שבוע 17 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.
בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:
התחלנו את השיעור באיחור ועם הערה על האיחורים שרווחים בזמן האחרון. קראנו את השיר "אל מלא רחמים" של עמיחי. ביקשתי בסבב שיגידו משהו על השיר. הם נבהלו בהתחלה אבל, כרגיל, הדיבור מרחיב את ההבנה והם רואים שאפשר להבין הרבה מתוך המילים עצמן. הם זיהו את הנימה המתריסה שבשיר, הגם שלא הכירו את התפילה של אל מלא רחמים. הם דיברו על הגויות בגבעות ועל האני הדובר בשיר שיכול להיות חייל/ לוחם (אחר כך עשינו את ההקשר לביוגרפיה של עמיחי). התעמקנו במשפט "אני שמשתמש בחלק קטן מהמילים שבמילון" האם זו הצטנעות ? הגדרה של דור ? (עמיחי כחלק מהמהפכה של זך ואבידן) ומה המשפט עושה בשיר הזה ?. היה דיון האם השפה הייתה מליצית בתקופת קום המדינה ? האם "בכוונה" כתבו ככה ?
לאחר מכן חילקנו את הקבוצה לזוגות וכל זוג קיבל שיר הקשור באלוהים. בשיעור הבא נמשיך שכל זוג ילמד וילמד את השיר לקבוצה ויכתוב ניתוח קצר של השיר להגשה.
בפילוסופיה, בין המושג של אלוהים לטיעונים לקיומו ולאי קיומו חשבתי שצריך לחזור למושגי יסוד בלוגיקה, לחדד ולהוסיף, לפני שנוכל בכלל לדון בטיעונים לקיומו של אלוהים וודאי כדי שנוכל להעריכם. הגדרתי (שוב) מהו טיעון, מהי טענה, הנחה ומסקנה ולבסוף מהן תקפות ומהימנות. לאחר שווידאתי שההגדרות ברורות, לכל הפחות באופן ראשוני, ניגשנו לתרגל. חילקתי להם כמה עמודים הבוחנים בעיקר הבנה של תקפות, את ההבדל בין אמת לתקפות ומהי מהימנות. אמרתי להם שבפילוסופיה אנחנו מחפשים אחר טיעונים מהימנים ולא רק תקפים. הם עבדו לבד, באופן יסודי ומעמיק והם אף אמרו שהיה להם מעניין. לא תכננתי שאת כל השיעור נייחד ללוגיקה אבל כך יצא. בשבוע הבא נחזור לאלוהים.
בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:
את החלק הפילוסופי של השיעור פתחנו בנקודת הוודאות של דקארט. אחרי שהשתמש במתודה הספקנית שלו כדי לפרק את תמונת העולם המוכרת לנו: חושים, מציאות, מדעים, מתמטיקה, והותיר אותנו עם נקודת ודאות אחת ויחידה – הקוגיטו – הגיע הזמן להתחיל לבנות מחדש.
התלמידים קיבלו דף המפרט את 10 הצעדים של דקארט בדרך ליציאה מהסוליפסיזם אל עבר העולם החיצוני. העובדה שהיציאה החוצה עוברת דרך אלוהים, עוררה לא מעט תהיות בקרב הקבוצה. עברנו על הצעדים, צעד צעד, התלמידים עוצרים ושואלים שאלות:
מדוע דקארט חושב שיש לנו אידאה של שלמות אינסופית?
ומה עם אין לי אידאה כזאת?
אולי האידאה הזו הגיעה לתודעה שלי מתפיסות חברתיות מוטעות, מהדמיון שלי?
ומה עם יש לי אידאה של רוע אינסופי? האם זה אומר שגם השטן קיים?
מדוע לייחס לאל את כל התכונות החיוביות? האם זו לא האנשה שלו?
ביקשתי מהתלמידים לחכות עם השאלות לחלק המשימתי: התלמידים התבקשו למצוא צעד אחד מתוך 10 הצעדים של דקארט שמהווה נקודת חולשה בטיעון שלו לדעתם, ולהסביר מדוע חשבו כי מדובר בנקודת חולשה. השאלות שעלו בהם בע"פ תוך כדי קריאת הטיעון, עלו עכשיו על הכתב יחד עם הסבר הקושי. התרגיל מהווה התנסות ראשונית בביקורת פילוסופית, זיהוי חולשה בטיעון.
בחלק הספרותי השלמנו חוב מהדיון של דקארט בטיעון החלום. אז, דיברנו על הקשר בין חלום לתפיסת המציאות במהלך הפילוסופי של דקארט, אתמול, אלעד לקח אותנו לסדנה ספרותית העוסקת בחלומות ובלוגיקה הייחודית שלהם. קראנו קטעים חלומיים מבוסנק, בורחס, לואיס קרול, ז'ורז' פרק, ש"י עגנון. התלמידים שיתפו בחלומות שלהם ובתחושות השונות שהם מעוררים בהם. ניסינו לעמוד יחד על הלוגיקה הייחודית של החלום: זהות, מרחב, זמן, היגיון. קינחנו בחלום הקצרצר והמדויק של אגי משעול:
כששחיתי במרק הקוסמי
שהיה מוחי
פגשתי חולם אחר
שנקלע לחלומי ואמר
אם את רוצה להגיע
שחי פרפר.
סיימנו את החלק בתרגיל כתיבה. אלעד ביקש מהתלמידים ליצור בנק של פעלים, כל דבר שעולה בראשם. בשלב השני, לחשוב על מרחב או מרחבים שבתוכם יפעלו. ולבסוף, להשתמש בכל ה"כלים" שיצרו כדי לכתוב חלום, ליצור חלום, עם לוגיקה של חלום. עם חלומות אלו סיימנו את השיעור.
בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
אנחנו ברצף שיעורים חזרה לבגרות. הפעם הדפסתי לתלמידות "כמו בגרות" עם דף הוראות ומבנה דומה לזה שיהיה בבחינה. עברנו שאלה שאלה, פירקנו אותה לגורמים, תיאמנו ציפיות לגבי איכות התשובה. עברנו על סעיפים של דעה אישית. למרות הבגרות הקרבה, נרשמה אווירה חיובית. לא תרגלנו כתיבה הפעם, את זה נעשה בשיעור הבא. בחלק השני של השיעור אילה המשיכה לקרוא ביחד עם התלמידים והתלמידות את המלך ליר. הן ממש התעקשו למצוא חיבור בין המחזה של שייקספיר לדטרמיניזם של טיילור ולתפיסת האני של יום. נראה שהחומר לבגרות מתחיל להתיישב טוב בראש אז ניתן למצוא אותו כמעט בכל מקום.
Comentários