מכללת תל חי 19.03.2020

האמת, הצלחנו להפתיע אפילו את עצמנו. זמן קצר מאוד חלף מרגע קבלת ההודעה על השבתת מע' החינוך ועד לשיעור המקוון הראשון אי פעם ב'דרך רוח'. ההתגייסות המהירה של כולם ובעיקר הרצון העז והמחויבות של הצוות והתלמידים להמשיך לשמור על שגרה כלשהיא ובעיקר כנראה להמשיך ולהיפגש אחד עם השני גרמו לדברים להתרחש במהירות ולמע' הלמידה מרחוק שלנו לעלות לאוויר בדיוק בזמן.

אז הנה אנחנו ממשיכים כאן כרגיל. הוספנו לשימושכם, מלבד תוכן השיעור גם את התובנות של כל מורה ומורה מצורת הלמידה החדשה. נשמח לסייע לכולם 😊

במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):

השיעור המקוון הראשון שלנו היה אינטנסיבי ממש כמו השיעורים בכיתה. הפלטפורמה הדיגיטלית לא היוותה מכשול אבל המחישה עד כמה הכיתה שלנו סוערת. האפשרות שהצעתי לנהל חלק מהדיון דרך הקלדה בצ'אט נדחתה על הסף ("פחחחח"); ההשהיה שנדרשת בזמן ההקלדה לא באה בחשבון בכיתתנו. לכן התנהלנו בדיבור, כשהשאיפה היא שהמיקרופונים של התלמידות יהיו על מצב מושתק וייפתחו כאשר למישהי יש מה להוסיף לדיון.

בפועל, המצלמה שמתמקדת במקור הקול הזכירה שגם בשיעורים המקוונים כמו ברגילים יש מי שזוכות ליותר זמן מסך. אבל בקושי המסוים לתמרן ולווסת את הדוברות היה גם צד נחמד של תסיסה ומעורבות, ויצא שהצלחנו לנהל שיעור מלא עם דיון ער וקרוב.

בהמשך לעיסוק שלנו בפריפריה החברתית ובמבט עליה קראנו את שירה של מירי בן שמחון "נערה מן הקטמונים (חתך אורך)". טליה קרמר ביצעה עבורנו את השיר שמשרטט את דיוקנה של עליזה, "בחורה שחורה עם חטטים על הפנים", עליזה שאין בה טיפת עליזות אבל יש גם יש הקפדה על סדר, ניקיון ושמירה על השם הטוב. האם מבטה של המשוררת שחייה האישיים היו הפוכים לנורמות שלאורן חיה עליזה, הוא מבט ביקורתי?

הביצוע של טליה העביר מבט אירוני, נוקב, חומל, לא ביקורתי כלל וכלל.

הנערה השחורה שמבקשת באמצעות הסדר והניקיון לקדם את עצמה למקום ראוי הובילה אותנו לדבר על טענתו של פרנץ פנון בדבר המלחמה המתמדת של המעמד הנמוך בסטריאוטיפים שקשורים בלכלוך, עצלנות, המוניות וחוסר כבוד. דיברנו על העולם הנקי שעליזה מקפידה לתחזק ועל הקשר בין הניקיון להשתקת המיניות כאתר "מלוכלך". 

אחרי הפסקה קצרה עברנו לפריפריה חברתית אחרת, זו של הילד בן למשפחת מהגרים ממזרח אירופה בסיפור הקצר של בנימין תמוז "הלווייתו של אחד העם".

עקבנו אחרי אליקום שנזכר כמבוגר בימי ילדותו בתל-אביב של סוף שנות העשרים, ובייחוד ביום אחד מסוים בו ניסה להגיע להלווייתו של אחד העם.  בהמשך לשאלת המבט שמלווה אותנו, שאלנו מדוע נקודת המבט הילדית חשובה פה כל כך. למה הסיפור לא יכול היה לעבוד לו היה מתואר מזוית של מבוגר? את השאלה קישרנו  לפערי המידע בסיפור כמנוע להתפתחות העלילה. הילד הצעיר שמבקש להשתלב במה שמתרחש בארץ מוקף מבוגרים שלא מעורים בהתרחשויות. הם ניזונים ממידע מ"שם", כך שכשמגיעים העיתונים ברוסית וביידיש לארץ ממעבר לים הבשורה על מותו של אחד העם היא כבר בת שבועיים ימים. זה גורם לו לצאת בזמן הלא נכון ללוויה, ומניע את מסע החניכה הפיזי והנפשי שהוא עובר. 

גם אנחנו עוברים מסע בימים אלה, וקל יותר לעבור אותו יחד.  

במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):

בחלק הראשון של השיעור דנו בחלקים מתוך החיבור "על חינוך הילדים" של מונטיין. ניסינו להבין טענות כמו "לרוב סמכותם של המלמדים מזיקה למי שמבקשים ללמוד"; "כדי כך הרגילונו להיות קשורים באפסר עד שאיננו מסוגלים עוד להלך חופשי"; רק הטיפשים בטוחים הם ומוחלטים בדעתם." 

בחלק השני של השיעור המשכנו לדון בבעיית האל והרוע בעולם. הסברנו את הניסיון להתמודד עם הבעיה באמצעות הטענה ש"בלי רע אין טוב" ובחנו תגובות שונות כלפיה. למשל - גם אם מקבלים את זה ש"בלי רע אין טוב" ניתן לטעון שאפשר שיהיה טוב עם הרבה פחות רוע ממה שיש.