שבוע עשירי בבית החינוך שלנו בתל חי. רוחות החורף הקרירות מנשבות בחוץ ואלה ש'נושבות' בקמפוס הצפוני שלנו מחזירות להן בעוצמה:
במגמת הספרות
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
התמקמנו בספריה הנפלאה של מכללת תל-חי שם המשכנו בכתיבת החיבורים האישיים בנושא התבגרות. מתוך החומרים שאספנו במפגש הקודם כל אחת התחילה לפתח את השאלה בה היא מעוניינת להעמיק.
עבודה אישית, כל אחת מול המסך שלה, מנסות לחשוב בפסקאות, לשים לב לכך שכל פסקה רעיון, שבכל פסקה משפט מפתח ומשפטים תומכים, שיש קשר בין הפסקאות. הפסקת קפה קצרה באמצע וחזרה לכתיבה.
הזמן טס לנו! הרבה עבודה לפנינו אבל כבר מתחילים להתגלות חיבורים מעניינים.
בכיתה יא' של אילה ליבנה/ליאור לם:
העברתי אמש שיעור משותף לכל שכבת יא' בנושא סימולקרה. את השיעור הראשון פתחנו בכמה משחקים שיעוררו את החבר'ה. התחלנו בסבב שמות וכל אחד היה צריך לספר במה הוא היה ממלא בריכה- החל מבורקסים, תה עם חלב, כסף ומלא כריות נוחות.
אח"כ שיחקנו" רגליים-עיניים" כדי להחליף קצת מקום במרחב וסיימנו במשחק" מי כמוני" כדי להכיר קצת יותר. אחרי שהתערבבנו קצת במקומות והערנו את הגוף עברנו לדבר על 'מציאות' ו'דימוי'.
דרך שמש אסוציאציות ניסינו לראות מה המושגים האלה אומרים לנו. במציאות התלמידים אמרו-אמת, אשליה, מודעות, התעוררות, פנטזיה ועוד. בדימוי התלמידים אמרו- השוואה, חיבור, הסבר, הערכה, ציפייה ועוד.
לאחר כל סבב כזה עשינו כמה דקות של להסביר חלק מהמילים והיה מעניין לראות איזה עולם אסוציאציות יש לכל אחד. לאחר מכן שאלנו מה הקשר בין דמיון ומציאות ואחד התלמידים אמר שזה הדרך שלנו לתקשר אחד עם השני וכולם הסכימו.
אחרי ההפסקה המשכנו בקריאה של טקסט קצר של דן לסרי שמסביר את המושג סימולקרה. התלמידים אמרו שהיה מעניין וגרם להם לחשוב על הסימולקרות בחייהם, אמרו שזה מפחיד כי לאן בעצם עוד אפשר להגיע? ושיש גם משהו חיובי בזה כי יש לאן לשאוף.
לאחריו התחלקנו לקבוצות וכל קבוצה קיבלה שיר והתבקשה לראות איך הוא מתקשר לנושא ומה הביקורת שהוא מעלה. בין השירים-"המקור מצטט העתק" של החצר האחורית ו"זמן של מספרים" של ברי סחרוף.
לצערי לא הספקנו לעשות עיבוד של החברותא במליאה אבל סימנו בסבב שכל אחד אמר משהו שיצא איתו מהשיעור.
היה כיף מצחיק ומעניין 😊
בכיתה י' של ד"ר מירב מידן:
השבוע המשכנו לקרא את הנובלה "שונא הנסים", דמותו של אשחר לעומת משה רבינו.
הניסיות לעומת הצדק (השקפת העולם ההומניסטית שרואה אדם בצמתים החשובים של ההיסטוריה). הם נבהלו וצחקו והמחיזו חלקים מהסיפור.
בחלק השני דברנו על השירה של פנחס שדה. הקראתי בפאתוס ודיברנו על הרעב לרוח לעומת החומר. (התעקשו שזה קצת כת...). קראנו את השיר "קולך הקורא לי" וכתבנו על כמיהה למישהו/ למשהו.
לשבוע הבא השארתי עבודה על "החזיון לפרנצ'סקו גויה" התבוננות בציור/ קריאת השיר והאזנה למוסיקה לשירה של אהוד בנאי.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
המפגש אתמול יוחד לשיחות אישית עם כמה תלמידות. קראנו ביחד את כל התשובות שהתלמידות כתבו במבחן האחרון שהתקיים (בנושא אמונה ופילוסופיה). הצבענו על החוזקות שהיו בתשובות וניסינו גם להבין את הטעויות. שוחחנו על דרכים שבהן אפשר לקדם את עבודת החקר האישית וניצלנו את המפגש האישי כדי להעמיק מעט את ההיכרות ביננו.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
התחלנו את השיעור עם משחק. ישבנו במעגל (על השולחנות הלא זזים שלנו). החזקתי בידי פקעת חוט טריקו גדולה. כל אחת נתבקשה להחזיק את החוט ולומר 'מה הייתי רוצה שידעו עלי בניגוד לאיך שנראה לי שאני נתפסת' ואז לזרוק למישהו אחר את הכדור כשהיא מחזיקה קצה של חוט. התלבטתי מאוד לפני המשחק ולא ידעתי אם יהיה שיתוף פעולה, או אם זו דרישה אינטימית מדי... אם יהיה להם אומץ לתת מעצמם משהו משמעותי.
אני התחלתי ואמרתי שסגנון הדיבור שלי מאוד חותך ואנשים ששומעים אותי חושבים שאני אדם בטוח שלא זז מהדעות שלו, והייתי רוצה שידעו עלי שאני פתוחה לדעות אחרות ולמרות סגנון הדיבור שלי יכולה ממש באמצע המשפט להשתכנע אחרת...ואז כבר הונפה יד מאחת הבנות הפחות מחוברות לשאר הכיתה, והיא שיתפה שרוצה שידעו שהיא לא סתומה כמו שהיא נראית למרות שהיא צוחקת הרבה ושידעו שיש לה אופי, וכך החוט נמתח בין תלמידה לתלמיד והייתי מופתעת ממש לטובה מדבריהם. מופתעת גם מתוכן הדברים עצמם (כי גם אני לא הייתי מנחשת עליהם דברים מסוימים אם לא היו משתפים במשחק) וגם מכך שהם שיתפו פעולה בנדיבות ובאומץ. פשוט התמוגגתי מכל רגע.
ערך מוסף להתרחשות הנפלאה שקרתה שם, היה שהם שמרו על המתיחה של החוט והתעסקו בזה, כמשימה שהם ממלאים במלוא החשיבות. אם נקרע החוט (כי הוא ממוחזר מחולצה בלויה) ציפו שאקשור לפני שנמשיך, אם הוא רופף הם בודקים מי לא אמתח ומדייקים ניצלתי זאת כמובן לומר להם שכל הכבוד שהם שוקדים על מה שנקרא ביוונית עתיקה "הרמוניה" המתיחה הנכונה בין חוטים ומיתרים שאמורה ליצור דיוק בצליל שמורכב מצלילים שלאו דווקא נשמעים כאילו הם יסתדרו.
והקסם האחרון בעניין זה היה שהחוט שהכנתי משתי חולצות הספיק ב.ד.י.ו.ק לכל המעגל ועד הקצה שהחזיק התלמיד האחרון. זה האחרון, לא רצה לשתף ובכל זאת איכשהו שחרר בסוף משהו, עם עזרה של חבר.
בסוף יום הלימודים הוא ליווה אותי וסיפר לי שיש לו טראומה מבית ספר על כך שלא היו נותנים לו לדבר ומאז הוא לא מדבר ולא משתף ושזה מאוד קשה לו, והודיתי לו על כך שבא לשתף אותי בזה והצעתי שאם הוא רוצה ומרגיש לו בטוח, שינצל את המרחב של הכיתה הזו להתמודד עם זה, לתרגל ולהתפתח כי זה במקום שיש בו רצון להקשיב לו, ואנחנו לא שופטים. והוא הסכים איתי שכך הוא חש. וזהו. כל השאר שטויות... סוקרטס וזה... (עברנו על התשובות שלהם מעבודת הכיתה לפני חנוכה. ההאשמות נגד סוקרטס ועל האופן בו הוא הגן על עצמו במשפט, על המהלכים הסוקרטיים, על טכניקות השיח של סוקרטס, על האלנכוס, הגדרת הדבר לפני שמדברים עליו ועל האפוריה.)
Comments