את שבוע הלימודים ה 25 בבית החינוך במכללה האקדמית תל חי הצלחנו לקיים כרגיל בצל הקורונה המאיימת. עם סיומו הודענו כבר לתלמידים על המעבר ללמידה מקוונת ואנו תקווה שנצליח לשמור גם כך על האופי הייחודי של הלימודים אצלנו.
הנה תראו איזה יופי של דברים היו אצלנו אתמול:
במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):
התכנסנו אתמול בקיבוץ מעין ברוך למפגש עם הסופר אמנון שמוש בביתו. המתח, הדאגה, הגשם הבוצי והרוחות הסוערות נותרו כולם מחוץ לסף הדלת, ואנחנו צללנו לחוויותיו ולסיפוריו של שמוש, שמאז התפנה לכתיבה בגיל ארבעים פרסם עשרות קבצים של פרוזה, שירים ומחקר.
הרצון של התלמידות לשמוע על מאחורי הקלעים של היצירות שלמדנו בכיתה הוביל לילדותו של הסופר בסוריה, לתל-אביב של שנות השלושים והארבעים, לימים הראשונים של הקיבוץ והשנים שבילה כרועה צאן.
דיברנו על החיים בפריפריה כמקום גיאוגרפי אך גם חברתי ונפשי, ועל המרכזיות שהיתה בעבר לקיבוץ בחיי הפרט, למשל בתחום של גידול ילדים. שמענו על העיוורון שנפל על שמוש בזקנתו ועל אהבתו הגדולה לאשתו חנה, לה היה נשוי 67 שנים עד למותה לפני ארבע שנים. את המפגש חתמנו בקריאת הפרק הראשון מתוך הרומן האחרון של אמנון שמוש, לירי.
אחר-כך המשכנו למוזיאון האדם הקדמון במעין ברוך. ראינו סוגים שונים של ממצאים חומריים מתרבויות קדומות: כלים מסותתים, חרסים וכלי זכוכית. למדנו שבאזור העמק התקיימו ישובים קדומים רבים, כולל ישוב הקבע הראשון בהיסטוריה מלפני 14 אלף שנים שנמצא ממש מול החולה, בעינן. בשרידי יישוב זה נמצאה קבורת אישה עם גור, העדות הישירה הראשונה בעולם לקשר עמוק בין האדם לכלב.
חשבנו על מימד הזמן והקשר שלו למושג הפריפריה: נראה שלפני עשרות אלפי שנים, כאן היה המרכז.
עוד ראינו את אוסף הגולגלות המרשים שממחיש את התפתחות סוגי האדם הפרהיסטוריים השונים. בסוף הסיור התרשמנו מהאוסף האתנוגרפי ובו כלים ופריטי לבוש של תרבויות ציידים לקטים וחקלאים בני העת החדשה.
פריטי האוסף קישרו בין העבר של הממצא הארכיאולוגי להווה.
תודה לפרופ' אמיר גולדשטיין על החיבור עם אמנון שמוש ועם המוזיאון, ליעל אבוקרט מנהלת המוזיאון, ולשחר המדריכה שטוותה לנו את החוטים של הסיפור המתחיל באדם הקדמון ומסתיים בימינו.
במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):
במרכז השיעור המשכנו את הדיון באחת הבעיות המרכזיות בפילוסופיה של הדת - בעיית האל והרוע בעולם. ניסינו לבחון את הניסיון להתמודד עם הבעיה באמצעות הטענה שהרוע בעולם הוא עונש שהאל נותן לבני
האדם בשל החטאים שלהם ו \ או כדי לחנך אותם. כמו כן דנו בתגובות שונות לניסיון ההתמודדות הזה - למשל האם ישות טובה וכל-יכולה לא אמורה להיות מסוגלת למצוא דרך אחרת להתנהל מול בני האדם?
Comments