השבוע ה 21 – קבלו אותו במלוא הדרו:
במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
היינו מעטות וקצת עייפות, חלקנו אחרי בגרות היום. התחלנו בעבודה אישית בה כל אחת קראה את השיר "סיפור" של ט. כרמי והתבקשה לכתוב 5 דברים שהיא שמה לב אליהם הן בצורה והן בתוכן, ולכתוב 2 שאלות שעולות לה מהקריאה. בהתחלה התלמידות אמרו שלא מוצאות כלום ולא מבינות שום דבר, אבל לאחר שהתעקשתי איתן שמו לב לכותרת השיר המפתיעה, לכפילויות הרבות בשיר, למשמעות השונה של המילה "ימים", למטאפורה, לסינקדוכה, לפסיחה ולסוגריים. אפילו ארמז מקראי מצאו. הן העלו שאלות בנוגע למערכות היחסים בין הגבר הדובר לשתי הנשים בשיר - אחת מתוארת בגוף שלישי ואל השניה הוא פונה בגוף שני, ושאלות בנוגע לאלם של הדובר ולהיעלמות של הבעל.
לאחר מכן עשינו אותו דבר עם השיר "ילדה מאושרת מאוד" של חדוה הרכבי. עוד לפני שהתחילו לקרוא את השיר הן שמו לב לכותרת ואמרו מיד - "היא בטוח לא מאושרת!", אמירה שהתחזקה לאורך הקריאה לאור החזרה המרובה על השורה "ילדה מאושרת מאוד". עוד הן מצאו החפצה, אינטר-טקסטואליות, ניכור ואירוניה. התעכבנו הרבה על האירוניה וניסינו לפצח מה מייצר את התחושה הזו אצל כולנו ואיך להגדיר אירוניה בכלל. אחרי שהבנו מה זה כל אחת מהתלמידות כתבה טקסט אירוני. אחת כתבה על בני ובנות האלים שלא מצליחים לממש את הכישרונות של הוריהם, אחרת כתבה על הפקת תאטרון כושלת שהקהל לא מפסיק למחוא בה כפיים, עוד מישהי כתבה על מורה שמתנגד לסמים ולכן מקפיד לא להשתמש בשטח בית הספר. אלה היו קצרצרים נהדרים!
בשיעור השני התקדמנו עם "בדמי ימיה" והרגשתי שהתלמידות קצת מאבדות את הסבלנות כלפי תרצה ושיגיונותיה. הן מצאו הרבה ארמזים מקראיים (זה הלהיט החדש אצלנו) וניסו להבין מדוע עגנון שיבץ אותם דווקא במקומות האלה. הגענו עד לקטע בו עקביה מספר לתרצה על משפחתו ותהינו על הקשר שבין עקביה לאימו ומה הוא מלמד אותנו על קשרים בין ילדים להורים לפי עגנון.
בכיתה יא' של מירב מידן
לקראת הפסח (ובזכות העמידה בלוחות הזמנים) עשיתי הפוגה מהמקראה ולמדנו את השיר אשת מאת שרה פרידלנד בן ארזה. השיר הוא דיאלוג מדומיין בין חוקרת של כתבי הרב לבין אשתו.
היינו השבוע רק הבנות. דיברנו מגדר, מתן קול לאשה המושתקת בהיסטוריה. הבאתי להן קטע מראיון שעשיתי עם המשוררת כחלק מעבודת הדוקטורט.
במחצית השנייה של השיעור סיימנו את השיר, דיברנו על חירות והן ישבו וכתבו על "חירות" שחשובה למישהי אחרת בקבוצה.
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
אחרי מבואות לתקופה המודרנית שנחשפנו אליהם במפגשים הקודמים, צללנו הפעם אל הדבר עצמו - מהי נאורות על פי קאנט. התלמידות קראו בזוגות את הטקסט של כאן ונתבקשו לחלץ מתוכו את המאפיינים של קאנט לנאורות. אחר כך דנו יחד בכיתה במאפיינים, איך הם התבטאו היסטורית ושלל שאלות מוסריות צמחו מהדיון.
את החלק השני פתחנו בשאלה - מה הסדרה האהובה עליכם. גילינו שרוב הכיתה מעדיפה קומדיות, והסדרות האהובות הן בנות גילמור, ברוקלין 911 וחברים. ובכל זאת זו הייתה כניסה נחמדה לסוגת הבלש, שהשפיעה כמובן גם על הקולנוע והטלוויזיה.
בהמשך למדנו על הסיפור הבלשי, כז'אנר שצמח מתוך התקופה המודרנית וכולל מאפיינים שקשורים בתקופה - רציונליות, אנליטיות, החיים העירוניים ועוד. שאלנו האם יש מקורות קדומים יותר לסיפור הבלשי וראינו שהמחזה הקלאסי "אדיפוס המלך" הוא למעשה תעלומה בלשית, ושמחנו לגלות שגלי לומדת את המחזה לעומק בבית הספר והוא במקרה היה בתיק שלה. אחר כך התוודענו למי שנחשב לאבי הספרות הבלשית – אדגר אלן פו. התלמידים הכירו את שמו וזרקו כל מיני הקשרים שהם מכירים אותו דרכם. קראנו אילו יצירות הוא כתב בחייו, ואז נכנסנו למאפיינים השונים של הסיפור הבלשי – דרמה של חקירה וגילוי, זהות הבלש שנעשית חלק מהחידה, הבלש כדמות של אאוטסיידר, בן הלוויה שמספר את הסיפור ועוד. אז התחלנו לקרוא בסיפור הבלשי הראשון שכתב פו – "רציחות ברחוב מורג". בחלק האחרון של המפגש התלמידים התחילו לכתוב תעלומה בלשית משלהם. את הקריאה בסיפור ואת הכתיבה נמשיך בשבוע הבא. יהיה כיף.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:
את המפגש היום הקדשנו לעבודה מרוכזת על עבודות החקר של התלמידות והתלמידים.
נפגשנו בכיתת המחשבים במכללה וכל תלמידה (ותלמיד) התקדמו בכתיבת עבודתן.
עבדנו באופן פרטני על כתיבת המבוא ועל הדרכים השונות לענות על שאלות המחקר שלהן. היתה התקדמות משמעותית מאוד בכתיבה של כולן והן תיארו שהמפגש היה משמעותי וחשוב עבורן.מודה שבאופן אישי קשה לי ההבנה שההתקדמות הכי משמעותי שלהן מתבצעת בזמן השיעורים אבל אני מקבלת את זה שהעבודה הפרטנית משמעותית בדיוק וההכוונה שלהן.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט
הגענו בפורום מאוד מצומצם לשיעור, אך עדיין מספר בודד של "עולמות ומלואם" משמח את הנפש, והיה מאוד טוב לראות אותן. לכשעצמי נקרעתי מכך שיום ההתנגדות וההפגנה המרכזית ב16.00 עולה על שיעור בדרך רוח, ובחרתי בלב כבד שלא לוותר על השיעור, ולהסתפק בהפגנות הבוקר. כתבתי להן מראש בקבוצת הוואטסאפ שאני קוראת להן להגיע לבושות אדום, כלקיחת חלק במאבק נגד החלשת נשים ומדיניות "לא חוזרות אחורה", כקריאת אזהרה והתנגדות לחוקים מחלישי הנשים שהממשלה מקדמת בימים אלו, וכמחאה על ביטול השתתפות התלמידה בטקס במרום גליל בגלל חרדים בקהל. כשהגעתי ראיתי שחלק גדול מהתלמידות הגיעו לבושות אדום, ושמחנו יחד. חשתי גאה בהן, וגם באליה שהגיעה שחור והתעקשה שהיא לוקחת חלק בזכות סמל הנייק האדום ברוחב סנטימטר התפור על חולצתה, וגם ברותם (הזכר היחיד בחבורה) שהגיע בתכלת וכשנזפתי בו על כך נשבע בעודו מחייך ולועס את הסנדביץ' שאין לו חולצות אדומות בארון. ואחרי שהתחבקנו אדומות ונזפנו בכחולים וצחקנו, שוחחנו קצת על מה שקורה בימים אלו, שיתפתי אותן על כך שבן גביר שוקל להקל על גברים מכים ולהניח עליהם אזיקון רק אחרי שתי הרשעות אלימות כלפי האישה.
שוחחנו על כך ועל עוד סוגיות אקטואליות. אחר כך חזרנו לחומר. חזרנו לטקסט וניסינו להיזכר איך מחליטים מהן התוצאות הטובות ביותר לכלל האוכלוסיה. הבחנו בין הנאות ולמדנו שמיל אומר שמי שכושר ההנאה שלו לא מפותח יכול להיות מסופק באופן מושלם ומי שיש לו כישרון הנאה גבוה לא ימצא סיפוק שלם אף פעם, אך כן יכול להחיות חיים של הנאה שמשלימים עם חוסר הסיפוק. (אין הכוונה להיות נרגן שכל הזמן מרגיש שלא מספיק טוב לו) הסברנו את האמירה של מיל שעדיף להיות אדם לא מרוצה מאשר חזיר מרוצה, או סוקרטס בלתי מרוצה מאשר כסיל מרוצה. כל השיעור על מספר הפעמים שהמילה חזיר עולה, הכרזנו על מוטיב החזיר. אחר כך נתתי להן לחפש תשובות בטקסט לכמה שאלות. לא הספקנו לענות על כולן, נמשיך בשבוע הבא.
Comments