שבוע שלישי בבית החינוך שלנו בתל חי. זה מה שהתרחש בכיתות:
במגמת הספרות
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
התחלנו לקרא את הסיפור הקצר של ויליאם פוקנר "אסם מבוער". הפתיחה היתה מבלבלת:
חנות מכולת שהיא גם בית משפט, שלא ברור מה בדיוק מתרחש בה ומי תובע את מי.
דיברנו על היעדר האקספוזיציה ועל ה'זריקה' שלנו הקוראים ללב העניינים.
ההנחיה בקריאה המשותפת היתה לסמן פעלים או ביטויים של תפיסה חושית.
במהרה הפתיחה לסיפור התמלאה בסימונים של שלל תיאורים חושיים: שמיעה, ראיה, מישוש,
הרחה, ויחד איתם ביטויי הכרה (ידיעה, השערה, אמונה, זכירה).
הביטויים הללו הדגישו עד כמה ההתרחשות, למרות שנמסרת בגוף שלישי, נצמדת לתודעתו של
הילד הקטן סרטי, גיבור הסיפור.
התעכבנו על המבע המשולב כטכניקה שמאפשרת לתאר את מחשבותיו ותחושותיו של הילד אך
גם לערוך לנו 'השלמות' של מה שנסתר מעיניו. ערכנו תרגיל בו כתבנו את הפתיחה בגוף ראשון,
ונוכחנו שהשינוי באופן המסירה מכתיב אובדן רב של מידע: נאלצים לוותר על מה שהילד לא
רואה או לא קולט ועל מה שהוא עדיין לא יודע שעתיד לקרות לו.
המדים של הקונפדרציה אשר מתוארים בסיפור כחלק מעברו של האב סייעו במסגור הזמן
והמקום. דיברנו על ארבע השנים של מלחמת האזרחים אחריהן בוטלה העבדות, על "הדרום
העמוק" של ארצות הברית והמאפיינים שלו כחבל ארץ שהוא לא רק גיאוגרפי אלא גם חברתי.
דרך תיאורים כמו "הקול הקר והנוקשה", "העצמאות הזאבית שלו", "קשוח כמו פח" דיברנו על
הלשון הציורית בסיפור.
בשלב מסוים הסיפור התחיל להלאות ונסחפנו לשירה בציבור משירי חוה אלברשטיין בהובלת
נהוראי וטליה.
בכיתה יא' של אילה ליבנה/ליאור לם:
השבוע המשכנו לעסוק בשיר "הילדים" של ג'ובראן.
בהתחלה פיזרתי על השולחן ציטוטים נוספים מתוך ספרו "הנביא". כל תלמידה התבקשה לבחור ציטוט שהיא מתחברת אליו ולכתוב מדוע.
לאחר כל שיתוף שאר הבנות התבקשו לשאול שאלה שעלתה להן מהטקסט. הבנות התגלו כפילוסופיות קטנות עם שאלות מעמיקות ומסקרנות.
"איך יודעים שאנחנו בכלא?" "למה הלילה תמיד נחשב אפל?" "האם בכלל לדברים יש משמעות?" ועוד.
לאחר מכן חזרנו לקריאה וניתוח של השיר.
גילינו ביחד, שוב, כמה משרד החינוך מצמצם את היכולת לפגוש שיר. ערערנו על החלוקה שבתוכו, על המשמעות ואפילו מצאנו סתירה פנימית.
בשיעור השני התחלנו לצפות בסרט אנימציה יפהפה שנקרא "הנביא" שמשלב בין סיפור חיוו של ג'ובראן וטקסטים מתוך ה"נביא".
הבנות נהנו מאוד ולא רצו שנפסיק.
בשבוע הבא נמשיך בצפייה ונתחיל לקרוא בנובלה ה"אף".
בכיתה י' של ד"ר מירב מידן:
לאחר בחירת המגמות, נפגשנו השבוע להתחלת המסע שלנו בספרות ולעצמינו. בתחילה קראנו מתוך משהו בשביל מישהו של אבידן על הקורא הריבוני ומסע שאינו מסע רכש אלא התרוקנות. המילים היו לא פשוטות ואולי עוד נחזור לטקסט בהמשך.
קראנו את הסיפור הקצר שיחה עם אבי ביחד. צחקנו נדהמנו הדגשנו מילים לא מוכרות.
שוחחנו על היחס בין הדורות. על פערים ועל ההקשר של כתיבת הסיפור וסיפור בתוך סיפור. דברנו על השיח שלנו עם ההורים. לקראת הסוף כתבנו דיאלוג קצר בין הורים לילדים.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של ד"ר אדם ויילר גור אריה
המשך הכנה למבחן (התאריך המסתמן כרגע הוא ה 11-11).
הוצג רעיון מסוים במשנה שמופיע בשני נוסחים:
נוסח אחד: לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא.
נוסח שני: לפיכך נברא אדם יחיד בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא.
נדונו השאלות הבאות:
א. הסבירי את ההבדל בין שני הנוסחים.
ב. הסבירי מדוע הנוסחים השונים עלולים ליצור בעיה למי שתנסה לטעון שהמוסר נקבע על ידי הדת (ושאין לאדם שום מקום לשיקול דעת בהקשר זה).
ג. הסבירי מדוע ההבדל בין שני הנוסחים יכול לתמוך בעמדה שלמוסר יש מעמד עצמאי ושהוא לא נקבע על ידי הדת.
ד. הסבירי את האפשרות לבקר מבחינה מוסרית את הדת שעולה מאחד המקורות.
ה. איזה נוסח משני הנוסחים לדעתך היה מעדיף קאנט – נמקי.
ו. איזה נוסח משני הנוסחים את מעדיפה נמקי.
בכיתה יא' של יעל אשד סילבר :
בשיעור הראשון המשכנו את המהלך הספקני של דקארט. בחנו כל אחד מהטיעונים של דקארט. לתלמידות היה קל להסכים ולקבל שאי אפשר להסתמך בוודאות על החושים וגם לא על כך שאני ערה ולא חולמת אבל הטיעון על שד מתעתע היה יותר מאתגר.
הן ניסו לבקר את הטענות של דקארט מתוך תפיסת המציאות שאנו מכירים היום ונוצר דיון מעניין על ההכרח שבמציאות הקיימת היום ועל עולמות אפשריים. בסופו של דבר כשהגענו למסקנה של דקארט בנוגע לקיום שלו רוב הכיתה
קיבלה את המסקנה אבל שתי תלמידות לא הסכימו עם המהלך של דקארט. לסיכום הטיעונים של דקארט נעזרתי בטבלה שמופיעה במצגת של לב בדרייב של המורים לפילוסופיה (תודה ללב)
| סוג הידע | הסיבה להטלת הספק |
שלב 1 טיעון החושים | הידע שבא מהחושים (כולל מדעים תצפיתיים ). | החושים מטעים לפעמיים. |
שלב 2 טיעון החלום | ידע מוחשי וקרוב לגבי סביבה קרובה ולגבי גופי. | אין קריטריונים להבחנה ודאית בין חלום למציאות. |
שלב 3 השד המתעתע | מרכיבים יסודיים (כמו צבע וצורה..) ומדעיים שיכליים כמו מתמטיקה ולוגיקה. | אפשרות לטעות שיטתית בהיגיון ובצורת המחשבה. |
השיעור השני התחיל עם שיתוף של חלק מהתלמידים והתלמידות בטקסטים משמעותיים מחייהן ושאלה פילוסופית על הטקסט (תרגיל שביקשתי מהן בשבוע שעבר). התלמידות הציגו שאלות מאוד מעניינות ומתוכן החלו דיונים קצרים.
המטרה היתה להתאמן בשאילת שאלות וחלק מהתלמידות שיתפו שהן לא יודעות איך לחשוב על שאלה.
בהמשך השיעור התחלנו לעסוק באמפיריציזם הפסקני של יום, הספקתי בעיקר לבצע סקירה היסטורית קצרה ולחבר את התלמידות והתלמידים לעקרונות המרכזיים של התפיסה האמפיריציסטית (ובניגוד לרציונליזם) ובנוכחות המרכזית
של גישה זו בחיינו היום.
בשבוע הבא נמשיך עם האמפיריציזם הספקני של דיוויד יום.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
השבוע נכנסנו לכיתה שהיא כבר כיתת פילוסופיה בהגדרה, זה היה מרגש ומשמח אך ניכר העומס.
פתאום גם לאחר השיעור הראשון הבנתי שאולי שעה וחצי רצופות זה קצת כבד עליהם והחלטתי שנעשה הפסקה של 5 דק אחרי שלושת רבעי שעה או שעה משהו פיזי. של ניעור מתיחות וכולי.
מבחינת החומר, התחלנו ללמוד על הולדת הפילוסופיה, והתנאים להיוולדה ביוון העתיקה.
למדנו על המעבר ממיתוס ללוגוס, על האבחנה הראשונה בין פנומנה לנואומנה ונגענו בפילוסופים הפרסוקרטים, התחלנו עם שלושת המילתים המשכנו לפיתגורס, ועד להרקליטוס.
שאלתי אותם מה הכוונה בכך ש"לא נכנסים לאותו הנהר פעמיים", ולאר שהבהרנו את עניין השינוי המתמיד שאלתי איך זה יכול לעזור לנו בחיים, הם העלו דברים מגוונים החל מכך ש"לא נחזור על אותה טעות פעמיים" וניסיתי להוביל דיון לכך שהיום אני לא מי שהייתי אתמול וגם לא חברי, התגברות על סטיגמות שיש לנו על עצמנו ועל הזולת.
הדיון הממש מעניין התחיל בסוף השיעור לצערי, אבל הספקנו קצת לדון על כך ועל זה ניתנה להם עבודת הגשה לבית. הנושא כבר הוסבר ועליהם לכתוב מה משמעות הפרגמנט של הרקליטוס וכיצד המחשבה עליו יכולה לעזור לנו בחיים.
Comments