שבוע שני בבית החינוך שלנו בתל חי. האריה שואג והרוח רמה 😊 :
זה מה שהתרחש בכיתות:
במגמת הספרות
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
הקדשנו את השיעור לשירו של שמעון אדף "שדרות". התחלנו בכתיבה אישית: כל תלמידה התבקשה לכתוב תגובה ראשונה לשיר ואחר-כך לציין מילים, ביטויים ומשפטים שתפסו את האוזן. שיתפנו בסבב.
התגובה הבולטת היתה שהשיר מתייפייף, מתנשא ולא נוגע. איפה ההתייפייפות? למשל במשפט הפתיחה: "לָקַח לִי עֶשְׂרִים שָׁנָה לֶאֱהֹב/ אֶת הַחֹר בְּאֶמְצַע שׁוּם מָקוֹם הַזֶּה". יש פה אמנם עדות אישית, הדובר שגדל בעיירה הנידחת (היום עיר) יודע טוב יותר מכולם שבאמת גדל ב"חור", אבל בהווה השירי הוא בא מבחוץ, אחרי שנחלץ מה"חור", אותו הוא מאבחן אותו ממעוף הציפור וללא רגש. העמדה החיצונית הזאת העלתה גם את התחושה שהמשורר הפנים מה צריך ונכון להגיד דרך העיניים של הקורא הישראלי, מה שהחשיד אותו בחנופה.
דיברנו על פרק הזמן המוזכר, עשרים שנה, ונזכרנו באודיסאוס שחוזר לאיתקה אחרי עשרים שנה ומגלה שהמקום השתנה. בהקשר הזה בחנו את שם הקובץ, המונולוג של איקרוס והעלינו את השאלה למה נדרש אדף למיתולוגיה היוונית הרחוקה מהתרבות הדתית-מסורתית בה גדל. דיברנו על ההתקבלות המצוינת של הספר, על הכנסת השיר "שדרות" לתכנית הלימודים, ובתוך כך על המיסגור של אדף כנגד רצונו במשבצת היוצר המזרחי מהפריפריה.
בהמשך דיברנו על השתתפותם של החושים בשיר בשינוי היחס של הדובר למקום, ובחנו את האוכלוסיות שזוכות לזרקור: הנערות והילדים. את פעולת "ליטוף המים באבן" מצד הילדים פירשה רביב באופן תמציתי וקולע כהקפצת אבנים (!).
דיברנו על המטפורה "פְּקָעוֹת הַכֻּתְנָה הֵפִיצוּ לֶהָבָה לְבָנָה" ומתוך זה על הקיבוצים הסמוכים לשדרות, שהמציאות בהן שונה מזאת של העיר למרות המרחק הגיאוגרפי הקטן. ככל שהוספנו יותר נתונים על שדרות והסביבה הצלחנו למשמע עוד חלקים בשיר, למשל האפשרות ש"גג העננים" שנמצא מעל "הבתים חסרי התחכום" ממשמש תקרת זכוכית: האופק לא פתוח והאפשרויות מוגבלות. באותו האופן, "התקווה המגוחכת" של הילדים היא לא רק ביחס לסירות הנייר שהם משיטים בשלולית אלא יש בה רמיזה לאפשרויות המוגבלות שלהם לעתיד.
אחרי שנוכחנו שהמחבר בונה פנטזיה מיתית עוצמתית של מקום נידח, פנינו לחיים עצמם ולמציאות החברתית של הפריפריה הדרומית. צפינו בקליפ של קובי אוז "מעלה אבק" הכולל תמונות של שדרות מיום הקמתה, ובפתיחת הפרק הראשון של הסדרה התיעודית של דוד פרץ "סאלח פה זה ארץ ישראל" שעסק במדיניות הקליטה של עולי צפון אפריקה "מהמשאית לכפר" בשנות החמישים.
דיברנו על מדיניות הסלקציה שהונהגה בתחילת שנות החמישים כלפי יהודי מרוקו ותוניסיה, ושאיפשרה רק את עליתן של משפחות שהיו יכולות להתקיים בארץ בכוחות עצמן; הזכרנו את "מסעודה משדרות" (התלמידות לא הכירו), דמות פיקטיבית שתיארה אישה מזרחית, מבוגרת מעיירת פיתוח שתרבות הצריכה שלה נמוכה; דיברנו על יחסי הניכור בין תושבי שדרות לקיבוצים הרבים מסביב, שחלקם נושקים לה ולמרות הקרבה הגאוגרפית- עולמות שונים. עלו גם היחסים בין קרית שמונה לבין הקיבוצים. יצא ש"ניצלנו" את השיר כדי להעלות סוגיות של זהות, מעמד וצבע צבע, חומרים שהמשורר נמנע מהכנסתם אבל נוכחים בכיתתנו.
בכיתה יא' של אילה ליבנה/ליאור לם:
סוף סוף נפגשנו אחרי חופש ארוך. בתחילת השיעור צללנו ישר ליצירת קולאז'ים שמספרים את סיפור ההתבגרות של הקיץ שלי. חלק מהבנות מאוד נהנו בקיץ וחלקן השתעממו ורצו כבר שהחופשה תגמר.
כולן הסכימו שהן מרגישות שכולם מסביבם מאוד התבגרו בתקופת הקיץ. יש לא מעט חשש לקראת כיתה יא אבל סה"כ שמחו לחזור.
בשיעור השני התחלנו ללמוד את הילדים של ג'ורבאן חליל ג'ובראן. הכרנו קצת את סיפור חייו ודיברנו על היצירה. הבנות מאוד התחברו ושיתפו קצת מהחוויות שלהן עם ההורים.
סיימנו במשימת כתיבה- הבנות התבקשו לכתוב שיר כמסר להורים שלהם.
היה מעניין לראות כמה חשוב לבנות להבהיר שהן רוצות חופש להיות מי שהן ויחד עם זאת כמעט בכל השירים היה מסר של תודה עמוקה לכל מה שההורים עושים עבורן.
הבנות התייחסו אחת לשנייה ושיתפו במה השירים נגעו בהן ונוצרו רגעים יפים של הזדהות. בשבוע הבא נמשיך להעמיק ביצירה.
בכיתה י' של ד"ר מירב מידן:
שבוע שני שאנחנו בחלוקה לשתי קבוצות.
המשכנו לדבר על ארס פואטיקה ועל השאלה האם יצירה נוברת ממוזה, השראה, או שמא זו עבודה.
קראנו את השירים "לא זכיתי באור מן ההפקר" של ביאליק ו"ספר שירי הלבן" של רחל ועסקנו במקורות היצירה ובהתקבלותה בקרב קהל הקוראים.
פתחנו דיון שעסק בהשוואה מגדרית בין המשורר (הלאומי) הגבר לאשה משוררת בתקופתם.
היו דיונים פוריים ומעניינים.
וכבר מחכות לחלוקה לקבוצות קבועות בשבוע הבא
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
המשך הכנה למבחן על יחידת הלימוד אמונה ופילוסופיה. להלן חלק מן הנושאים \ השאלות שנדונו במהלך המפגש:
1. ניסיון להוכיח את קיום האל באמצעות מהלך הגיוני לעומת ניסיון להוכיח את קיום האל באמצעות התגלות
א. הסבירי והדגימי ניסיון להוכיח את קיום האל באמצעות מהלך הגיוני.
ב. הסבירי והדגימי ניסיון להוכיח את קיום האל על בסיס התגלות.
ג. הסבירי את ההבדל בין שני סוגי ניסיונות ההוכחה.
2. סיפור שלוש הטבעות של בוקאצ'יו
א. הציגי את השאלה שהציב צאלאח א-דין בפני מלכיצדק.
ב. הציגי את התשובה של מלכיצדק על השאלה של צאלאח א-דין.
ג. הסבירי מהי עמדתך לגבי התשובה של מלכידצק לצאלאח א-דין – מקובלת עלייך \ לא מקובלת עלייך \ מתלבטת נמקי.
ד. ספרי במילים שלך את סיפור שלוש הטבעות.
בכיתה יא' של יעל אשד סילבר :
התחלנו את המפגש בתהיות בנוגע לניסוי המחשבה על המוח בצנצנת.
התלמידים והתלמידות קיבלו טקסט קצר המסביר את ניסוי המחשבה וענו על השאלה האם לדעתן הגיוני להאמין שהם בעצם רק מוח בצנצנת.
לאחר שיחה משותפת על תשובותיהן השונות של התלמידות והתלמידים המשכנו לדבר על מושגים בסיסיים באפיסטמולוגיה (למשל: השערה, ידיעה, סברה וכו)
הכרנו את ההגדרה של אפלטון לידיעה (ובהמשך השיעורים נבקר הגדרה זו).
ראינו סרטון קצר המציג מדוע כל כך הרבה מאמרים אקדמיים מפרסמים ידע שגוי בעקבות דיון שנערך בשבוע שעבר, במהלכו הרבה מהתלמידות הסכימו על כך שמאמרים המפורסמים בכתבי עת מדעיים הם הצדקה טובה להאמין שטענות
מסוימות הן אמיתיות או לא (צפינו עד דקה 3:30).
התחלנו לדבר על ההגות של דקארט, דנו מעט בתחילת המהלך הספקני ובשיטת החקירה שלו.
לסיום למדנו על משל של הרמב"ם, הינדיק, והקשבנו לשיר של חנן בן ארי המבוסס עליו. התלמידות והתלמידים התבקשו לחשוב על שאלה פילוסופית מעניינת שעולה בהם בעקבות המשל.
לשבוע הבא כל תלמיד ותלמידה התבקשו להביא טקסט קצר (שיר, סיפור, סרט או כל דבר אחר) שהם מחוברים אליו ולחשוב על שאלה פילוסופית שעולה להם ממנו.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין:
התחלנו את השיעור עם תרגיל קריאה, על סנקה, בו התלמידים התבקשו לקרוא 2 פסקאות מהטקסט, לבחור משפט שנראה להם חשוב, לסמן אותו ולכתוב מה שעולה להם בעקבות המשפט. בקבוצה הראשונה, פשוט התענגתי מלצפות בהם משתפים פעולה, ישבו בשורות מלאות וכתבו במלוא תשומת הלב. המשפטים שהם הקריאו וההתייחסות הכתובה היו יפים עשירים ורציניים. וזרמתי הרבה מהשיעור עם מה שעלה מהם.
האמירה של סנקה בטקסט- השכל הוא הייחודי לאדם, והוא שיש לטפח בכדי להיות אדם, וכל חיינו עלינו ללמוד איך להיות אדם. אחר כך דנו באמירה של היידגר- האדם מצוי בין האל המושלם לחיות המתוכננות באופן גמור, ויש לו אלמנטים משותפים גם עם האל וגם עם החיות, וזה שם אותו כיצור ייחודי אחר לגמרי, הנמצא על הארץ עם מבט לשמיים. המקום הקיומי הזה של האדם הוא מקום להגשים את עצמו ואנושיותו, בין השאר גם על ידי חשיבה.
הדיון הזה תמיד מביא חלק מהתלמידים להגן על החיות, מהתנשאות אנושית. בקבוצה הראשונה לא נתתי לזה הרבה מקום, כדי לשמור על הדיון היפה והעשיר. בקבוצה השנייה שפחות נתנה מעצמה בהקראה ברגע שהנושא הזה עלה, בקשתי מהם להביא לי ראיות מהטקסט להתנשאות, איפה הוא אומר שאנו יצורים יותר טובים, והם עשו זאת (גילית שקראו בהרבה יותר רצינות ממה שהתרשמתי) וניסיתי לטעון מצדי שהוא אומר שאנו "עולים על אחרים שכלית" כמו שברדלס עולה עלינו במהירות הריצה שלו, וזה לא הופך אותנו ליצור יותר טוב, אלא שם אותנו במקום אחר וייחודי. אותו מקום יכול להביא לדיכאונות, להחמצה להרס שייחודי למין האנושי, לתסכול שאנו צריכים לחפש מי אנחנו בעוד אריה יודע להיות אריה.
אולי דווקא בגלל המקום הייחודי והחירות חשיבה היא משמעותית למין שהדבר הכי טוב בו הוא שכל. כמובן שחשיבה היא לא רציונאליות טהורה, היא דרך שבה נחליט איפה לתת יותר מקום ללב, לספונטניות וכולי.
ועל כך יש לנו לחשוב 3 שנים ואחר כך את כל החיים.
Commentaires