שבוע 25 בבית החינוך שלנו בתל חי:
במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
בתחילת המפגש לא יכולתי שלא לפתוח במילות נזיפה על תפקודן של התלמידות. חלקן לא הגישו את העבודה שקיבלו לפסח וחלקן הגישו באיחור וניכר שבחלק מהעבודות לא היתה השקעה מספקת. ככה נפתחה שיחה על ציפיות ואכזבות, על כתיבה, על התבגרות ועל גבולות. זו היתה שיחה חשובה מאוד אף שלא לכל אורכה קלה עבורי.
לאחר מכן צללנו אל קורותיהם של תרצה ועקביה. אחת התלמידות סיכמה זאת במילותיה: "סיפור על פדופיל ופסיכית", סיכום שצרם לי מאוד והתעקשתי שנעמיק עוד בפרשנויות שלנו לפני שנחתום אותו ככה. שאלתי אותן: אם היינו מקבלות את היומן הנוכחי של עקביה מה היה כתוב בו? וגם, מה הניע את תרצה לרצות להתחתן עם עקביה? ואיך מתוארים עקביה ואבא של תרצה בעמודים האחרונים? השיחה שהתפתחה כבר הצליחה להעמיק לרבדים בתת מודע של הדמויות, שמנו לב ללשון של תרצה ולהתפתחות שעברה מילדות ועד רגע הסיום.
כדי להדגים כיצד נעשית עבודה פרשנית מעמיקה התחלנו לקרוא ביחד את מאמרו של עמוס עוז, "מי בא", שכמו מניח זכוכית מגדלת על תחילתה של הנובלה ורואה בה עולם ומלואו. מיד עם תחילת הקריאה הבחנתי בקפיצה שעושות התלמידות, למשל כאשר אחת מהן מיד בחנה את השם לאה ועקביה והשוותה ביניהם לדמויות המקראיות יעקב ולאה. אז מי מגלמת את תפקידה של לאה המקראית? האמא לאה או הילדה תרצה? והשם תרצה, איזה משמעויות הוא מחזיק בנובלה? קראנו את עוז והתפעלנו מהיכולת שלו להסיק הרבה מהמעט.
כשהתלמידות התעייפו מהקריאה עברנו לפעולה. ביקשתי מהן לקרוא את הנובלה כולה בעשר דקות, כלומר לרפרף עליה כדי להיזכר בהשתלשלות האירועים, מתוכה לבחור פיסקה אחת שתופסת אותן ולכתוב למה היא שמה לב בצורה ובתוכן, איך היא מתקשרת ליצירה כולה ולשאול עליה שאלה. המשימה לבית היא להעביר את זה לתלמידה אחרת שתגיב על הטקסט ואז להחזיר את זה לראשונה ליצירת טקסט דיאלקטי.
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
ככה בספונטניות יצא שזכינו לשמוע את אילת שביט, יחד עם הכיתות של יעל ויעל. הנה הסיכום המשותף:
נפל בחלקנו הזכות להצטרף להרצאה של פרופסור אילת שביט, יחד עם הכיתה של יעל ויעל.
אילת הרצתה על החשיבות של הכישלון, הטעות והביקורת בפילוסופיה ובמדע. יצאנו למסע שמתחיל ביוון עם הסופיסטים, סוקרטס, והחיפוש אחר האמת.
בפרשנות של אילת היה זה ה"כשלון" שבהוצאה להורג של סוקרטס שהוליד את אפלטון, האקדמיה והפילוסופיה המערבית (והמדע למעשה). לפי הפרשנות של אילת זה לא מקרה שהמדע נולד ביוון ולא בפרס או במצרים שהיו טכנולוגיות יותר - ביוון מותר היה לטעות! ובעיקר, לטעות בדרך לאמת. מיוון עברנו לגלילאו ובויל ובחיפוש שלהם אחר האמת המדעית, שמבוססת מצד אחד על מתמטיקה (גלילאו) ומצד שני על ניסויים (בויל). בחנו את המבנה הלוגי של המדע: אישוש והפרכה.
מעבר להיסטוריה ולפילוסופיה, אילת קשרה את הדברים לכאן ועכשיו שלנו ושל התלמידות. היא ביקרה את החברה שלנו שמעודדת מצוינת ומצניעה את הטעות, שמנטרלת את החשיבה הביקורתית. הטעות והכישלון הם המפתח למצוינות, והחשיבה הביקורתית היא הכלי שמעניקה לנו הפילוסופיה לברור מבין אלפי הטענות המנסות לשכנע אותנו לכאן או לכאן.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:
נפגשנו היום אחרי חודש שלא נפגשנו והתרגשנו מאוד. שיתפתי את התלמידות והתלמידים קצת על חוויותיי מכנס אקדמי על חינוך מדעי בו השתתפתי בשבוע שעבר והן שיתפו במחשבות, חוויות ורגשות משמעותיים שחוו בחודש האחרון.
בשיעור הראשון התמקדנו בחינוך ביקורתי לפי פאולו פרירה. מאוד בקצרה עברנו על חלק ממושגי היסוד של החינוך הביקורתי, כמו: חינוך בנקאי או חינוך דיאלוגי, דיברנו על הרעיונות המרכזיים שניסה להנחיל פרירה ודנו מעט על יחסי כוח בחברה, האופן שבו מתעצבים מרכזי כוח ומהם האינטרסים סביבם (מי מרוויחים ומי מפסידים מהמצב הקיים?)
התלמידות והתלמידים דנו בכתיבה אישית בשאלה: "האם בכל תופעה חברתית קיימים יחסי כוח" ולאחר מכן שיתפנו בתשובות השונות.
השיעור השני הוקדש לכתיבת העבודות שלהן ועבודה פרטנית שלי מולן ואיתן.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט:
יעל באולימפיאדת הפילוסופיה באתונה
Commentaires