שנה רביעית (!) כן, כן, בית החינוך שלנו במכללה האקדמית תל חי חודר אט אט ל'ורידים' ול'נימים' הצפוניים 😊
כ 30 תלמידים חדשים הצטרפו אלינו אתמול לבית החינוך והשמחה היתה גדולה ורבה.
זה מה שהתרחש בכיתות:
במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
היה מאוד משמח להיפגש אתמול כולנו, גם אם זה לא ממש היה כולנו... העליה של התלמידות לי"ב כבר מורגשת עם היעדרויות לטובת בדיקת ש"ש. פתחנו בתרגילי כתיבה שונים שמטרתם היתה לתפוס רגעים שונים מחופשת הקיץ ובדרך זו גם לשתף זו את זו במה שעברנו. מהאופן שבו התלמידות דיברו הרגשתי שבכמה חודשים שלא התראינו התלמידות עשו קפיצת התבגרות, חופשת הקיץ שלהן היתה רוויה בשאלות קיומיות עם נגיעות מלנכוליות. האווירה החמה והפתוחה בינינו הזכירה לנו כמה התגעגענו למפגשים האלה.
לאחר מכן הזכרתי להן שהנושא שהן בחרו להתמקד בו השנה הוא מגדר. כששאלתי מדוע בחרו בו או מה המילה הזו מעלה אצלן מישהי ענתה "מאוס". שמחתי כי גם אני קצת הרגשתי ככה, וביחד נוכל למצוא בו עניין חדש. אט-אט עלו סוגיות נוספות כמו היחס של החברה אל המיניות של הפרט, תפקיד האבולוציה ביצירת התפקידים הביולוגיים, סטיגמות, נורמות וההתפתחות ההיסטורית. נזכרתי כמה שהתלמידות אינטליגנטיות ומודעות. לאחר מכן קראנו ביחד את המסמך של משרד החינוך שמתאר את היחידה החמישית בספרות שעוסקת במגדר. ביקשתי מהן שיעצרו מתי שמשהו קופץ להן וכבר במשפט הראשון נעצרנו: "בכל טופס רשמי שאנו מתבקשים למלא קיימות משבצות המין: ז' או נ'" (מתוך המסמך). עלתה השאלה - איך אפילו בטופס שעוסק במגדר ומדבר על שבירת התבניות לשון הפניה היא בזכר בלבד?! בהמשך הקריאה נעצרנו פעמים רבות, והרגשתי גאה בהן שכבר יש להן יכולת הבחנה חדה וביקורתיות בריאה.
אחרי ההפסקה חילקתי במעמד מרגש את המקראות החדשות. התלמידות לא יכלו להתאפק ונסחפו לדפדוף מעמיק, אמרו שכבר רוצות לקרוא את הכל. שאלתי מה מושך את תשומת הלב וציינו במיוחד את שתי הכותרות: "על מה אנחנו מדברים כשאנו מדברים על אהבה", ו"אולי אינך יפה כל כך". דיברנו על הכותרת האלה, ואחת התלמידות התאכזבה כשהבינה שהכותרת השניה מתייחסת אל גבר ולא אל אישה. היא קיוותה שהשיר יחתור נגד מודל היופי הנשי והתאכזבה שהוא פשוט (עוד) שיר אהבה לגבר.
בשארית הריכוז שנשארה לנו התחלנו לדבר על "תבונה ורגישות", או יותר נכון לרכל על הדמויות. מסתבר שבמהלך הקריאה פיתחנו רגשות שונים אל כל אחת מהן, וכל אחת מהתלמידות (וכמובן שגם אני) רצתה להביע את סלידתה או אהדתה אליהן. התחלנו לדבר על הייצוגים השונים שלהן בהקשר של הנושא השנתי, ונמשיך בכך גם בשיעורים הבאים.
השיעור הסתיים עם הרגשה שמצפה לנו שנה מרתקת ביחד!
בכיתה יא' ד"ר מירב מידן:
היה נהדר לפגוש את בנות יא ספרות. פתחנו בסבב הכרות שכולל את ציון שמות האחים והאחיות. דרך השמות המשפחתיים נוצרה אינטימיות וחשנו כאילו אנחנו ישובות יחד ליד שולחן החג. כמעט התחלנו לפתח לקסיקון משפחתי.
קראנו את המערכון של חנוך לוין "שוסטר". הבנות לא צחקו וחששתי שאולי הן מדוכדכות. איך יכול להיות שחנוך לוין לא מצחיק אותן?
בתום הקריאה ביקשתי מהן לכתוב דיאלוג שככל שהוא מתקדם הוא הופך להיות יותר ויותר מופרך. הסברתי שהטכניקה של לוין במערכון הזה (ובעצם בכלל) היא ליצור ניגוד שלא מאפס את עצמו אלא מצטבר - בין התוכן הבלתי הגיוני לטיעונים הרטוריים החזקים.
הבנות קראו בזו אחר זו את הטקסטים שלהן וניסינו לחלץ את הטכניקה שסביבה הן בנו את הטקסט. חילצנו את הטכניקות ואת המושגים הבאים: קומדיה של טעויות, הזרה, אוטופיה ודיסטופיה, האנשה (פרסוניפיקציה), Telling ו- Showing, פוליפוניה, האדם המודרני והפוסט מודרני שעומד מול הבירוקרטיה, קונוטציה עכשוית.
נהנתי מאד!
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
לאחר הכינוס במליאת הפתיחה עברנו לכיתה ופתחנו עם סבב היכרות שבו ביקשנו מהתלמידים לספר מה הם השאירו מחוץ לכתה היום ומה הם הביאו איתם. לאחר הסבב פתחנו בדברי היכרות איתנו והצגנו את מה שנעשה לאורך השנה, עם דגש על ציפיות שלנו מהלימוד ומהתלמידים. אז דיברנו על החיבור המיוחד בין פילוסופיה לספרות שיתרחש בכתה וניסינו להסביר איך זה יראה. התלמידים הביעו עניין ושאלו שאלות רבות ונדמה שהייתה התרגשות באוויר.
אז צללנו אל תוך הטקסט הראשון שלמדנו בכתה, שמטרתו לענות על השאלה – למה ללמוד ספרות? מה היא נותנת לנו? במה היא מיוחדת? כל זה עלה מהטקסט של המשוררת חדוה הרכבי – "הפלנטה של היוצאים מן הכלל" שמופיע בגיליון 20 של כתב העת הו!, המוקדש כולו לשאלה הגדולה – "מהי ספרות?". כפתיח ללימוד דיברנו קצת על הרקע של כתב העת, על המהפכה שנתן זך ביצע בשירה העברית לאחר אלתרמן ועל המקום של כתב העת הו! בתהליך הזה, כבקשה לחזור חזרה אל שירה מחורזת במשקל. לאחר מכן שוחחנו על השם שנתנה הרכבי לטקסט – מהי הפלנטה של היוצאין מן הכלל? מי יוצא מן הכלל, וכיצד מתנהלים היחסים בין הכלל ליוצא מן הכלל? קראנו שתי פסקאות מהטקסט של חדוה הרכבי – החלק הראשון תוהה "איך לא להעריץ עננים. את הגבהים שלהם. את הצורות שכל רגע מתחלפות ברגע". התלמידים התבוננו בטקסט, משו ממנו דימויים וניסו לפענח ויחד שוחחנו על הדימוי של העננים כביטוי להתבוננות יצירתית.
אחרי ההפסקה חזרנו לטקסט של הרכבי וקראנו את הפסקה השנייה, בה היא כותבת – "אני מדברת על תשוקה. תשוקה לבני אדם, אני מתכוונת לצלול אל המעמקים העמוקים של החיים הפנימיים – לגעת בפקעת, לצוד אריות שיצאו מן הדעת, להביט בעיניים פקוחות אל תוככי האנרכיה של החיים הפנימיים". גם כאן התלמידים התייחסו לדימויים הייחודיים שמבקשים לבטא את מה שהספרות מחוללת בנפש היוצר והקוראים. כך הצענו לתלמידים הצעה אחת להבין מה הספרות פועלת בנו וכיצד היא משפיעה עלינו.
סיון התחברה לטקסט הספרותי באמצעות "המשתה" של אפלטון שמדבר על הארוס שבפילוסופיה. קראנו על הולדת הארוס, שנולד משפע ומעוני. תהינו מדוע דווקא מהשילוב בין שפע ועוני נולד הארוס ומה הקשר בין הארוס לפילוסופיה, מה תפקידה של התשוקה האפלטונית בחשיבה הפילוסופית.
סיימנו את המפגש עם תרגיל כתיבה קטנה שנועד לחבר את התלמידים למה שהם עברו במפגש היום. הם נתבקשו להמשיך את המשפטים הבאים – "הרגשתי היום ש...", "הופתעתי היום ש...", "מחר בטוח אחשוב ש...". המשפטים פתחו להם פתח להתבוננות פנימית וחלקם גם שיתפו אותנו בחוויה שהם עברו היום.
מחכים מאוד למפגש הבא, בוא נתחיל לצלול לסוגיות באתיקה וביצירות המתכתבות עם הנושא.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:
השיעור נפתח במליאה עם התרגשות ושמחה באוויר.
בכיתה דיברנו מעט על ציפיות של התלמידות והתלמידים מהשנה הקרובה, על המטרות המרכזיות מבחינתי לשנה זו (כתיבת עבודה בנושא שיבחרו והצגתה בעל פה מול הכיתה).
דיברנו מעט על החוויות המרכזיות שעלו להן בבחינת הבגרות ושיתפתי אותן על ששמתי לב לשיפור מאוד משמעותי במבחנים שלהן ביחס למתכונת.
כאימון ראשון בקריאה מודרכת כל תלמיד ותלמידה קיבלו טקסט קצר של ניטשה על אהבה כרכושנות. התלמידות קיבלו הנחיות לקרוא לפחות פעמיים את הטקסט, לסמן מילים או משפטים שלא הבינו ולסמן 3 משפטים שלדעתן מרכזיים במיוחד. לאחר עבודה אישית עברנו יחד על הטקסט, ביארנו ודנו ברעיונות המרכזיים בו.
התלמידות שיתפו שהקריאה המשותפת מאוד תרמה להבנתן את הטקסט.
בחלק האחרון דיברנו מעט על העבודה שיצטרכו לכתוב.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט :
נפגשנו לפני המליאה מתחבקותים שמחותים ומתרגשותים! איזה כיף לחזור ולהתראות. היתה פשוט שמחה גדולה והתרגשות שנתנו לנו אנרגיה. הלב התרחב. אחרי המליאה הגענו לכיתה ואמרתי שנקדיש את השיעור הראשון לסיפורי חופשה אך בצורה קצת יותר מאורגנת. הסתדרנו כגורן על שולחנות וכסאות וביננו על השולחן כרטיסיות המחולקות לצבעים וקטגוריות: 1) מהנה/ גורם סבל/משמעותי 2) תלוי בי (בחירה שלי) /לא תלוי בי (גורל) 3) טוב/רע/נייטרלי.
בקשתי שיבחרו חוויה לשתף בה, מהנה או משמעותית או משהו שגרם להן סבל ולפני שיספרו שיקטלגו אותה לפי הקטגוריות. ועשינו סבב. מישהי שאלה אם זה לא ברור שחוויה מהנה היא גם טובה. שאלתי מי רוצה לענות כל כך ותלמידה אחרת הדגימה למשל על חוויה של הנאה מאלכוהול שגורמת אחר כך להתמכרות. בסבב עלו סיפורים על הנאות שתלויות או לא תלויות בהןם, וסיפורי עומק ודברים משמעותיים שעשו, הקשבנו נהננו והתחברנו. קירה מכרה לראשונה עוגה שהכינה , נעמי עברה קורס מדריכי סיירות, היו חוויות חו"ל, צלילה... נעמה נפרדה מבת זוג של שנתיים והגדירה את זה כ"משמעותי" אבל "תלוי בי" ו "טוב". ליאור בחרה ב"גורם סבל,/תלוי בי/ טוב" כשספרה שהתחילה לרוץ. עמליה הפכה ליחצנית מסיבות .
אני השבתתי את השמחה כששתפתי שעשיתי החייאה על מישהו שמת לי בידיים. וניתחתי את זה כחוויה משמעותית שאף פעם לא חוויתי ושאני גאה בעצמי שלקחתי חלק איפה שהיה תלוי בי, וציינתי שאיפה שלא תלוי בי לא שפטתי את עצמי. היה רגע עמוק ורציני בין כולןם ושאלו אותי כל מיני שאלות, ואחר כך הגיעו התבדחויות (על זה שאיך אפשר לשתף עוד חוויות אחרי הסיפור הזה...מה יותר משמעותי... ) אבל התגברנו על זה מהר מאוד, והמשכנו. זה נתן להם השראה לסיפורים משמעותיים כולל סיפור יותר מזעזע משלי! על יילוד שני עגלים תאומים ברפת שהשני שבהם יצא מת, וסיפורי זוועה שהרסו לכולנו את התאבון לפני ההפסקה, אז נאלצנו לקחת כמה דקות מההפסקה כדי לסיים בשפיות ובנימה אופטימית. הןם היו אדירות.
אחרי ההפסקה האנרגיות היו יותר עייפות. הסברתי להןם על מבנה הציון והבגרות, על התכנים שנלמד השנה. חילקתי את מקראות ה"אתיקה ותורת המידות" וראינו מה למדנו מהנושא ומה נלמד השנה. נזכרנו בסיכום שטחי באתיקה של סוקרטס, אפלטון, אריסטו. ציינתי שהאתיקה שצמחה והתפתחה ביוון העתיקה שונה מ"תורת המידות" והמוסר שנלמד השנה אצל הפילוסופים המודרניים. האתיקה היוונית, היא "עניינים שבאת'וס". האת'וס הוא אופי, רצף מנהגים, התנהגות עקבית. היוונים העתיקים יוצאים מהשאלה איך אני כאדם יכול לחיות באופן הטוב ביותר, מה רצף המנהגים והאופי שכדאי לי לסגל לעצמי כדי לחיות הכי טוב, הכי מועיל, הכי מהותי לי כאדם. מתוך זה סוקרטס, אפלטון, אריסטו וההלניסטים שטרם למדנו, הגיעו כל אחד בדרכו "כתופעת לוואי" להיות צדיק והוגן. המוסר המודרני יהיה אחר, ויחפש ערכים שנמצאים מחוץ לאדם. ואת זאת בשיעור הבא.
Comments