בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש
חזרנו לקריאה בפסקה של טיילור מהמטפיזיקה בניסיון להבין מה נותנת לנו המטפיזיקה ולמה אנחנו זקוקים לה. שמנו לב שטיילור מדבר על דרך השלילה והתמקדנו בשאלה על איזה תחליפים שהעולם ממציא טיילור מדבר? טיילור אומר שהערך של עיסוק במטאפיסיקה הוא המרחק מהתשובה הברורה, מהקביעה הנחרצת. העיסוק במטאפיסיקה נותן לנו אפשרות להחזיק בחוכמה עצמאית, גם אם במחיר מאמץ מתמיד וסיזיפי, ולא ליפול לתשובות קלות וזמינות שכל תפקידן הוא לגרום לנו להפסיק לשאול. מטאפיסיקה מאפשרת יושרה אינטלקטואלית – מה שאני יודע אני יודע בזכות עצמי וכך גם מה שאני לא יודע. משם עברנו להיכרות ראשונה עם האפיסטומולוגיה ונקודת המפגש שלה עם המטפיזיקה. אז יצאנו לתרגיל – התחלקנו לחדרים וכל קבוצה התבקשה לנסח שתי שאלות הרחבה, אחת על כל אחד מהנושאים. התחלנו לדון בשאלות ונמשיך בהן בפעם הבאה.
תוך כדי המפגש בזום היו אזעקות רבות בבתי התלמידים, כולל בראש פינה מכורתנו, אבל נראה שהתלמידים כבר מתורגלים לצערנו והתנהלו בשיעור תוך כדי הכניסה למרחב מוגן.
בחלק הספרותי חרגנו מתכנית הלימודים שתכננו מתוך מחשבה על הלימוד בזום, ונגענו בנושא של "בית". זה חיבור עקיף אך מסקרן למחשבה על מטפיזיקה – איפה אני נמצא, עד לאן מגיעות המחשבות שלי, מה יוצר בית ואיזו תחושה הוא נותן. קראנו את הקטע החותם של "חלל וכו'" של ז'ורז' פרק, אחר כך חילקנו את התלמידים לאותם חדרים בהם היו קודם לכן וכל קבוצה שיר והתבקשה לתאר איזו חוויה של בית השיר נותן. הם קראו באבות ישורון, יהודה עמיחי וישראל אלירז ושמחתי לראות שהם כבר מרגישים בנוח לדון בשירים בעצמם, צוללים פנימה וטוענים טענות יפות. חזרנו למליאה וכל קבוצה שיתפה בתחושת הבית שנתן השיר שלהם ונפרדנו עד הפעם הבאה.
בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
היה לנו, שוב, שיעור פילוסופיה נטול ספרות... (געגועיי לספרות!), אך גדוש אזעקות...
ליא הצטרפה אלינו לראשונה השנה והכיתה כולה נרתמה להשלים עבורה את השיעורים האחרונים, כך יצאה חזרה נחמדה לשיעור שעבר וכניסה לשיעור הנוכחי (שהוא המשך ישיר).
למדנו על עקרון ההעתק של יום - לכל אידאה פשוטה קודם רושם פשוט, שאותו היא מייצגת בדיוק.
חילקתי אותם לזוגות בחדרים וביקשתי לענות על השאלה הפשוטה, אך המדייקת: מה בעקרון הזה מתמצת את התפיסה האמפיריציסטית?
התלמידות והתלמידים התייחסו למשימה ברצינות יתרה, ואפילו הודו עליה כי היא עזרה להם מאוד לדייק את הדברים. אחרי סיכום המשימה יצאנו להפסקה ואחריה חזרנו לדיון על הסיבתיות. מיד התלמידות העלו את טיילור הדטרמיניזם כדוגמא לסיבתיות בפילוסופיה, והוכיחו שוב שהן בעניינים!
דיברנו על האופן שבו יום מאפיין סיבתיות - סמיכות במרחב וקדימות בזמן וניסינו לחשוב מה חסר. אני חייבת להודות שבשלב הזה כבר היה קשה לנהל דיון (מזכירה שאנחנו עדיין בזום), ובכל זאת המשכנו בידיעה שנחזור על זה שוב, בשיעור הבא. יום גילה לנו שההכרח חסר באפיון הסיבתיות ושאלנו את עצמנו אם למושג ההכרח ישנו רושם הקודם לו? נאלצנו להודות שלא, ולכן מדובר במושג שאינו נושא משמעות. דיברנו בקצרה על ההשלכות של הקביעה הזו, ועברנו לדיבור על הבגרות, ההערכה החלופית ושאר מטלות מטרידות שלוות תלמידות.
מקווה מאוד שבשיעור הבא נהנה משובן של אילה והספרות, ואולי אולי אפילו נוכל להיפגש על באמת.
Commenti