במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
אתמול נכנסו כל תלמידי הקבוצה לזום. זה היה מרגש להיפגש שוב בהרכב מלא.
בבית הם קראו את הסיפור "חדר מושבעות כמותה" מאת סוזן גלספל, התחלנו בקריאת העמוד הראשון תוך סימון המקומות שמטרימים את ההתרחשויות בהמשך הסיפור.
לאחר מכן קראנו על ההקשר החוץ סיפורי על הסופרת, המשפט שהשפיע על כתיבת הסיפור וההנכחה של הסיפור עשרות שנים מאוחר יותר בתנועה הפמיניסטית של שנות ה70 בארה"ב.
בשלב שני התחלקנו לקבוצות קבוצה אחת עסקה במוטיב הקנרית תוך בחינה של העדויות שהובילו את שתי הנשים לפיענוח ההתרחשות בבית.
קבוצה שניה עסקה בשמות בסיפור ובאופן הצגת הדמויות. שם פרטי/משפחה/שם נעורים.
לאחר ההפסקה עסקנו בדמויות הראשיות ודרך שבה התחילו את הסיפור כנשים שומרות חוק ("אשת החוק") ועד לרגע שבו בחרו להעלים עדויות.
היה שיעור עמוס ולא קצר ועדיין לשמחתי ברובם הגדול החזיקו ושוחחו והייתה הקשבה והתעניינות.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
בשיעור שעבר נפרדנו מהתלמידות ושלחנו אותן למשימת כתיבה מבית היוצר של אילה: לכתוב סיטואציה או מצב רגשי, אך לא בצורה ישירה אלא דרך משל או מטאפורה.
דרך המשימה רצינו לבחון את השאלה מדוע אפלטון משתמש במשלים כדי להעביר את משנתו, התכוונו לפתח דיון בנושא ואח"כ ללמוד את תורת האידאות. בפועל, נסחפנו לשיעור בו כל אחת שיתפה את הקטע שלה (לעיתים תוך התגברות ראויה לציון על פחדים וחששות) ואח"כ דנו עליו בקבוצה. המתודה היתה כזו: הקראה, כתיבה של שאלות אודות הטקסט בצ'ט, התלמידה שבטקסט שלה עסקנו הקריאה את כל השאלות ובחרה שאלה אחת בה ביקשה להתמקד.
הקבוצה ענתה על השאלה, ורק לאחריה כותבת הטקסט הביאה את תשובתה שלה.
בזכות שיתוף הפעולה, החוכמה והפתיחות של התלמידות, זכינו לשיעור נדיר! דרך הטקסטים שלהן נגענו בנושאים כמו חמלה, עבודה פנימית, החוויה הסובייקטיבית בעולם, ריקנות היופי החיצוני ועוד.
מצפות לשיעור הבא 😊
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
המשכנו הישר מהנקודה בה עצרנו בפעם שעברה – "המפנים עורפם לאומלאס" של אורסולה לה גווין. כדי לבחון את המעשה הספרותי והמוסרי שקורה בסיפור הצגנו שתי סוגות ספרותיות – אוטופיה ודיסטופיה. הצגנו כל אחת מהתפיסות, את המשמעות המילולית שלהן וביקשנו מהתלמידים לשים לב לסיפור ולשאול – האם מדובר באוטופיה או דיסטופיה? ההמשגה סייעה לתלמידים לבחון את הסיפור ולהבין את המתח שבו. בקריאה הפעם התקדמנו מהעולם האוטופי מלא החדווה אל המציאות העגומה של הילדה הבודדה.
שוב התבוננו במושג חדווה, אחרי שבמפגש הקודם התלמידים כתבו על נקודות של חדווה בעצמם, והתמקדנו לאחר מכן במושג האשמה שלה גווין מציגה. לסיום, התלמידים התבקשו לכתוב מהי הדילמה המוסרית שהסיפור מציג. רותם שאל - האם זה מוסרית נכון להקריב חיים של אדם אחד בשביל שהחיים של כל השאר יהיה טובים? טובת הפרט מול טובת הכלל, ורוני שאלה - האם זה מוסרי לחיות במצב של חוסר אשמה מוחלט או שההתעלמות מהבעיה פוגעת יותר ממה שגרם האשמה.
בפתיחת החלק של הפילוסופיה התלמידים הציגו את העקרונות המוסריים שהם חיים על פיהם, שכתבו בבית. אז הציג אליעזר את דמותו של סוקרטס והתחלנו לקרוא את הדיאלוג "קריטון". לפני ששלח אותם למשימה, אליעזר דיבר קריאה ביקורתית – מה מאפיין אותה? מה מנסים להשיג איתה? אז התלמידים התחלקו לשלוש קבוצות שקיבלו כל אחת חלק אחר של הטקסט, אותו היו צריכים לקרוא קריאה ביקורתית בעזרת מספר שאלות שאליעזר הכין להם. היו דיונים מעניינים והחבר'ה היו בעניין, עד כדי כך שנשארנו לדון עוד מעבר לשעת הסיום.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
אחרי ניסיונות להפגש בשלישי וברביעי בסוף נפגשנו בלית ברירה שוב בחמישי כי לא כולם יכלו, אבל הגענו לשיעור אסופות. התחלתי בתרגיל כתיבה קצרצר, ביקשתי מהן לכתוב הגדרה ל"טוב" בשתי שורות הן כתבו ואז הקראנו. רותם הקריא חזרה קצרה למה שלמדנו שיעור שעבר ואז סיימנו את הסיכום בפילוסופיה שמוציאה עצמה מעבר לטוב ולרוע. רותם שאל "מה זאת אומרת מעבר לטוב ולרוע" ? אוההה רותם! התשובה על כך תינתן בסוף השיעור. קודם נבין:
ניטשה אומר שלא ניתן להגדיר מונחים המשתנים היסטורית אלא רק לתארם ולנתחם כתופעה מתפתחת. עיגול הוא עיגול בכל תקופה אך יהדות היא תופעה משתנה ומתפתחת בהתאם לתקופה ולמקום, כך גם מוסר, טוב, וכולי. כשניטשה רוצה לבחון מוסר הוא לא מגדיר אותו באופן מקובע, אלא מתאר את ההתפתחות שלו. הסברתי את המונח גניאולוגיה ואמרתי שניטשה מתאר את התפתחות המוסר, את היוחסין בין מערכות מוסר, ולפיו רוב התקופה האנושית היתה קדם מוסרית, והוא מתאר איך התפתח והשתנה עם הזמן. ניטשה מנתח שני סוגי מוסר שנשענים על שני שימושים במושג "טוב". ישנו טוב שהוא ההפך מרע, שהוא "גרוע", בגרמנית. schlecht וטוב שהוא ההפך מרוע, רשע, בגרמנית Böse.
בתקופה הקדם מוסרית של האנושות לדבריו של ניטשה, חשבו וחיו את הטוב רק במונחים המנוגדים לגרוע. טוב הוא מי או מה שעושה את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר, המצויין, הטוב בתחומו- טוב מבוסס איכות. המושג טוב מבחינה מוסרית כפי שאנו חושבים אותו לא היה קיים ולא נחשב בתקופות הללו. הקראנו טקסט קצר מה"גניאולוגיה" סעיף 32- פעולה טובה היתה נחשבת טובה אם היא מועילה והביאה תוצאה טובה, לא קשורה לכוונותיה או תועלתה המוסרית לחברה. מי שהיה חזק, טוב בתחומו הוא זה ששלט וקבע איך יתנהלו דברים. בעצם המוסר היה הנורמות וכללי ההתנהגות שקבעו הטובים בתחומם- בעלי הכוח שהדילו את עוצמתם. אז למעשה לא היה מוסר כפי שאנו מכירים היום אלא מה שהטובים בתחומם ששלטו החליטו זה היה המוסר, שהוא בעצם "מוסר אדונים.
ואז יום אחד עם אחד שהיה עם שליט, אדון, בעל כוח ועמדה מצא עצמו מדוכא, נופל מאדונותו ומעוצמתו- העם היהודי. היהודים לא היו עבדים ראשונים בעולם, לפי ניטשה אבל הפכו לעבדים כשהם עדיין חושבים בקונספט של אדונים ולא מוכנים לצאת פראיירים. העם היהודי מצא עצמו בעבדות הרבה שנים והיה צריך למצוא דרך לשרוד את העבדות הזו, אבל יותר מכך לחייב את חייהם, ולחיותם בכל זאת כאדונים. הם הפסידו במשחק הכוח, אך מוכשרים ואסרטיביים הם פשוט שינו את הכללים. לקחו את התכונות שהם חייבים כדי לשרוד עבדות, כמו צניעות, סבלנות צייתנות וסלחנות והפכו אותן ל"טובות" ולמוסריות, ובכך הוציאו את החזקים בפועל כ"רעים" . הם קבעו את תכונות ההישרדות של העבדים לכדי ערכים חדשים בכדי שיצדיקו ויחייבו את דיכויים וחולשתם. עם השנים הם תרבתו את זה למערכת שלמה ששרדה אלפיים שנה אותה ירשה הנצרות, ואחר כך הפילוסופיה המערבית. היפוך הערכים של היהודים הוא ממש ניצחון כי הוא זה ששולט עד היום, בעולם הדתי ופילוסופי כאחד. שאלתי אותן מה הן חושבות, הן אמרו ש"מרתק אבל רגע... האם יש כאן איזו מתקפה על היהודים"? ביקורת שעלינו להעלב ממנה. הדגשתי לשם הרגישות שניטשה לא מביע ביקורת על היהודים במובן גזעני אלא נותן תיאור סוציולוגי, פסיכולוגי פילוסופי להתפתחות המוסר, איך הוא צמח כשמנתחים עמים ותרבויות ויחסים בינהם. הוא רואה את הסיטואציה היהודית העבדותית כתחילת המוסר שעלה מתוך צורך. הוא אפילו מעריך את הדרך היצירתית של היהודים לחייב את חייהם בדור הראשון.
ניטשה סלד מאנטישמיות וזלזל בה יותר מכל דבר אחר. על אף הניסיונות להוציא אותו אנטישמי. הביקורת הנוקבת שיש לניטשה על היהדות באה מביקורת על דתות בכלל כולל נצרות כמובן, ואף על כל הפילוסופים שאנו מכירים. הוא חושב אבל שלא צריך להמשיך עם המוסר הזה. והנה נגמרו שעתיים בשנייה.
Comentarios