את השבוע 17 בבית החינוך שלנו בתל חי פתחנו במפגש מליאה עם ד"ר קובי אסולין מצוות
מורי הפילוסופיה של 'דרך רוח'. קובי הציג לתלמידים את תמונת המציאות העכשווית וכך
הוא סיפר על המפגש:
"ביום חמישי מצאתי עצמי נוסע לתל עם הגב' חיה גלמן, כל זה בנוף מקסים. המליאה התמקדה בניסיון להעביר לתלמידים את מהות המהפכה המשפטית.
התחלתי במסגור פילוסופי של הדיון במסגרתו ניסיתי להראות את מוקד המאבק על כוח ולאו דווקא על האמצעי הפוליטי, המנגנון הדמוקרטי. השתדלתי להראות כיצד המנגנון הדמוקרטי הוא למעשה ניסיון לפזר את הכוח בין מוסדות שונים: המחוקקת, המבצעת, השופטת, הפקידות הממשלתית, הציבור והפרט. כמו כן השתדלתי להראות איך כל אחד מאלו מכיל בתוכו את שני היסודות המתנגדים והחיוניים לכל מבנה פוליטי: רצון ותבונה. כמו כן להראות כיצד חלק מהם מבטאים עצמם פוליטית ככוחות יוזמים (מבצעת, מחוקקת, ציבור) ואחרים ככוחות מאזנים בולמים (שופטת, מחוקקת, ציבור). לאחר מכן פניתי להראות את ארבעת השינויים הם המרכזיים שהמהפכה מכוונת אליהם: הועדה לבחירת שופטים, מינוי היועצים המשפטיים, פסקת ההתבגרות וביטול כוחו של בית המשפט לבטל חוקים ולבסוף עילת הסבירות .
כל זה התייחסות למקרים בהיסטוריה הפוליטית משפטית של ישראל כמו סיפורה של אליס מילר ובקשתה להתקבל לקורס טיס או היחס לקהילת הלהט"ב, או הניסיון לכלוא את המסתננים לשלוש שנים ללא משפט. אודה על האמת זה היה מרוץ מרתון מהיר מדי לשעה וחצי של דיון אבל עדיין תחושה שמשהו הצליח לעבור . במהלך ההרצאה התלמידים והתלמידות העלו שאלות שונות שהראו מחד עד כמה הם חסרים בידע ומאידך הרצון שלהם פשוט להבין את זה המהומה הרבה.
בשיעור השני התפצלנו לכיתות הלימוד וזה מה שהתרחש שם:
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
אחרי ההרצאה של קובי התכנסנו בהרכב מצומצם כדי לשמוע את התלמידות ולאפשר שיח פעיל עד כמה שאפשר. חלק מהתלמידות כעסו על עצם קיומה של ההרצאה, כיוון שהם כבר דשו ולשו את הנושא בבי"ס ומבחינתן לא היה חידוש משמעותי בדברים. המשכנו הלאה לשמוע רשמים נוספים. אחד התלמידים שיתף בכוונותיו להגר מכאן לכשיוכל. בהקשר זה עלו כמה שאלות: האם לא עדיף להילחם על הבית מלהתייאש? האם המקום הזה אכן מהווה בית, ולמה? האם אין פגם מוסרי בהגירה? האם המעשה המוסרי הוא דווקא מלחמה עבור מי שאין ביכולתו (או ברצונו) לעזוב.
תלמידה אחרת הגיבה ואמרה שבעזרת חינוך ושיח אמיתי בין הצדדים ניתן יהיה לחיות כאן. הלוואי. מכאן דיברנו על ההשלכות האפשריות של ההפיכה על החינוך וההשכלה, סיפרתי להן מה קורה בהונגריה (הורדת גיל חינוך חובה ל 16, "ייבוש" האוניברסיטאות הציבוריות ותמיכה מאסיבית במכללה השמרנית המפיצה את האידאולוגיה הלא-ליברלית של השלטון). דיברנו על הקשר שבין השכלה בכלל ומדעי הרוח בפרט, על הדמוקרטיה, על מדעי הרוח כ"חיסון" נגד פופוליזם; היכולת להבין מצבים מורכבים, לפתח רגישות מוסרית, להבחין בין שקר לאמת, בין טיעון רציונלי לדמגוגיה. המשכנו לתהות איזה עוד השלכות עשויות להיות להפיכה, התלמידות העלו את הפן המגדרי והחשש שמא יאלצו להצניע את עצמן במרחב הציבורי.
סיימנו בנימה אופטימית עם אלעד שהביא שיר קטן ויפה של פאבלו נרודה המזמין אותנו לדוג בסבלנות את האור הנופל.
שיעור משותף לכיתות של איילה ליבנה (יב ' ספרות) מירב מידן (יא' ספרות) ויעל אשד סילבר (יב' פילוסופיה):
בשיעור השני נפגשנו שלוש כיתות יחד לשיח פתוח על המשמעויות האפשריות של יישום החקיקה המוצעת. פתחנו, המורות עם חיבור קצר לחיינו הפרטיים או על המשמעויות שאנחנו חרדות לגביהם ביחס לקבוצות שונות באוכלוסייה.התפתח דיון מעניין מאוד, פתוח וכנה בין המשתתפות (מורות, תלמידים ותלמידות) שכלל התייחסות לשאלה האם יש מקום בדרך רוח לקיים שיח על המצב הפוליטי/משפטי בישראל? איפה הרפורמה פוגשת אותנו או רלוונטית לחיינו?
התלמידות והתלמידים שיתפו פעולה ושיתפו גם במחשבות אישיות וגם בדעות מגוונות. עלו מגוון של תפיסות ביחס לרפורמה וביחס לחברה הישראלית.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט :
אחרי המליאה החלטנו להתכנס בכיתה. שאלתי את התלמידותים, איך היתה להןם ההרצאה, עלו חוות דעת לכאן ולכאן, אבל התגובה העיקרית היתה, שהן כבר יודעות הכל, הן למדו על כך באזרחות, המורים דיברו איתם על זה ביום שני האחרון וזה כאילו היה מיותר. אז שאלתי "או קיי, אם אתן יודעות הכל, ורוויות מהנושא, מי מוכנה לסכם לי תכלס, על מה המחאה? מה גרם לנו לעצור הכל, ולהקדיש את זמן הרוח האהוב והיקר מאוד שלנו לנושא הזה? ואז הן זרקו באוויר סיסמאות פייסבוק כאלה, חוק הצניעות, הכותל בגלל שרוצים שנעשה כך וכך.
שום תשובה עניינית ובהירה לא נאמרה. אמרתי שחשוב שיבינו לעומק אחת ולתמיד את מה שאמנם מקיף אותן אבל באופן שטחי. וזו נקודה קריטית בזמן להבין את זה.
עשיתי להן תרשים של רשות מחוקקת מבצעת, שופטת (והסברתי למשל שהרשות המבצעת היא הממשלה ולא המשטרה כמו שהם חשבו..) הבהרתי להן שוב מהי דמוקרטיה פורמאלית ומהי דמוקרטיה מהותית, שהיא זו שאנו באמת מחשיבים כדמוקרטיה והיא פני המדינה שלנו, שמיום הקמתה ביקשה להגן על זכויות אזרחיה על כל המיעוטים שבהם. חידדתי מדוע בעוד הממשלה קוראת למהלך הזה "רפורמה", האזרחים הרבים המתנגדים לכך, ובתוכם מומחים רבים מתחום המשפט, מפרשים זאת כמהפך משטרי, כשינוי המשטר של ישראל ממשטר דמוקרטי למשטר לא דמוקרטי. רפורמה היא תיקון פה ושם, שינוי גישה אך לא שינוי המערכת כולה. במקרה הזה גם אם על חלק מסעיפי הרפורמה אפשר היה לדבר באופן מנותק ואולי לחשוב על תיקון כלשהו, ביצוע של כולם יחד חד משמעית מחסל את היכולת לאזן ולבלום את הממשלה ומעניק לה כוח לעשות כל מה שיכולה. הוספתי וסיפרתי שהחברים בוועדת חוק חוקה ומשפט שמעבירים את ה"רפורמה" שמשנה את שלד העצמות של ישראל, עושים זאת במהירות בזק, בהתעלמות בוטה מהמלצות ואזהרות של יועצים מקצועיים, ומבלי לתת את הזמן הרב הדרוש לתהליך של שינוי מהותי ודרמטי כזה, שגם אם היה לגיטימי יש להתייחס אליו בחרדת קודש.
אחר כך, התלמידות חשו שהן מבינות את הצורך במאבק, אבל יש תלמידות מבית ספר שאומרות ש"הרוב קובע וזה מה שהרוב רוצה. אז הצגנו תשובות אפשריות שיוכלו לענות לטענות אלה. ראשית שלא מדובר בדעה פוליטית ימין או שמאל, או בהעדפה באשר לנושא כלשהו במדינה, אלא מדובר בשינוי המדינה שלנו עצמה, ביסודות שיש לשמור עליהם בכדי שיוכלו להמשיך לאפשר את ביטוי הרצונות ושמירה על הזכויות של האזרחים השונים. הרוב לא בחר "לשנות את המדינה ויסודות מגילת העצמאות" אלא בחר נציגים מסקטור שעדיף עליו. אבל יותר מכך, בדמוקרטיה מהותית, הרוב לא יכול לקבוע כל דבר, למשל לפגוע באחרים, או לשלול מהם זכויות. ודמוקרטיה כשלנו לא מעניקה כוח אינסופי לרוב ולא לגיטימציה לעריצות הרוב. בנוסף תיבלתי את הדיון בכך שתכלס אנו חיות במדינה שכל אחד הוא מיעוט בה באיזה אופן. מלאי גוונים צבעים, ארצות מוצא, דתות, נטיות פוליטיות, נטיות מיניות, אין בישראל רוב לכלום.
גם אם הליכוד קיבל 30 מנדטים זה בפועל רק שליש מהמצביעים והרבה פחות משליש מאזרחי המדינה, ובמקרה הטוב, יש מיעוט שהנציגים שלו הצליחו להרכיב ממשלה בקומבינה עם מיעוטים אחרים, וצריך להסתכל על זה ולהפסיק לנפנף ברצון הרוב. התלמידות נראו מבסוטיות עכשיו כשיש להן תשובות להגיע איתן ליריבות בבית ספר. ואני מרגישה שוואלה, חשוב היה לי לקיים את השיעור הזה, שמחזק את השרירים הפנימיים, שיעניק להן איזו תשתית בסיסית של התמצאות במרחב המבולגן הזה של כל מה שמתרחש ומשפיע על החיים של כולנו. והרגשתי שזה עשה את זה. על אף שגם לי נמאס מהנושא הזה, ובאופן אישי בא לי לעצום עיניים ולחזור לכוך שלי, בא לי שזה לא יתרחש, אבל לצערי זה שם.
Comments