שבוע חמישי של לימודים בבית החינוך בתל חי. או טו טו תפתח לך גם שנת הלימודים האקדמית ועד אז כבר נהיה חלק בלתי נפרד מהקמפוס. מחכים לזה בקוצר רוח.
בינתיים זה מה שהתרחש אצלנו אתמול:
במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):
במרכז שיעורנו החמישי עמד הסיפור הקצר "אוולין" שכתב הסופר האירי ג'יימס ג'ויס, המתאר את התלבטותה של צעירה נוצרית קתולית בת תשע-עשרה בדבלין של לפני יותר ממאה שנה אם להישאר בבית ובכך למלא את מחויבותה למשפחה ולמסורת, או לעזוב עם אהובה לבואנוס איירס ולתת לעצמה סיכוי לחיים חדשים. ברגע האחרון אוולין נשארת.
פתחנו בהבדל הבולט בין "אוולין" ל"הרוצחים", סיפור שקראנו לפני שלושה מפגשים ושכולו מבוסס על הראיה- telling. שמנו לב שכאן חיצונית, בדיוק הפוך מ"הרוצחים", אנחנו עדים למעט מאד התרחשות: אוולין צופה מחלון ביתה על החוץ, ואחר-כך עומדת בנמל ולא עולה על האוניה. הדרמה מתרחשת בעולמה הפנימי של הדמות, ואנחנו כקוראים נחשפים לציטוט ישיר של מחשבותיה ועדים למתרחש בתודעתה.
ניסינו לבחון מה באופן המסירה מאפשר לנו כקוראים לראות את אוולין מבחוץ ובה-בעת לקבל גישה ישירה למחשבות ולתחושות שלה. מתוך כך הגענו לדון במבע משולב, מסירה בגוף שלישי אשר מתערבבת בנקודת התצפית של הדמות.
בחנו איפה אנחנו "שומעים" את אוולין עצמה—את צבע קולה, תפיסותיה, אמונותיה, אוצר המילים שלה, למרות שלא היא הדוברת הישירה.
מתוך רצף המחשבות של אוולין הצגנו את הטכניקה הסיפורית של זרם התודעה. ערכנו תרגיל כתיבה במסגרתו ניסינו לכתוב בזרם התודעה, כשההנחיה היא להשתמש במבע משולב ולתת ביטוי לאופן שבו המחשבות עולות.
לא לחשוב על הסיפור כעיקרון מארגן (מה קרה אחרי מה), אלא על הקשרים שבין המחשבות. המילים שפתחו את התרגיל הן הפתיחה של "אוולין": "היא ישבה ליד החלון וצפתה ב...".
כשהקראנו בסבב וגילינו שלא פשוט לתת למחשבות לרוץ חופשי, בעיקר כאשר יושבת בראש ההנחיה שהטקסט הוא לשיתוף (לפחות חלקי). רוב הטקסטים העבירו תנודתיות ושטף של הרהורים ומחשבות, והיה ניסיון יפה של חלק מהתלמידות לתת לרעשים ולמראות שהזכירו בסיפור (קולות של הורים ברקע, עננים בשמיים, "צחוק גדול של ילדם קטנים") משמעות סמלית שתגיב עם אפשרויות ההרגשה של הדמות. אותה הסובייקטיביות עולה באופן ברור גם ב"אוולין"-- החוץ משפיע על מצבה הרגשי של הדמות, ומצב רוחה משפיע על תיאור החוץ.
לבסוף הצגתי היגדים שקשורים בדמותה של אוולין והתלמידות התבקשו לבטא עמדה של בעד או נגד ביחס אליהם. למשל: ההחלטה של אוולין להישאר בדבלין מונעת מפחד ומאי-לקיחת אחיות על חייה, מול: ההחלטה להישאר מונעת מהמחויבות שלה למשפחתה והיא נטועה בהיסטוריה ובזהות שלה; אוולין היא דמות עגולה שמצבה משתנה ככל שהסיפור מתפתח/ אוולין היא דמות שטוחה ולא משתנה; אוולין היא בעלת רגשות סותרים שמתנגשים לאורך הסיפור על הכרעה שהיא מקבלת/ אוולין נטולת רצון חופשי ורגשות.
מתוך הדיון שנוגע לאופי ההחלטה של אוולין עלתה עמדה נוספת והיא שאוולין כלל לא הגיעה להחלטה, היא התאבנה והתנתקה. כך אפשר להסביר את היעדר הרגש, התגובות האוטומטיות וחוסר היכולת שלה לזוז, "כמו חיה חסרת ישע".
השיתוק של אוולין בסוף הסיפור גרר אגרסיות עזות וצורך עז מצד כולן "לנער" אותה.
מה לאוולין ולנו? האם ההחלטה שהיא צריכה לקבל, שנעה בין הקטבים של מחויבות למשפחה מול הסיכוי לחיים חדשים, יכולה להיות רלוונטית עבורנו? מסתבר שפחות משחשבתי. אחרי ה"שיא" של השבוע שעבר עם סיפורה של טוני מוריסון, התלמידות הרגישו שהסיפור בעל נפח מצומצם מדי, מה גם שהסוף איכזב אותן קשות. עדיין אני מקווה שבדומה ל"הרוצחים", הוא ישרת אותנו כנקודת ייחוס לטקסטים נוספים.
בזמן שנותר עד לסוף השיעור קראנו את הסיפור "שישיפוש או המלצר של הדוד שלי" מאת וולפגנג בורכרט, מתוך הקובץ הרבה צרות היו לו עם המלחמות. מפגש בין לקוח עשיר, כריזמטי חזק ומרשים למלצר קטן ועלוב המכונה "שישיפוש" (חייבים לקרא כדי להבין את פשר הכינוי) סובלים שניהם מאותו פגם בדיבור. אי-הבנה מביכה שמתפתחת מסתיימת למרבה המזל בקירוב לבבות מרגש.
במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):
במפגש אמש עסקנו בנאום ההגנה של סוקרטס. כפי שבוודאי שמתם כבר לב לדפוס החוזר – אדם שואל שאלות. הרבה שאלות. בעצם זו מהות הפילוסופיה, לא?
הנה כמה מהן שעלו אתמול (אגב גם אתםן מוזמנים לענות...) :
מדוע, אם בכלל, חשוב להבין שאתה לא מבין \ לדעת שאתה לא יודע? האם תובנה כזו חשובה למי שלומד? האם תובנה כזו חשובה למי שמלמד?
האם היכולת להוכיח למישהו שהוא איננו מבין בנושא מסוים או איננו יודע מה שהוא חושב שהוא יודע לגבי נושא מסוים מעידה על חכמה \ הבנה של הנושא?
האם חכמה \ הבנה \ ידיעה קשורה בהכרח לגיל מבוגר? האם אין אפשרות שלאדם צעיר תהיה חכמה \ הבנה \ ידיעה רבה ועמוקה יותר משל אדם מבוגר?
האם הגישה של סוקרטס של נכונות למות \ להקריב את עצמו על העקרונות שלו היא גישה נכונה?
Commentaires