במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
למדנו (שוב) את הסיפור כריתות (שיעורי הזום בתחילת השנה נזקקו לתזכורת)
דיברנו על חייה של דבורה בארון, ההסתגרות בבית עם ביתה. אביה הרב והקשר לדמותה כאישה יוצרת. הבאתי הפניות לנישואין וגירושים ביהדות.
לבסוף ענינו על שאלת בגרות שעניינה דיכוטומיות מגדריות ואיך הן באות לידי ביטויי בסיפור. בכריתות יש הבחנות מאד סטראוטיפיות, כיאה לתקופה, כתבנו על פאסיביות נשית, מרחב ביתי ושתיקה וגם מצאנו מצבים בהם יש דמויות שלרגע לא נענו לחלוקה הזו.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
בחלק הראשון של השיעור חברנו לכיתה י' להרצאת אורח בנושא אתיקה ואהבה. מפאת קוצר הזמן והעובדה שהרכב הכיתה לא היה מלא, לא רציתי להמשיך להתקדם עם ניטשה, ומצד שני שבוע שעבר לא הייתי ורצף השיעורים נקטע. החלטתי, אם כן, לחזור לאלוהים המת של ניטשה ולברר לעומק מה ההשלכות המוסריות של הדבר, או ליתר דיוק לדון בשאלה מה היחס בין המושג של אלוהים והדת לבין המוסר לפי ניטשה. קראנו ביחד קטע מתוך 'הנה האיש' ושלחתי את התלמידות לעבודה עצמית לענות על השאלה שלעיל. הטקסט מספק תשובה די פשוטה וברורה (המושג אלוהים הוא המצאה בשירות המוסר), ובכל זאת היה לי חשוב שהן יתמודדו לבדן עם הטקסט ובעיקר עם הכתיבה. החל מהבנת הרעיון, תמצותו והשמתו על הדף. מי שלא ויתרה לעצמה צלחה את האתגר די בקלות.
דיברנו על כמה נק' מרכזיות ביניהן השאלה האם ניטשה מבטל את המוסר לגמרי, או שהוא מותח ביקורת על המוסר של תקופתו ויש בעיניו מוסר' אמיתי'. כמו כן, שמנו לב לכך שניטשה מתייחס לאלוהים כמושג שהומצא ע"י בני האדם, על ההשלכות ועל האופן ההיסטורי בו ניטשה מנתח את המוסר האירופאי נדבר בשיעור הבא.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
בחלק הראשון אירחנו את מאור כהן, סטודנט לתואר שני בפילוסופיה במכללת תל חי - השיעור עסק בקריאה צמודה של טקסט מיומנו של מקס פריש. בקטע פריש מעמיד כציווי המוסרי המרכזי ביותר את הדיבר "לא תעשה לך פסל ותמונה" ומנסה להרחיב את תחום החלות שלו אל הממד האנושי. במהלך הקריא דיברנו על הפעמים בהם הרגשנו שהפכו אותנו לפסל, שכבלו אותנו לדימויים שכבר לא התאימו לנו ולא אפשרו לנו להשתנות. כמענה לבעיה הזו בחנו את הפתרון אותו מציע פריש- האהבה. אהבה כתנאי אפשרות קיומי לשינוי. אהבה שאינה מצמצמת את הממד האין סופי שקיים בעתיד, באלוהים ובאדם.
בחלק השני של המפגש המשכנו מהמקום בו עצרנו במפגש הקודם. חזרנו על התפיסה של שקלובסקי את האמנות דרך מושג ההזרה, והכרנו את אנרי ברגסון, שמשיג את תפיסתו על תפקיד האמנות בספרו "הצחוק". ראינו את האבחנה הקאנטיאנית שעושה ברגסון ביחס לתפיסה שלנו למציאות - אנחנו תמיד רחוקים מהממשות, נוגעים רק בחלקה, ממוסכי-יש. אילו היינו חשים את המציאות כהווייתה לא היה לנו צורך באמנות, היינו חשים את רטט המציאות שסביבנו. זה התחבר לנו לאוטומטיזציה ששקלובסקי מדבר עליה. ברגסון מוסיף שעבור האמן המסך המפריד שקוף יותר, הוא מצליח לקרב ולחבר אותנו לממשות של הדברים, לחוות את האושר שלהם. כדי להדגים זאת קראנו קטע קצר של שארל בודלר בשם "השתכרו" שמזמין אותנו להשתכר ממוסר, מיופי, כלומר - לחוות את המלאות והעושר של הדברים. לסיום, התלמידים קיבלו תרגיל כתיבה - לכתוב מציאות יום יומית, שגרתית ואפורה ולמצוא בה דבר מיוחד שמתרחש. לאחר מכן כולם סיפרו על מה הם כתבו ושניים מהם הקריאו לנו. ומכאן - חופשה מהנה
Comentarios