חג הסוכות עוד קצת רחוק מאיתנו ובכל זאת 'אושפיזין' רבים הגיעו אלינו אמש ל'סוכת הזום' שהקמנו במסגרת השבוע ה 18 של הלימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.
במגמת הספרות
בכיתה יא' של ד"ר טליה לוי:
אחרי שסיכמנו את חלק א' של אנקת גבהים קראנו יחד את הפרק הפותח את חלק ב' ובו הסצנה המרגשת בה היתקליף מגיע לחדרה של קתרין לפני מותה והם נאחזים זה בזה, בוכים ומתאבלים. דיברנו על הניגודים בין השלווה לסערה שקורעים את קתרין ודנו בסמלים של מזג האויר כביטוי לנפשן של הדמויות ושל הכלבים שמייצגים פראות חייתית. הבחנו בכעס, ברצון לנקמה ובאובססיה שמתערבבים עם האהבה המוצגת כגדולה מהחיים ודיברנו על הבקשה הצנועה של קתרין מהיתקליף שיבוא יחד איתה לעולם הבא כדי שלעולם לא ייפרדו שוב.
בחלק השני הצטרפנו לאירוע של הספרייה הלאומית שבמרכזו שיחה של עורכים ומשוררים בעקבות כתיבתו של נתן זך. המפגש היה טעון ומלא אמוציות והועברה בו ביקורת רבה על זך ועל שירתו. בדומה לתגובות הקהל בצ'אט, גם התלמידות שלי חשו שיש בשיחה הזאת סגירת חשבונות בוטה עם המשורר המת. בקבוצת הואצאפ שלנו כתבה אחת התלמידות שהערב היה לא מכבד ושהמהות שלו התפספסה כי לא עסקו כמעט בשירה.
שתי נקודות מעניינות שעלו הן החריזה הפנימית של זך שהציג ד"ר דורי מנור, "החרוז המסתתר" שנוכח בשירתו במינונים גבוהים ממה שהמשורר עצמו היה מוכן להודות, האקספרימנטליות של זך עליה דיבר ד"ר גלעד מאירי, ועדותה של המשוררת נועה שקרג'י על מצב השירה הרעוע היום, שלא מאפשר התנגדות טוטאלית ויציאה בוטה נגד משוררים אחרים מחשש לפגוע במעט שישנו.
בכיתה י' של אילה ליבנה:
למפגש הצטרפה אלינו אורחת: שלי לויט. היא הביאה איתה סיפור קצר של שז, "מותק" שמו, שפתח דיון על השימוש במילה הזאת. הדיון חשף את השוני בין הדורות - בעוד שעבור המבוגרות יותר הוא נחווה כביטוי של חיבה ורוך, אצל הצעירות הוא מיד קושר לאסוציאציות של הטרדה או זלזול. משם התקדמנו בקריאה והתלמידות כהרגלן השתתפו, התעניינו וכתבו. לאחר שנפרדנו מהאורחת שלנו המשכנו אנחנו עם "שעת סיפור", התחלנו אתמול לקרוא ביחד את ג'יין אייר.
לפני שממש התחלנו, התעכבנו על ההקדמה המעניינת, שפונה לשמרנים ולצדקנים שחושבים שהם מוסריים יותר (וטועים) וכן לאנשים שחושבים שהטלת ביקורת על מעשים פגומים היא פגומה בעצמה כי היא חושפת את הכיעור.
הקדמה מעניינת לספר עם יסודות מאוד נאיביים... ההקדמה נחתמת עם השם "קארר בל", שהעלה את השאלה מדוע היתה צריכה הסופרת להסתתר מאחוריו. לאחר שהתחלנו לקרוא את הפרקים הראשונים אמרו התלמידות כמה פעמים שזה כמו בהארי פוטר, והיה לי חשוב להזכיר להן מה קדם למה... באחד הקטעים היפים בספר דיברנו על תיאור ראשוני מאוד של התקף חרדה, עוד לפני שזה אפילו הוגדר והוגדרו לו סימפטומים ברורים.
נמשיך את הקריאה בבית ואת הדיונים בכתה.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
בחלק הראשון של היום ערכנו דיון בקטע הבא של מהטמה גנדי:
ההאמנה שאין שום קשר בין האמצעים והמטרה היא טעות גדולה. טעות זו הובילה גם אנשים שנחשבו מאמינים \ דתיים לבצע פשעים קשים וחמורים. לפי ההיגיון הזה ורד יכול לצמוח מזרע של עשב שוטה. ... האמצעים משולים לזרע והמטרה משולה לעץ ואי-אפשר לנתק את הקשר בין האמצעים והמטרה כשם שאי-אפשר לנתק את הקשר בין הזרע והעץ. ... אנחנו קוצרים את מה שאנו זורעים. [עיבוד של דברי מהטמה גנדי]
נקודה מרכזית שעלתה לאורו של הקטע הייתה בהקשר של שיטת המוסר התועלתנית. התפיסה של שיטת מוסר זו, שהתוצאות של פעולה הן אבן הבוחן להיותה מוסרית, מעלה את השאלה האם המטרה מקדשת את האמצעים?
האם מוסרי להשתמש באמצעים רעים על מנת להשיג תוצאות טובות?
בחלק השני התארח בשיעור אבישי מוסקוביץ' ששוחח איתנו על ההגות של מהטמה גנדי. בין השאר הוסברה התפיסה שלו של התנגדות לא-אלימה.
בכיתה י' של יעל אשד סילבר :
למפגשנו הגיעה אורחת, יעל אבוקרט קליין. המפגש התחיל בהצגת האקזיסטנציאליזם כתחום בפילוסופיה. עסקנו בכמה מושגים מרכזיים בהגותו של ז'אן פול סרטר:
אותנטיות= היות הדבר עצמו. הכוונה באותנטיות היא לחיות באופן שהכי הולם את היותי עצמי, לחיות על פי המהות של מי שאני. כשאדם אותנטי הוא נאמן לעצמו, למי שהוא, לטעם, לרצונות ולאופי הייחודיים שלו.
כשאדם אותנטי ולא משקר לעצמו הוא לא מנסה להיות מישהו אחר.
מבחינת סרטר העובדה הבסיסית והמהותית ביותר לגבי האדם היא שהוא יצור של חירות. על כן, על פי סרטר הבסיס לאותנטיות: ההכרה בכך ש"האדם נדון לחירות". עלינו להודות בכך שכל מה שאנו עושים בא מתוך חירות.
לדידו אפילו הניסיון לברוח מחירות בא מתוך חירות. מכיוון שבכל מקרה יש לנו חירות, מוטלת עלינו גם אחריות שלא נוכל להפטר ממנה.
האותנטיות אצל סרטר היא הכרה בכך שאנו עושים את מה שאתה עושים מתוך חירות, ושתמיד אפשר אחרת. אותנטיות היא כשאנו מודעים מודעות צלולה ואמיתית למצב שלנו ובכך אנו מקבלים את האחריות והסיכונים הכרוכים בכך.
הונאה עצמית על פי סרטר- כשאדם משלה את עצמו שמצבו שונה מכפי שהוא באמת, ושהוא פועל מתוך סיבות חיצוניות ולא מתוך חירות. כשהאדם מתכחש לחירות וחושב שלא יכל לפעול אחרת.
"קיום קודם למהות" : סרטר יוצא מנקודת הנחה שאין לבני אדם תכלית שנקבעה עבורו. האדם לא נוצר כדי להגשים איזה רעיון שנקבע לו מראש. האדם הוא בן חורין והוא בוחר את עצמו וממחיש את עצמו בכל רגע.
הוא קודם כל קיים ואחר כך הוא מחליט על ידי בחירותיו מה תהיה מהותו ומה יהיה פרויקט חייו.
התלמידים מאוד התרשמו מהגותו של סרטר ומההרצאה ואחריה דנו בשאלות מעניינות שעלו בהם, למשל: באיזה אופן נוכל לפעול בחירות כשהחברה מפעילה לחץ לפעולות מסוימות (שדרוג פלאפונים, לבוש וכו).
Commentaires