שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.
בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:
בין השקפה מטא מוסרית אחת לשנייה ולפני שנעבור לדון מעט באתיקה נורמטיבית אנחנו דנים בדילמה מוסרית כזו או אחרת. הפעם פתחנו בשאלת מעמדם המוסרי של בעלי חיים והחשיבות של שאלה זו. הסברנו מה זה מעמד מוסרי באמצעות ציר שבצדו האחד סלעים ובצדו האחר אנשים. שאלתי מדוע זה בסדר להשמיד סלעים כדי להפיק מינרלים אבל זה לא בסדר להשמיד אנשים כדי לעשות ניסויים. חלקם ענו שההבדל נעוץ בכך שאנשים הם חיים ואילו סלעים אינם. שאלתי מה יש לדעתם בחיים שאינם מאפשר לעשות בהם מה שאנחנו רוצים והאם כל חיים דינם שווה. חלקם ענו שלא שווה וניסו ליצור הבחנה באמצעות יכולת כזו או אחרת שיש לבני אדם. שאלתי האם גם בני אדם שנעדרי יכולת כזו או אחרת (כגון רציונליות, שימוש בשפה וכן הלאה), ותמיד יש בני אדם כאלה, נעדרי מעמד מוסרי. הם ענו מייד שלא אבל התקשו לנמק מדוע. אמרתי שאנחנו מחפשים אחר תנאים כלשהם ההופכים יש כלשהו לבעל מעמד מוסרי כך שאם יש לו מעמד כזה אז אנחנו צריכים להתחשב ברצונותיו, תחושותיו וכן הלאה. בשלב זה קראנו ביחד דיאלוג קצר המכיל בתוכו את הטיעונים המוכרים בעד ונגד (הטיעון ממקרי גבול אנושיים, התגובה לטיעון זה וכן הלאה) והתעורר דיון ער ומעניין מאוד. חילקתי אותם לשתי קבוצות בעד ונגד. הם עבדו וכתבו. הזמן נגמר אבל הם עדיין ישבו, התווכחו וכתבו. נמשיך בשבוע הבא.
בשיעור ספרות פתחנו בסבב של הצגת ספר העוסק בחיות שכל אחד אוהב הם הביאו בעיקר מסיפורי הילדות המוקדמת. ניכר היה שכולנו עוסקים בילדותינו בחיות הסובבות ובהשלכות שאנו עושים מעולמנו לעולמם.
קראנו שיר של דניאל באומגרטן, הנקרא ייחוד. הם זיהויי מיד את הדימוי של הסביון ואת החסר עם מותו של הכלב. אבל אולי בגלל הפתיחה במותה של חיית המחמד היה ריחוק מהשיר.
בחברותא הם קראו בשיר אווזים של אגי משעול. הבקשה הייתה למצוא ניגודים בשיר (ביקשתי להתייחס לכובע, לציפור שהולכת לאחור, מה הם ומה תפקידם ... ). השיר היה מובן להם לשמחתי וכך גם המשימה. הם הציגו את ההבדלים שבין ראיית העולם של המורה למתמטיקה לבין הדוברת בשיר ומתוך כך ראינו את ההיפוך שהיא עושה, שמקורו בחלוקה לטפל ועיקר, ודרך זה משכנעת אותנו שלמרות שהיא מסכימה איתו כדאי לראות את העולם באופן הפוך ולהעריך חוויות אחרות בחיים.
בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:
המשכנו לקרוא בטקסט של ניטשה "על אמת ושקר במובן החוץ מוסרי" ותפיסת האמת כמטאפורה שלו. קראנו קריאה צמודה בטקסט והשווינו בין תפיסת האמת של ניטשה לזו של אפלטון ועמדנו על ההבדל המהותי ביניהם. ניטשה מדבר על תפיסת השפה שלנו, על הפער בין המילים לדברים עצמם ועל פעולת התרגום המתמדת שאנחנו עושים. התלמידים הביעו עניין בתפיסתו של ניטשה והצליחו לנתח את השוני בינה לבין תפיסתו של אפלטון.
בחלק הספרותי התחלנו לקרוא את "קצכן" של יואל הופמן, שבאופן מעניין התכתב עם תפיסת האמת והשפה של ניטשה. הופמן מצביע על פערים בין השפה והתפיסה של הגיבורים למול המציאות עצמה. התלמידים הגדירו את זה כסוריאליסטי, מוזר, כבר מהתחלה. עקבנו אחר הדמויות השונות בסיפור, ניסינו להבין כיצד קצכן תופס את הדברים סביבו ועמדנו על היותו תלוש משפה, ממקום, מבית וממשפחה, וכיצד הדבר מתבטא דרך הכתיבה.
בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
אתמול הבאתי לתלמידות הפתעה - ספר שסיפרתי להן עליו במפגשים הקודמים והן היו סקרניות לגביו. מדובר בספר "חוג של קריאה" שכתב טולסטוי. זהו ספר שמאגד חכמות, תובנות ועצות מפי סופרים, פילוסופים והוגים שונים לפי נושאים לכל יום בשנה.
החלטנו "לפתוח" את הספר כמו שפותחים קלפי טארוט. כל פעם מישהו אחר פתח במקום אקראי וביחד ניסינו להבין מה הספר אומר לנו, מה עלינו ללמוד דווקא עכשיו. מדהים איך הכתה הזו זקוקה לתמריץ הקטן ביותר כדי לעורר דיון פורה ומרתק. הנושאים בהם עסקנו היו ויכוחים, אמונה, דעת ואמנות. עם רבים מהקטעים שהביא טולסטוי לא הסכמנו, אבל זה לא עצר מאיתנו להתפלפל.
בחלק השני של השיעור התלמידים ביקשו שנסביר את מבנה הבגרות ואת הדרישות הנוספות שירכיבו את הציון שלהם. סיון נתנה דוגמאות לשאלות ואולי חלק מהלחץ ירד. המשכנו לחשוב ביחד על המשחק הכיתתי שירכיב את ההערכה החלופית אך האמת שלא הצלחנו לפצח עדיין איך זה בדיוק יעבוד.
Comments