בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:
יצאנו לדרך לשיעור מקוון עם מיעוט משתתפים
בשיעור פילוסופיה פתחנו בניסוי המחשבה מכונת ההנאות של נוזיק. בהתחלה שאלתי רק אם הם היו מתחברים למכונת ההנאות ולאחר מכן ניסיתי לכוון את הדיון לשאלה אם מה שחשוב לנו באמת, מה שאכפת לנו ממנו, מתמצה במצבים הפנימיים שלנו והאם חשוב בכלל שיהיו לנו אמונות אמיתיות באשר לדברים ולא רק אמונות שקריות. בהמשך ניסיתי להקנות להם מושגי יסוד בלוגיקה אך רק מעט מאוד השתתפו ונראה שלרובם הדברים לא היו מובנים. אחזור לכך בדרכים אחרות בהמשך.
בשיעור ספרות הנחנו קצת לשאלה מהי ספרות (טוב לא ממש) - לטובת קריאה במסה שעניינה הסמוי הוא מילים. בתחילה עשינו מספר דקות של כתיבת רצף חופשית ואז ביקשתי לבחור צמח (מוכר, אפשר אהוב) ולאפיין אותו בהתאם להכרות איתו, אפיון חברתי שלו וכדומה. הם כתבו
קראנו במסה של רונית מטלון "דיבור", קריאה שהיתה נעימה ומעניינת אך, כמו שצפיתי, לא ממש מובנת. הם התייחסו לפיקוסים ולהשלכות אבל לא הבינו את ההקשר של כתיבה/ דיבור/ שתיקה. יכולתי להניח לזה עם טעימה קצרה של הסבר על יופיה של המסה, כדי לשוב אליה בעתיד.
בסיכום השיעור האמיצים הקריאו לנו קטעים על ורד רומנטי, נענע עם ריחות וזיכרונות ונרקיס של חורף
בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש
השיעור המתוכנן אמור היה להכניס את התלמידים לעניין עצמו, להתחיל לעסוק במטאפיסיקה תוך דיון בטקסט המכונן של אפלטון – משל המערה. בתחילת השיעור הבנו שתלמידי 2 מתוך 3 בתי הספר המרכזיים שלנו אינם. חלקם היו בסמינר והאחרים בטיול שנתי. הגיעו 4 תלמידים ואחת מהן הייתה צריכה לצאת מוקדם. הבנו שלא יהיה נכון בסיטואציה כזו להיכנס לתוך טקסט שילווה את הדיון ואף יהוה לו בסיס בשיעורים הקרובים. הוחלט להקדיש את המפגש ולערוך שיחות אישיות עם התלמידים שהגיעו.
חייב לציין כי השיחות היו משמעותיות מאוד ולמדנו מהם הרבה על התלמידים, על התחושות שלהם בבתי הספר, בלמידה מרחוק, כתלמידים מפונים ובנוגע למקום שדרך רוח תופס בחייהם. למדנו כי התלמידים כמהים לחזור ללמידה פרונטאלית, למפגש האנושי עם חבריהם ועם המורים. ניצלנו את ההזדמנות כדי לדבר איתם גם על נושא הכתיבה שיעסיק אותנו השנה. התלמידים מצפים לכך.
אני ואלעד נשמח להמשיך את התהליך של השיחות האישיות גם עם התלמידים האחרים. בשיעור הבא, משל המערה של אפלטון.
בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
נפגשנו שוב בזום, כמעט כולם עם מצלמות פתוחות, איזה נעים לפגוש עיניים וחיוכים!
ביקשנו מהתלמידות לערוך רשימה של כל הפרטים שהחושים שלהן קולטים במשך 3 דקות. המטרה היתה לבחון כמה מידע נקלט בזמן קצר ואיזה חושים הכי פעילים (כמובן שבעיקר ראייה).
בהמשך נחזור לרשמים מהמשימה הזאת.
לאחר מכן התחלנו לקרוא ביחד את הסיפור "פונס הזכרן". הוא מתחיל עמוס ומלא פרטים, בשפה לא קלה אבל היינו מוכנות לזה! התקדמנו אט אט, מתוך התעכבות על שאלות כמו מדוע הסיפור כה מרובה פרטים? איזה חושים מופיעים בו ומדוע? איך מעוצבות הדמויות?
בשלב מסויים עצרנו כמעט כל משפט. הסיפור תופס תאוצה בשלושת העמודים האחרונים והיה צריך להרים את הריכוז. לשמחתינו המקרה המיוחד של פונס משך את תשומת לבם. בשלב הזה ינון דיבר פתאום על רשמים ומושגים ביחס לטקסט של בורחס, ובטבעיות 'יומית'! (יום - הפילוסוף שלמדנו שבוע שעבר). כאן עצרנו לדבר על תפיסת המציאות, על הבניית השפה, על החושים, על המצב הרגשי של פונס. סיימנו לקרוא את הסיפור רגע לפני ההפסקה.
כשחזרנו מההפסקה חילקנו את התלמידים לחדרים וכל קבוצה התבקשה לכתוב 5 שאלות שעולות להם מהסיפור.
במהלך הכתיבה שלהם שמנו לב, סיון ואני, שרוב השאלות עוסקות בסוגיות פסיכולוגיות. החלטנו להתעכב על סוגי הקריאות השונות ונתנו דוגמאות למשל איך אפשר לקרוא את הסיפור במשקפיים מגדריות או סוציולוגיות. אחר כך ביקשנו מהן למיין את השאלות שכתבו והן הבחינו בעצמן בנטייה הפסיכולוגית - הרבה שאלות שקשורות לרגשות או לנפש הדמויות. שאלנו מדוע העניין העיקרי נוטה לשם? ניסינו לחשוב ביחד על שאלות פילוסופיות שניתן לחלץ מהסיפור.
סיימנו את השיעור עם הרבה שאלות :)
Comments