שבוע 12 בית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.
בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:
המשכנו לעסוק בשאלות שונות הקשורות לבעלי חיים.
בפילוסופיה המשכנו את הדיון משבוע שעבר על מעמדם המוסרי של בעלי חיים. לאחר חזרה קצרה התחלקנו לשתי קבוצות והתחלנו לעבוד על טיעונים בעד ונגד. הם ביקשו שוב ושוב לעשות דיבייט. ביקשתי שקודם ידייקו בעד ונגד מה הם ורק לאחר מכן שיעלו את הטיעונים. אמרתי להם שיהיה להם קל יותר להגן על עמדה מורכבת לכאן או לכאן ולא על עמדות בקצוות. חילקתי להם כמה טקסטים קצרים של בנתם, סינגר ומצ'אן, וביקשתי שיחלצו גם משם טיעונים. הנחתי שהטקסטים פשוטים להבנה אבל רובם עשו שימוש מועט בהם ולשאלתי מדוע רובם אמרו שהם התקשו. במקום זאת הם הסתמכו על טיעונים ראשונים אינטואיטיביים ולהפתעתי חלקם היו מעניינים וקולעים למטרה. התפתח דיבייט מעניין ומסקרן, כמעט לכולם היה משהו לומר. הזמן נגמר ולפני ששפטנו את הטיעונים השונים היינו צריכים לסיים. הדיבייט 'אילץ' אותם לחשוב והצליח לחלץ מהם (לפחות מחלקם) דברים שלא ראינו לפני כן כגון הגנה עיקשת על עמדה, יכולת ביטוי ואף יכולת נימוק.
בספרות התחלנו בפסוק "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם".
דיברנו למה הכוונה, האם הנמלה חרוצה ואולי אין לה ברירה אחרת. דיברנו על ההשלכה שלנו מעולמינו לעולם החי.
הם כתבו על פתקית חיות ליד תכונה שהתרבות מייחסת להן העבירה למי שיושב בצד ואז ישבו לכתוב סיפור קצר. למרות הקושי הופתעתי שהם עבדו וכתבו ובקריאה בסבב גילנו יצירתיות וההעמקה שלא באו לידי ביטויי עד כה.
בהמשך ביקשתי שיציעו סמליות לאיילה וכמובן כתבנו עדינות, אצילות תמימות כשקראנו בשיר מפלצת האיילה של יונה וולך הצגנו את הכותרת כאוקסימורון (אחר כך גם דיברנו על "מר אהבתי")
קראנו את מפלצת האילה. שוב - פיצוץ טקסט - בקבוצה גדולה. הם כתבו הערות והתפרצו בקריאה השנייה. (זה עובד, עם השאלות וההערות ומבלי הסבר יש תחושה של יתר הבנה של השיר). קראנו שוב, דיברנו על השיר.
בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:
פתחנו את השיעור באוורור רגשות קצר עקב אירועי הימים האחרונים, נתנו אפשרות למי שרצה לשתף ברגשות שלו, שמחה, תקווה, חשש, בלבול. בכל זאת, בסופו של יום הפילוסופיה צריכה לפגוש את החיים האמיתיים.
משם, במעבר חד, עברנו להכיר פילוסוף חדש – דקארט. את דקארט מיקמנו במסורת הרציונליסטית, בדומה לאפלטון. התחלתי בהצגה כללית של המהלך שנרצה לעשות בכיתה. כיון שבדיוק סיימנו את הדיון במשל המערה, אמת, שקר וכו, בחרתי לקרוא למהלך 'היציאה מהמערה של דקארט'. הסברתי כי משל המערה סובב סביב הרעיון של יציאה מן הלא-אמיתי אל האמת. אבל איך נדע שיצאנו? איך נדע שמחוץ למערה לא מחכה לנו מערה נוספת? כיצד נשיג ודאות בנוגע לאמת? זה המהלך של דקארט בו נרצה לעסוק בכיתה. המטרה שלנו ככיתה: להבין את המהלך ולנסות להעריך אותו פילוסופית.
כדי שנצליח לעשות את זה, עברנו לדיון בלוגיקה של טיעונים: טענות, הנחות, מסקנות. למדנו מהו טיעון תקף ומהו טיעון מהימן והבנו שכדי למצוא חולשה בטיעון ניתן לעשות זאת בשתי דרכים עיקריות:
א. להראות שהטענות או ההנחות שעומדות בבסיסו חלשות או שקריות.
ב. להראות שהמסקנה לא נובעת בהכרח (או בכלל) מההנחות.
לצורך תרגול, קראנו קטע קצר מ'אליס בארץ הפלאות' וניסינו לזהות את הטיעון ואת החולשה שלו.
בחלק הספרותי המשכנו בקריאת סיפורו הקצר של יואל הופמן – 'קצכן'. המשכנו אט אט ומידי פעם עצרנו וניסינו להבין את הלוגיקה של קצכן (בהקשר לחלק הפילוסופי). קצכן איננו רציונליסט. הוא אמפיריציסט, למעט בנקודות שהוא בוחר לא להיות...
לאחר שהתקדמנו בקריאה, עצרנו לתרגיל כתיבה. על התלמידים לכתוב פסקה קצרה מנקודת מבט של ילד, בדומה לקצכן. התלמידים כותבים, חלקם מנקודת מבט אותנטית שלהם כילדים קטנים, חלקם ממציאים. לאחר כמה דקות, אלעד מערבב את הקלפים ומחלק להם פתקיות שדורשות מהם לעשות שינוי בכתיבה: 'שנו את נקודת המבט', 'התייחסו לפריט לבוש של אחד הגיבורים', 'שלבו בפסקה הודעת טקסט אמיתית שקיבלתם' ועוד. סיימנו בשמיעה של 2-3 סיפורים שנכתבו על ידי התלמידים.
בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
פתחנו את השיעור בחזרה על קאנט, שכבר עברו שבועיים מאז עסקנו בו. חזרנו על תשובתו של קאנט לשאלה כיצר המתמטיקה אפשרית? ולמדנו (שוב) ש 5+7 שווים 12, ושהקו הקצר ביותר בין שתי נקודות הוא הקו הישר, אבל גם שאלה הם משפטים סינתטיים וא-פריוריים. אני מוצאת שהשלושה צעדים קדימה אחד אחורה, מאוד מועילים בלימוד קאנט. הפעם הראשונה בה הדברים נשמעים יוצרים רושם מפחיד ומרתיע, ובשמיעה חוזרת האימה מתפוגגת וההבנה מתרחשת.
לאחר החזרה שאלנו מהי הסתכלות טהורה? קראנו כמה פסקות מקאנט ודנו בחלל ובזמן. החלל והזמן, לשיטתו של קאנט, הן צורות הסתכלות. כצורות הסתכלות, הם קודמים לכל רשמי החושים, הם ה"פילטר" דרכו עוברים הרשמים. ההסתכלויות מורכבות מחומר (התחושות) וצורה (החלל והזמן). בהיותם צורה הטבועה בהכרה האנושית, החלל והזמן מארגנים ומסדרים את הנתונים המתקבלים בחושים. כיוון שזהו האופן בו מתקבלים הנתונים מן העולם הוא חייב להיות קודם להם. התוכן המתקבל מן העולם הוא אפוסטריורי והוא עובר דרך הפילטר של החלל והזמן שהוא אפריורי. זוהי ההסתכלות הטהורה, הקודמת לכל ניסיון או תחושה ומאפשרת אותם.
בשלב הזה יצאנו להפסקה, ולאחריה המושכות עברו לאילה שבחרה להביא הפעם סוגיות בחינוך דרך הממואר של גיש עמית. תחילה דיברנו על הסוגה המכונה 'ממואר' ומה ההבדל בינה לבין אוטוביוגרפיה. אחר כך קראנו קטעים מתוך הספר כשעמית מתאר שיעורים שהוא מלמד (כמנהל) בבית ספר לילדי עובדים זרים ופליטים בתל אביב. דיברנו על העצב המבצבץ מבין השורות, על הפער הבלתי ניתן לגישור בין חייהם של בני הנוער האלה, לבין שלנו. דיברנו על חווית מורה הנדרשת ורוצה ללמד ולגשר על הפער הזה. אח"כ קראנו קטעי זיכרונות מחוויות ניהול בית ספר אנתרופוסופי והאתגרים שצורת חינוך זו מביאה עימה. התפתח דיון מרתק על חינוך סמכותני לעומת חינוך מתירני והתלמידות והתלמידים שיתפו גם מהמשפחות הפרטיות שלהן.
Comments