמונות מ"מהומה רבה על לא דבר", ביאטריצ'ה היא הכוכבת שלנו.
היה תוסס!
בכיתה י' של ד"ר מירב מידן:
עוד שבוע של זום והקושי ניכר על הקבוצה. קראנו בשירתו הנפלאה של אבות ישורון.. דיברנו על הפירוק בשפה, על השברים. דיברנו על הביוגרפיה של אבות ישורון.
השיר "כל הנהרות" מאד מצא חן בעיניהן. ממש דייקנו בתחושות הגאות והשפל של הגעגועים. השיר "איך נקרא" נגע לליבן ובחנו את השאלה מה יוצר אצלנו את תחושת הכאב והפירוק למרות ה"טכניות" וההעדר הרגש בשיר.
כשקראנו את השיר "משה בעיניו" הן מהר מאד ידעו להשוות בין דמותו של משה המנהיג המרוחק והמנוכר ב"שונא הנסים" לעומת האיש השבור והנטוש שמוצגת דמותו של משה כאן.
בחלק השני שלחתי אותן לראות את הסרט של העבריים על אבות ישורון ולכתוב עליו.
סיימנו בתקווה והתכווננות להיפגש בשבוע הבא פנים אל פנים !
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
דנו אמש, בהקשר של מלחמות צודקות ולא-צודקות, בתוקפנות של רוסיה נגד אוקראינה והצבענו על כך שפוטין מציג את המלחמה כמלחמת הגנה ומאשים את אוקראינה בתוקפנות. זה מחדד את הנקודה שכל צד במלחמה בדרך כלל מציג את עצמו כמי שנלחם מלחמת הגנה, כמי שנלחם מלחמה צודקת.
הצגנו בהמשך עבודת חקר של אחת התלמידות שעסקה בדילמת הקרון ובהקשר הזה דנו במושגים של מוסר פאסיבי ומוסר אקטיבי. דוגמה מעניינת שהעלתה בעבודה בנוגע לכך היא המתת חסד - האם יש הבדל מבחינה מוסרית בין ביצוע של המתת חסד אקטיבית (למשל על ידי זריקה) ובין המתת חסד פאסיבית (למשל, לא להחיות את האדם למרות שיש אפשרות לעשות זאת).
כמו כן הצגנו עבודת חקר של אחד התלמידים שניתחה תפיסות מוסריות שיש במשחקי מחשב שונים. באחד המשחקים המטרה היא להרוג כמה שיותר מפלצות ובהקשר הזה עלתה שאלת הגזענות האנושית (ספישיזם) - האם זכות הקיום של בני האדם חשובה יותר מזכות הקיום של המפלצות?
בכיתה יא' של יעל אשד סילבר :
התחלנו את השיעור בסבב בו כל אחת וכל אחד שיתפו בסדרת טלוויזיה שצפו בה והיו שמחים לצפות בה שוב.
התלמידים והתלמידות הגישו במהלך השבוע תרגיל כתוב. חילקתי לכל זוג תרגיל של מישהי אחרת, אחרי שווידאתי הסכמה לחלק את התרגילים.
כל זוג בחנו את התרגיל בהתאם לארבע שאלות:
1. האם הכתיבה ברורה?
2. האם הטענות ברורות?
3. האם המסקנה ברורה?
4. להציג ביקורת שניתן להציג לכותב.ת (בסגנון של תרגיל שהתנסינו בו: כן, אבל...)
המשימה היתה מורכבת וקשה לתלמידות גם ברמה הרגשית וגם ברמה התוכנית ודיברנו על המורכבות והחשיבות של בחינה ביקורתית של טקסטים אחרים גם עבור הלמידה על הכתיבה שלנו. בסוף התרגיל כל זוג העבירו את המשובים שלהם לבעלות התרגיל.
מתוך התרגילים ותגובות התלמידות והתלמידים הבנתי שיש צורך לחזור על עקרונות המודרנה ועל התפיסה הרב תרבותית אבל מכיוון אחר, לא חזרתי על החומר אלא שאלתי אותן שאלות על המשמעויות של התכנים בנוגע למודרנה או לרב תרבותיות בהקשר של עקרונות מוסריים (למשל אופן חלוקת משאבים, התייחסות לשוויון וכו).
במהלך השיעור השני התלמידות העלו הרבה שאלות בסיסיות על פילוסופיה והתפתחות של השאלות הגדולות בפילוסופיה וקצת סתינו מהנושא אבל מתוך השאלות עלה עניין רב באופן כללי בפילוסופיה אז אני מאמינה שההתפזרות
היתה חיובית בסך הכל.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
אתמול שליש מהכיתה החסירו ועל כן ברגע האחרון שיניתי את תכנית השיעור שהגעתי אתה מהבית. בהמלצת ליאור צפינו בפרק מהסדרה "מראה שחורה", המציג עולם בו אנשים מדרגים אחד את השני באופן שמשפיע על המוניטין שלהם.
אנשים מדורגים על מעשיהם ופעילויותיהם בחיים באמצעות הטלפון הסלולרי על ידי חברים, משפחה וזרים. הדירוג הזה מתגבש למעמד חברתי שאחר כך ישפיע על האופן בו הם יישפטו בכל רגע שמישהו מסתכל עליהם, ומשפיע גם על סיפוק הצרכים שלהם והאפשרות שלהם להסתדר בחיים בכל תחום, החל מקבלה לעבודה או לשכונת מגורים, דרך עמידה מועדפת בתורים, והשגת מקום בתחבורה ראויה ועד להשתתפות בחתונה שבה המוזמנים מדורגים גבוה.
לאחר ההפסקה בקשתי מהתלמידותים לכתוב שאלות שעולות להןם מהפרק. בקשתי שיכתבו את כל סוגי השאלות שעולות להןם ולפחות אחת פילוסופית. חידדתי להןם את ההבדל בין שאלה פילוסופית לשאלות אחרות.
הקראנו את השאלות. הופתעתי מכך שלפחות מחציתןם לא הצליחו לכתוב שאלה פילוסופית אחת והשאלות ששאלו נגעו יותר לשאלות טכניות כמו מאיזה גיל מקבל האדם את העדשות שדרכן הוא רואה דירוגים".
אחר כך התחלנו לדון בשאלות שנשאלו. הדיון כמו גם השאלות, לא הגיע לעומקים פילוסופיים שציפיתי אליהן. הם התייחסו למציאות שהובאה בפרק כמשהו בדיוני שקורה "שם", באיזה סרט. שאלתי האם יש משהו דומה בין המציאות הקיצונית הזו למשהו שקיים היום. עלה מהןם נושא הציונים וקצת נושא האינסטגרם והעוקבים.
קראנו יחד פסקה מכתבה על הדירוג הסיני שמראה שזה כבר קיים במקומות בסין, ושאזרחים רבים מתמסרים לכך מרצונם. הם היו בגישה שכאלה הם הסינים, ועם האופי הישראלי זה לא יקרה. ספרתי להם שיש כבר דירוגים של בתי עסק ומלונות שקיימים על פיהם והאם נראה להם מופרך שיגיע לרמת האדם הפרטי? הם מאוד משכו את הדיון לנושא הציונים (שפחות רציתי לשהות בו אך ראיתי שזה צורך שעלה מהןם) אז שוחחנו על מהות בית ספר והציונים ועל העניין שבית הספר מדרג אותנו, והציונים שנקבל בו ישפיעו על קבלתנו למוסדות השכלה גבוה או על הזמן והכסף שנשקיע על מכינות אחר כך וכולי.
העליתי את מהות בית ספר כמשהו שיש לחשוב עליו רגע מעבר לעובדות, כפי שעלה בשיחה עם הרקטור באורנים. המחשבה על בית הספר לא כמוסד ממיין וכולי. על כך נסובה השיחה שלנו עד שנגמר השיעור.
Comments