במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
התחלנו בהכנה לבגרות (ולמתכונת). קראנו שוב את המדרש על אשת רבי עקיבא ונתתי לכתוב ראשי פרקים לשאלת בגרות.
אספנו את מה שכתבו והשלמנו מהתלמידות והתמודדנו עם השאלה הזו להשוואה בסיפור כריתות וחבר מושבעות משלה.
סיימנו עם תרגיל כתיבה בו הם נדרשו להשתמש באמצעים ספרותיים כגון: אוקסימורונים/ מטפורות/ אינטרטקסטואליות/ האנשה ועוד ואז הקראנו וזיהינו את השימושים.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
גם בשיעור האחרון המשכנו ללמוד על דקארט. בשיעור שעבר נתתי לתלמידות להתנסות בכתיבת תשובה בפילוסופיה. לצערי, חלקן לא סיימו את המטלה בזמן השיעור ולא השלימו אותה בבית. חזרנו על ההנחיות לכתיבה, חידדתי להן למה הכוונה במילה 'טיעון' ודרשתי מכל מי שלא הגישה לפנות לזה זמן השבוע ולהגיש עד השיעור הבא.
אח"כ המשכנו לקרוא ה'הגיונות' של דקארט כאנחנו למעשה נמצאות בפתחו של הפרק של השני, כך שהקוגיטו המפורסם לפנינו. קראנו את הטקסט קריאה צמודה, כך שאנחנו קוראות ומפרשות את הכתוב. יצאנו מ"התקף החרדה" של דקארט בחיפוש אחר הנקודה הארכימדית שתציל אותו ואותנו מהספק אודות קיומו של הגוף, העולם, המתמטיקה וכן הלאה. או, בעולם הנשלט ע"י השד הרע שגורם לנו לטעות בכל, באיזה ודאות נוכל בכל זאת לאחוז? דקארט מוצא את האחיזה באני הטועה, המרומה - גם את נטיל ספק בכל, לא נוכל להטיל בזה שמטיל ספק, בזה שהשד מטעה ולכן "אני חושבת, אני קיימת"
הדרמטיות של הטקסט הקרטיסיאני לא נעלמה מעיניהן, ולצד הדיון בקוגיטו דנו גם בספרותיות של הכתיבה. הצטערתי שאין לידי איש או אשת ספרות שיוכלו להעשיר את הדיון, אבל על כך בהמשך.
המשכנו לקרוא, ובעקבות דקארט ניסינו לאפיין מהו אותו 'אני' שחושב. קראנו על התפיסות הישנות של דקראט את ה'אני', והגענו אל מהותו של ה'אני' כדבר חושב, שהגוף אינו מהותי לו. דיברנו, שוב, על הדואליזם גוף-נפש. בחנו את השיטה של דקארט לבודד את המהותי מהמקרי. מותשים, יצאנו להפסקה.
בתכנון המקורי, התכוונתי להמשיך לקרוא בטקסט ולדבר על הניסוי המחשבתי בחתיכת השעווה, אבל הרגשתי שזה גדול מדי, גם עלי וגם עליהן. חזרנו מההפסקה ושיתפתי אותן במחשבות שלי ובתחושות הגעגוע לספרות. בשונה מהפילוסופיה ה'כבדה' יש משהו קליל יותר בספרות, מעין הפוגה. התלמידות המשיכו את קו המחשבה ודיברו על האופן בו הספרות עוזרת להן להטמיע רעיונות פילוסופיים. החלטתי לנצל את שהותנו בספריה ושלחתי אותן למצוא טקסט ספרותי שמהדהד את דקארט ורעיונותיו ובסוף החיפוש לשתף אותנו בתוצאה.
התחלנו עם ליא ורימון שמצאו דמיון בין המסע של גוון סטפני מ no doubt, בשיר I'm just a girl, למסע החיפוש של דקארט. המשכנו עם אריאל שהביאה שני קטעים מתוך 'ארגון': בראשון עולה הצורך להטיל בספק את מה שאינו מוכח (בטקסט מדובר בתפיסות דתיות, אך העקרון מהדהד), ובשני הזניחה של הדעות הקדומות, בארגון נוכח ידע חדש, ואילו אצל דקארט המוטיבציה שונה, אך הקטע עזר לנו לדייק את הדברים, גם אם אינם זהים. נמשיך לשמוע חיבורים נוספים בשיעור הבא
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
נפגשנו עם כיתה כמעט מלאה בראש פינה. המשכנו עם התועלתנות, והפעם הזכרנו לראשונה את שמו של מיל. לפתיחה אליעזר הקרין את הניסוי בבני אדם בו גרמו לאנשים לעמוד בסיוטואציה בה יבחרו את החיים של מי להציל. אז קראנו בהקדמה של מיל ואת ההתייחסות שלו לקאנט. משם ניסינו להגדיר מהי הנאה ומהו אושר, ומה היחסים ביניהם וראינו מה יש למיל לומר בנושא. ולחיבור בין הספרות לפילוסופיה, הזכרנו את הסיפור "המפנים את עורפם לאומלאס", שלמדנו בתחילת השנה בהקשר של צדק, אך מתקשר בצורה ברורה לתועלתנות ומבקר אותה.
בחלק השני של המפגש המשכנו עם הסיפור הבלשי הראשון, "הרציחות ברחוב מורג", וכססנו ציפורניים לקראת גילוי הרוצח - שטרם התגלה. תוך כדי גילינו שצ'אט ג'י פי טי 3 בעברית הוא שקרן - אחת התלמידות בדקה מה הוא אומר והוא ענה לה בנונשלנטיות ש"הרציחות ברחוב המורג" נכתב על ידי אגאתה קריסטי ושהרוצח הוא פרנק גולדסטון (או שקר כלשהו אחר).
ביקשתי מהתלמידים להגיע לשיעור הבא עם הצעות טובות למבצע הרצח, מתוך שלל הרמזים שקיבלנו בקריאה בשני המפגשים האחרונים.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
נפגשנו לשיעור בזום לאחר שנתתי לתלמידות משימת קריאה בבית לקראת מסע הכנות לבגרות שמתחיל לו היום.
את השיעור התחלנו בשיחה על הבגרות על החומר עליו ישאלו ועל אופן הלמידה שיתחיל מעכשיו. נתתי להן שאלה על משל המערה ו40 דקות לענות עליה לבד ולשלוח לי כשאני זמינה בגוגל מיט לכל שאלה.
לאחר מכן חזרנו להיפגש בזום שהקלטתי ובו הקראנו תשובות של התלמידות ועיבדנו אותן, הדגשתי מה עונה על הצורך ומה חסר ולבסוף שלחתי להן את התשובה המלאה. התלמידות בוסריות במענה על שאלות ובעיקר היה חשוב לי להרגיע אותן שיבינו שאנו עושות דרך ולומדות עכשיו את החומר בטכניקה חדשה. הן רצו לדעת ציון של מה ששלחו או שאגיד לכל אחת מה טוב ומה לא ואמרתי להן שבשום פנים לא יחשבו כך... אנו לומדות כעת משהו חדש, כיצד להוציא את החומר החוצה, כיצד להפנים אותו מחדש ולבטא אותו בתור תשובה לשאלת בגרות. זה כיוון חדש ופרקטיקה חדשה ונעבור את זה יחד, בכל שיעור זה ילך ויתגבש, ילך וישתפר.
Comments