השבוע ה 21 למניין השבועות מפתיחת השנה. לשפשף חזק חזק את העיניים ולא להאמין! אחרי שנה שלמה אנחנו בחזרה בקמפוס!!!
במגמת הספרות
בכיתה יא' של ד"ר טליה לוי:
אחרי ההתכנסות המשמחת והראשונה לשנה זו של כל בית החינוך יחד חזרנו למסגרת המצומצמת שלנו להמשך קריאה בנובלה "הגלגול". התחלנו לקרא את פרק ב' בדגש על המבע המשולב של המספר שנצמד לתודעת הגיבור. נוכחנו כיצד הטכניקה הזאת מאפשרת להתמקד בסבלו של גרגור, ואיך אנחנו כקוראים נסחפים להזדהות אתו. סיימנו לקרא בשלב שבו עולה אצל גריגור געגוע לימים הרחוקים והטובים בהם ההקרבה שלו למען בני המשפחה היתה בעלת ערך וזכתה להכרת תודה אמיתית.
בחלק השני של המפגש השתתפנו יחד עם כיתה י' של אילה בשיעור שהעבירה מירב מידן על שירת ארז ביטון. דרך קריאה בארבעה משיריו המוקדמים של ביטון נחשפנו ללשונו המיוחדת ולסתירות הרבות שעולות בה וחושפות ביוגרפיה מטלטלת של הגירה, פציעה, התעוורות וגם מזרחיות.
פתחנו ב"שיר קניה בדיזנגוב" בדגש על שאלת "השפה הנקיה" מול "העברית האחרת" של הפרברים. האם יש בשיר נימה של חוסר בטחון והתבטלות של הדובר ביחס לעברית הנקיה? אולי דווקא הדגשת יתרון ואף התנשאות? או גם וגם?
פרשנות ארס-פואטית שהציעה חיה לשיר שרטטה לנו חוויה של המשורר שנכנס להיכל "העברית הנקיה" בה הפתחים לא חדירים עבורו והבתים, שנקראים גם כבתים שיריים, גבוהים לו. המענה שלו לכך הוא העברית האחרת שמוסיפה לשירה העברית והישראלית חלקים שהיו חסרים בה.
באותו השיר תהינו מה פשר האמירה "והפתחים הפתוחים כאן/ בלתי חדירים לי כאן". האם ייתכן שפתח שנגיש עבור אדם אחד לא עביר לאחר? בהקשר זה הזכירה נועה את המשל של קפקא "לפני החוק", המתאר שאיפה של אדם להיכנס לשטח התחום של החוק שאמור להיות פתוח בפני כולם ותמיד, אך מסתבר שהוא מתאים רק לאדם מסוים ולא נפתח עד לסוף חייו.
התעכבנו גם על סופו של השיר שמתאר את שעת הערב האפלולית בה אורז הדובר את חפציו "לחזור לפרברים/ לעברית האחרת".
יחד תהינו האם זהו רגע של הכרה בתבוסה שמצריכה נסיגה או שמדובר פשוט בריטואל של סוף יום בחנות שקנה הדובר בדיזנגוף, של סגירת החנות וחזרה לפרבר לישון לקראת הפתיחה המחודשת למחרת.
מכאן קראנו שירים נוספים שחשפו את ה"עברית האחרת" של ביטון, כולל זאת המעורבת בערבית המרוקאית. בחנו את פעולת התרגום של הערבית לעברית ואת השאלות שהיא מעלה ביחס לשאלת הנמען בשירת ביטון. סיימנו ב"שיר זהרה אלפסיה" שמתאר את הפער בין העבר המפואר של הזמרת המפורסמת במרוקו למציאות העגומה בארץ, וכאן נוכחנו כיצד הראיה יוצאת הדופן של המשורר מצליחה לחבר בשלוש השורות האחרונות בין העולמות הכה מנוגדים. כך, אחרי העיסוק בשברים ובסתירות, הסתיים המהלך של השיעור ברגע עדין של פיוס ואיחוי.
בכיתה י' של אילה ליבנה:
נפגשנו אתמול לראשונה בתל חי, החלל הגדול והרציני עורר קצת חשש אבל כשהתמקמנו בכתה שלנו כבר הרגשנו יותר נוח. לאור ההצלחה של הפעם הקודמת פתחנו שוב בסבב מה שלומנו באמצעות דימוי - מאז השבוע שעבר התלמידות הספיקו לגדל יצירתיות ומקוריות! הדימויים שלהם השתכללו וזה נשמע בערך ככה: מרגישה כמו מחשב ישן שהעמיסו עליו יותר מדי תוכנות, כמו חדר חשוך עם מסך טלפון מסנוור, כמו המאתיים מטר האחרונים בעליה בסוף טיול. ותבינו לבד מה שלומנו...
לאחר מכן צפינו באחד מקטעי המחול הכי יפים שיש - "אחד מי יודע" של להקת בת שבע. צפייה ראשונה הוקדשה לחוויה הלא-מילולית, מה אנחנו מרגישות בגוף כשאנחנו צופות. בצפייה שניה כבר ניסינו יותר "להבין", עד כמה שאפשר.
הקשבנו למוזיקה, התרכזנו במילים, בחנו גם את התאורה וכמובן שהתבוננו היטב על התנועות. היה ברור לכולנו שהבחירות של הכוריאוגרף אינן אקראיות, אך מה התנועות "אומרות" - עלו הרבה מחשבות ונשארנו עם הרבה שאלות...
היה מאוד מהנה להתעסק בצורת ביטוי אמנותית אחרת שאינה טקסט מילולי.
לאחר ההפסקה הצטרפנו לכתה י"א לשיעורה של האורחת מירב מידן. קראנו ביחד מספר שירים של ארז ביטון.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
שמחת החזרה לקמפוס היתה רבה וסייעה רבות לדיונים המורכבים שקיימנו אתמול במהלך השיעורים : הראשון - דיון בקשר בין משל המערה של אפלטון ובין יציאת מצריים. במשל המערה מתואר מצב שבו האסיר מעדיף להישאר בחשכת
המערה משום שהאור שהוא נחשף אליו כאשר הוא מתחיל לצאת מסנוור אותו. האם יש קשר בין התגובה הזו ובין התגובה הבאה של בני ישראל: וַיֹּֽאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד־יְהוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֨נוּ֙ עַל־סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם
לָשֹׂ֑בַע כִּֽי־הוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֨נוּ֙ אֶל־הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת־כָּל־הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּֽרָעָֽב?
והשני - דיון בקשר בין עקרון ההכללה של קאנט ובין המצווה הנפוצה ביותר בתורה - היחס הטוב והמתחשב שיש לתת לגר. הנימוק למצווה לתת יחס טוב לגר הוא שבני ישראל עצמם זכו כגרים במצריים ליחס מחריד ואל להם לשכוח זאת.
מצד שני חז"ל לא הצליחו כנראה לעמוד באתגר של עקרון ההכללה והחליטו שגר משמעו גר-צדק (זאת אומרת זר שהתגייר).
- דיון בשאלת היחס בין המוסר והדת שנקודת המוצא שלו היא שאלתו המפורסמת של סוקרטס לאותיפרון (בניסוח חופשי): האם הדת קובעת את המוסר או שהדת מאמצת לתוכה מוסר שכבר קיים באופן בלתי תלוי בה.
כדי לאתגר ולהעמיק את הדיון הוצג הפסוק הבא: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם.
בכיתה י' של יעל אשד סילבר :
המפגש התחיל במליאה של כל בית החינוך עם חיה וליאור חם בברכות לקראת חג הפסח ועל השמחה שנפגשנו לראשונה במכללה האקדמית תל חי. לאחר ההתכנסות המשכנו לסיור במכללה, ראינו את מועדון הסטודנטים ואגודת הסטודנטים וניסינו להיכנס לספריה אך היא היתה סגורה.
ליד המכללה צפינו על קריית שמונה ודיברנו על המכללה (עבור מרבית התלמידים זאת היתה הפעם הראשונה בה).
לאחר הסיור המשכנו עבודה בכיתה על הצגת טיעונים וביקורת עליהם בעזרת טיעונים נגדיים. התכנסנו בהצגת טיעונים כתשובה מנומקת לשאלה: האם כדאי להגביל את חופש הביטוי?
התלמידים עבדו בקבוצות קטנות להציגו את תשובותיהם מול כל הכיתה. עלו שאלות מעניינות מתוך הכיתה על הטענות השונות, למשל: אם כדאי להגביל את חופש הביטוי רק במקרים שעלולה להיווצר פגיעה באדם אחר אז מי קובע מהי פגיעה או מה עשוי לייצר פגיעה.
התלמידים יצרו את הקישור בין שאלות בנוגע להגבלת חופש הביטוי לנושאים קודמים שדיברנו עליהם במסגרת פילוסופיה פוליטית ושאלות בנוגע למדינה האידיאלית.
דיברנו מעט על ג'ון סטיוארט מיל ובמפגש הבא נדון בהגותו באופן מעמיק יותר.
בסיום המפגש, שכבר היה קשה להתרכז קיימנו שיחה פחות פורמלית על כישורים ותחביבים מיוחדים שיש בכיתה, התלמידים התרגשו להכיר טוב יותר את חבריהם לכיתה.
コメント