במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
למדנו את המחזה " האשה מן הים" מאת איבסן.
הצגתי את הביוגרפיה שלו. וביקשתי בקבוצות שיחשבו מה הנושא של המחזה ואיך זה בא לידי ביטויי. הם מיד התייחסו לשאלת החופש. היכולת לבחור כחוויה של חופש בתוך נישואין והחשיבות של זה לנשים.
לאחר האיסוף, שוב בקבוצות, הם הציגו את מוטיב הים והביאו מובאות מהמחזה: פסל בת הים, המים כרגשות משתוללים, האירוסין לים, הים המשתקף בעיני הילד שמת, הקרפיונים בבריכה לא רחוק מהים. דימויים מטפוריים למצבה של אלידה.
סיימנו בהצגת הזוגיות המקבילה במחזה ואיך היא מציגה את הסיפור של הזוג המרכזי ואת תימת החופש.
מקווה שבוע הבא למפגש ראשון השנה פנים אל פנים !
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
בשעה נהדרת נפגשנו פנים אל פנים בספריית ראש פינה! איזה יופי היה לראות בנות אנוש ולא ריבועים שחורים.
האווירה היתה חגיגית ושמחה וניכר שהתלמידות התרגשו מהמעמד. מי שלא עלה בידה להגיע התחברה מהזום (מאתגר). פתחנו את המפגש בסבב בו כל אחת שיתפה ברגע אחד שנחרט בה מאז ה 7.10. התלמידות שיתפו בחדווה, והמשותף לכולנו היה שמדובר ברגע של חיבור אנושי, שכל כך משמעותי עבורנו בימים אלה. בנוסף, הסכמנו כולנו שלמדנו להעריך את הדברים הקטנים, כמו הליכה בשביל מוכר.
אחרי הסבב הזכרנו ונזכרנו בשיר 'מדעי ההתנהגות' שלמדנו לפני החופש. סיימנו את השיעור אז במשימת כתיבה: כל אחת התבקשה לכתוב שלוש הגדרות משלה ברוח השיר (של מצב נפשי באמצעות מטפורה לא שגורה). את הקטעים שהן כתבו אז הדפסנו וגזרנו כך שעל כל פתק נכתבה הגדרה אחת. עכשיו ביקשנו מכל אחת להרכיב שיר חדש ממורכב מהפתקים (המשימה היתה זהה לתלמידות בכיתה ולתלמידות בזום) . התוצאות היו מעולות! (צפו לגיליון הבא של 'המאוורר').
במעבר חד, עברנו לחלק הפילוסופי של המפגש. אני מרגישה שהתלמידות נמצאות בדיסאוריינטציה ביחס לפילוסופיה, ומצאתי לנכון, שעכשיו במעבר בין נושאים, כדאי רגע לעצור ולנסות למקם את הנושאים במבט על. חילקנו את התלמידות לזוגות כאשר כל זוג קיבל שני מושגים אחד מושג פילוסופי כללי (מטפיזיקה, אפיסטמולוגיה וכו'), ומושג אחד מתוך תורות המוסר השונות שלמדנו שנה שעברה. ביקשנו מכל זוג להיזכר ו/או לחקור במושגים ולכתוב הגדרה ממצה. כאן נגמר לנו השיעור וההמשך בשבוע הבא.
נושאים נוספים שעלו במפגש, ואני מניחה שהם משותפים לכל בני גילם, הוא הקושי להתרכז בשיעורי הזום, להצליח לעמוד בשלל המשימות המוטלות עליהם, להצליח לעקוב אחרי היומיום המשתנה תדיר המסרב להיכנס לשגרה שגרתית. עם ובלי קשר דיברנו על עתיד המפגשים. בזום? פרונטלי? לסרוגין? הרצון הוא, כמובן, להיפגש פרונטלית, נראה אם המציאות תאפשר.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
במפגש הערב המשכנו לדון בתפיסת הצדק אצל אפלטון, בדיאלוג ה'מדינה'. פתחנו עם 'משל האותיות הגדולות והקטנות' והבנו את הרעיון האפלטוני לפיו הצדק במדינה זהה לצדק בנפש האדם – המדינה היא הגדול נפש האדם היא הקטן, ולכן יש להסתכל קודם בגדול כדי להבין את הקטן.
מכאן עברנו לתיאור קצר (אצל אפלטון זה משתרע על עשרות עמודים...) של המדינה האפלטונית ומרכיביה: המושלים-הפילוסופים, השומרים ובעלי המלאכה, והתוודענו לתפיסת הצדק המדיני שלו שלפיה: צדק הוא כאשר כל אדם עושה את שלו ורק את שלו. כל אחד ותפקידו בחברה.
אז מהו אם כן הצדק בנפש האדם? מיהו המושל בנפש האדם? מיהם השומרים ומיהם בעלי המלאכה? מה זה אומר בנפש האדם שכל חלק עושה את שלו?
בדיוק את זה קיבלו התלמידים כמשימה ראשונה להגשה בסמסטר זה. חשבנו שהגיע הזמן שהתלמידים יתנסו בכתיבה של תשובה עם משוב והערכה. התלמידים יגישו אלי עד למפגש בשבוע הבא. מצפה בקוצר רוח לקרוא את התשובות.
מכאן עברנו לחלק הספרותי. אלעד המשיך את הקו הרעיוני של הגדול והקטן, המאקרו והמיקרו, והביא שני שירים המבטאים תפיסות אלו בהקשר המוסרי כמובן.
תחילה קראנו את השיר 'המפץ הגדול' של המשורר עמנואל יצחק לוי. השיר הציג באופן מעניין את חווית הגדול (אולי הגדול מכל), המפץ הגדול אל מול חווית היחיד, האדם הקטן בעולם. סביב השיר התפתח דיון מעניין במליאה: קטן, גדול ומוסר. אלעד הפתיע והביא וידאו של המשורר עצמו מקריא את השיר, ממליץ על החוויה, דמות מאוד צבעונית, התלמידים מאוד התלהבו.
מכאן עברנו לשיר נוסף, 'כף היד' של ויסלבה שימבורסקה, אלעד חילק את הקבוצה ל 3 חדרים בהם הם נדרשו לקרוא את השיר ולקיים דיון עם 3 שאלות מנחות, כאשר שוב, המוטיב של הגדול והקטן, המאקרו והמיקרו, הנחו את הדיון ונשזרו בשאלות של מוסר. היה מעניין!
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
לא יודעת אם לברך את זום על ההזדמנות להיפגש או לקלל אותו, על האתגרים הנפשיים שהוא מעמיד בכל פעם מחדש... זה כמו לזרוק אבן על הרצפה ולגלות שהחיכוך לא עושה רעש, ולא להבין את הסיטואציה ואז לזרוק שוב ושוב לא לשמוע צליל... איזה משהו משובש בפיסיקה הבסיסית והמובנת מאליה... מתסכל. ובכל זאת נפגשנו בזום, שאלתי לשלומןם ולמצבןם כי המצב בצפון לא מזהיר. ואז צללנו לחזרה על דקרט משיעור שעבר. ספק במה שאמרו לי, החלטה לספק המתודי, ומשם לספק בחושים. הקראנו את התשובות של ה"דברים שבטוח נכונים" מהתרגיל של שבוע שעבר ובחנו מה נופל בספק הקרטזיאני. דנו על התחום שנראה אפור כגון המשפטים המדעיים, אך הפלנו גם אותם כי תלויי חושים ונותרנו עם המשפט המתמטי שאביה נתנה.
המשכנו להקריא את הספק בתפיסת המציאות ואני בתוך המציאות ואחר כך ניסינו לבחון אם אפשר להפיל את המתמטיקה בשלב זה, או שהיא נכונה בכל מצב ואולי מכאן דקרט יתחיל סוף סוף לבנות. נשארנו עם המתח ועברנו לפאוזה שדקרט עושה גם בטקסט- ההגדרה והאפיון של העולם החומרי.סיכמתי להןם כספויילר בקצרה את תפיסת העצם של דקרט, המורכבת מהעצם החומרי שהוא מגדיר כאן בטקסט והעצמים הרוחניים שהוא יטען אותם אונטולוגית בהמשך. הסברתי להם בקצרה על דואליזם, מוניזם מטריאלי, מוניזם אידיאלי ואז יצאנו להפסקה.
חזרנו להקריא אחרי ההפסקה אך מהר מאוד עברתי לסיכום בעל פה כדי שיהיה אפקטיבי: דקרט מטיל ספק במתמטיקה כי אפשר לדמיין עקרונית ששד רשע ברא אותנו לטעות. הספק המטאפיסי הקיצוני של דקארט ברציונאליות עצמה, הספק ההיפרבולי, שהגדרתי להן אותו, ושמנו לב שכאן הוא כבר חורג החוצה מהמערכת עצמה שבה מתנהל כל הדיון. ההיפר-בולא, הירייה מעבר למטרה, איננה רק החמצה אלא החמצה מתוך יציאה אל מעבר (לא סתם החמצנו גול כי זרקנו שמאלה מדי, אלא בעטנו את הכדור מעבר לשער מחוץ למגרש) היציאה הזו מעבר לגבולות הרציונליות, היא קיצונית ואפילו אליה דקרט הולך כדי שלא יקום אחד שיוכל לומר משהו כמו "ואם אלוהים ברא אותך לטעות" אם מישהו אחד יכול לומר זאת- האפשרות העקרונית לחשוב על שד מתעתע פוסלת את המערכת. ומכניסה למבוכה.
בקשתי לעצור לרגע של רספקט ושבחים לדקרט על המהלך מרחיק הלכת על הטלת הספק, על הצלילות והתעוזה לבנות פילוסופיה ומדע שמעיזים לזרוק את כל מה שמוכר. סחתיין על דקרט על כך. את זה יש ללמוד ממנו ולקחת לחיים שלנו. המחשבה שאולי הסלילו אותנו למקום לא נכון, או לא ראוי, נכונה לפחות לכמה מיליארדי אנשים בעולם הזה. דברנו על החמסניקים שמגיל אפס מלמדים אותם כך וכך על המציאות ושבמקום להגשים חיים, הסלילו אותם לחיים של שנאה והקדשה עצמית להרס האחר בשם האלוהים. כמה חבל. כמה בזבוז חיים ויש ערמות של דוגמאות כאלה. ואנו לא חפים מטעויות וכיוונים לא נכונים שנולדנו אליהן אם בזדון ואם בטעות. דקארט חי בעולם הזה ולוקח אחריות להכיר אותו מהמקום הכי נקי שיכול. רספקט אדיר.
לסיום בקשתי שיתנו דוגמאות במובנים היותר טכניים, למצבי "אם יש ספק אז אין ספק", בהם שווה להשתמש בספק מתודי. הדגמתי למשל על זה שאני עוסקת בליקוט צמחים, וכבר למדתי מספיק טוב כדי להתקדם עם ספקות לפעמים, בניסוי וטעייה, לטעום ביסון קטן לפעמים מאיזה עלה, בשביל לבחון משהו, אבל עם פטריות אני נוהגת בספק מתודי. כל עוד אינני בקיאה 100% בזיהוי פטריות, על אף שיש לי ידע מסוים אני אפילו לא נוגעת בפטריות בר. כי אפשר למות מזה. הן נתנו עוד דוגמאות ולבסוף הדגמתי עם המלצה שאף פעם לא יצלמו תמונה וישלחו לחברה אם הן לא רוצות שהיא תפורסם באינטרנט לעולם כולו. כי אם במקרה החברה לא תספיק למחוק, ויישרף לה משהו על הגז ותשכח מזה, ואז היא תלחץ על זה עם הטוסיק ותשלח לאדם הלא נכון בטעות וכולי וכולי שרשרת התרחשויות שסטטיסטית אין הרבה סיכוי שתקרה, אבל קרתה למספר נערות ונערים שאנו מכירים...ואז, הספק המתודי פועל כאן: האם יש אפשרות עקרונית שיקרה כזה דבר? האם זה מספיק דרמטי שלא שווה לקחת סיכון קטן שבקטנים- לא עושים.
Comments