במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
למדנו את ורד לאמילי של פוקנר. פירקנו את הסיפור לפער שבין דמות מכובדת מורמת מעם למשוגעת. קראנו קטע ממאמר של מנחם פרי ועקבנו אחר הדרך בה פוקנר בונה את היחס שלנו לאמילי את תפיסת הדמות. ראינו את הפער בין הגברים והנשים בעיירה ואת תפקיד המספר. בהחלט סיפור מאתגר.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
קיימנו מפגש היברידי כשרוב התלמידות בספריה ומקצתן בזום. אחרי זמן התכנסות, ופרידה מאלעד, חזרנו על מה שלמדנו בשבועיים האחרונים (דטרמיניזם). המשכנו לקרוא את הטקסט של טיילור כשתשומת ליבנו נתונה מצד אחד לתוכן הטקסט ומצד שני לאופן שבו טיילור בונה את הטיעון. מבחינת התוכן, למדנו את ההגדרה של טיילור לדטרמיניזם, והצגתי בפניהם גם את ההגדרה של לפלאס (ממידע שלם לחלוטין על רגע אחד בעולם נוכל להרכיב תמימה שלמה של העבר ושל העתיד). פגשנו במושג 'אפריורי' ופירשנו אותו, ובאופן כללי טקסט שעל פניו נראה מאיים ולא מובן הפך פתאום פשוט ונהיר. משם הגענו לשאלה ששואל טיילור לגבי ההתנהגות, או המחשבה, האנושית - האם גם כאן תקף עקרון הדטרמיניזם? את הדיון בנושא הזה נקיים בשיעור הבא.
בשלב זה ניתחנו את הטיעון של טיילור המתחיל מתיאור לגמרי טריוויאלי ומקובל של העולם, כזה שקשה להתווכח איתו, ומוביל אותנו לעקרון הדטרמיניזם. בניגוד לתיאור הטריוויאלי, בעקרון של הדטרמיניזם לאו דווקא מקובל עלינו. כאן הקשב של התלמידות הפך גבולי וביקשתי מהן לכתוב טיעון לטובת הלימודים בדרך רוח בהשראת טיילור.
התלמידות כתבו טיעונים היוצאים (ברובם) מתיאור המצב העגום של מדעי הרוח בארץ (ובעולם), על החשיבות של מקצועות הרוח ומשם למסקנה שכדאי ללמוד בדרך רוח'. אולי עוד ניפגש בטיעונים שלהן בשיווק הבא...
אחרי שקראנו את הטיעונים יחד יצאנו להכיר קצת את תלמידי י' החדשים, וגם כאן הלב להתחמם נוכח הרצון של התלמידות הפך התלמידים לקבל ולהכניס את התלמידים החדשים למשפחת דרך רוח המורחבת.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
ספרייה קסומה בראש פינה הגשומה. קבוצת נערים ונערות נבונים ונבונות מתכנסים לראשונה יחד זה מול זה, פנים בפנים, יושבים יחד ולומדים. קסם בלתי יתואר.
מפגשים ראשונים תמיד כוללים חשש מה. אמנם נפגשנו בזום עד כה, אך מפגש פנים בפנים הוא אחר, כמובן. האם תהיה דינמיקה טובה? האם התלמידים ירגישו בנוח? האם הסנדוויצ'ים יהיו מספיק טעימים?
לשמחתנו הרבה, כל התהיות והחששות הפכו לערב קסום, משמח ומרגש. שמונה תלמידים יושבים ליד מספר שולחנות, מקראות שהוגשו להן לראשונה ליד, משוחחים, צוחקים, שואלים, חושבים ונהנים.
פתחנו עם סבב היכרות. פרשנו על השולחנות מספר ספרים שליקטנו מהספרייה. ביקשנו מהתלמידים לבחור ספר שהכריכה שלו מבטאת משהו ממה שהם חווים בימים האלה. הם יכולים להתייחס לכותרת, יכולים להתייחס לציור, כל מה שמתחבר אליהם. נראה שהמשימה הצליחה להגיע אליהם והיו שיתופים יפים סביב הכריכות השונות.
אז התחלנו בשיעור פילוסופיה, היישר מהיכן שעצרנו בפעם שעברה. אליעזר הזכיר להם את דילמת הטייסים וכתב על הלוח את האפשרויות השונות. התלמידים מה בעיניהם יותר מוסרי – להתכוון לטוב ולפעול רע? להתכוון לרע ולפעול טוב? מה העיקר – הרצון או הכוונה? אז אליעזר הציג את שתי הגישות המוסריות – דאונטולוגיה מול טלאולוגיה, ושאל לאן שייכת התפיסה של קאנט? אז פתחנו את המקראות היקרות וקראנו את תחילתו של "הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות". התלמידות קראו בפנים ודנו במשפטים המיוחדים של קאנט.
הופ – הפסקה ראשונה ביחד. קפה, מאפה ושיח חברים. בסוף ההפסקה הגיעו תלמידי כיתה יא' וסיפרו לתלמידים על החוויות בדרך רוח, איך זה בתל חי ואיך זה עכשיו בשבילם. משם המשכנו לספרות. התחלנו בתרגיל כתיבת רצף, בלי סינונים ובלי אימת הקריאה מול כולם אחר כך. שיכתבו מה שעולה לראש. הצגתי את האהבה שלי לכתיבה בכיתה. בזום לא יכולנו לעשות זאת, אבל עכשיו כשנפגשים זו ההזדמנות להנות. הם כתבו ואז עשינו קפיצה חזרה אל "לירות בפיל". קראנו פסקה על שאורוול מתאר את ההמון שמתבונן בו בהתלהבות לקראת הירייה בפיל. ביקשתי מהם כעת לדמיין את עצמם או דמות אחרת בתוך ההמון ולכתוב את הרגע הזה. הצעתי שהם יכולים להיעזר במשפטים שכתבו בהתחלה, רק אם הם רוצים. לשמחתי הרבה התלמידים אהבו את הכתיבה, אמרו שהם רוצים לעשות את זה עוד בהמשך והקריאו כמה מהדברים שכתבו שהיו מאוד יפים ומשמחים. מפגש פתיחה נהדר עם תחושות טובות להמשך.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
נפגשנו לשיעור יחסית קצר וממוקד, של שעה וחצי ללא הפסקה, ולמדנו בשיתוף מצגת. יש לציין שהשיעור הזה חשתי יותר השתתפות ויותר גיוון בקולות שהשתתפו בשיעור, ביחס לשיעורים הקודמים.
חזרנו על מסקנות לגבי טיב החומר והכרתו מניסוי הנר של שיעור שעבר, וסיכמנו את הטענה האונטולוגית של דקרט לגבי העצם החומרי והעצמים הרוחניים. חשבנו רגע על הדואליזם של דקרט ושאלנו איזה בעיות הוא יכול להעלות ובאמת משם עברנו לבעיית גוף נפש. העליתי בקצרה את שתי הגישות המוניסטיות, שבכדי להתמודד עם הבעיה יוותרו על אחד מסוגי העצמים- מטריאליזם ואידיאליזם. אחר כך חזרנו שנייה לנקודה שבה דקרט הוא רק עצם חושב, והשלכות הסוליפסיזם שזה יכול להעלות. אז הוא רוצה מבחינתו להוכיח את קיום החומר מסביבו, את קיום העצמים החושבים אחרים, ולשם כך בסופו של דבר יצטרך להוכיח את קיום האל ומשם להניח שהוא לא רמאי והעולם מסביב אכן קיים. אז עברנו להוכחות האל של דקרט.
בסופו של דבר סיכמתי שהספק המתודי של דקרט ועד לנקודה הארכמידית שבה כל עוד אני חושב אני קיים, הרציונליזם, ובניית הסובייקט על השלכותיה, הם פורצי דרך וחזקים מאוד אך מכאן, ההוכחות שלו לא מספקות כפי שהן ראו בעצמן בהמשך השיעור. דקרט הותיר בעיות לעיין בהן שיעוררו את השיח המטאפיסי המודרני. אבל בעיקר היושר האינטלקטואלי והטענה שכל אדם יכול באמצעות חשיבה להגיע לאמת, באופן שחוצה מעמדות והון, הוא תרומה אדירה לחשיבה האנושית, ולגישה שוויונית ונאורה.
ความคิดเห็น