אמש נדדנו בעקבות עלילות הקורונה למעבדות הקמפוס המערבי אבל גם הן לא הצליחו להפריע לשגרת הלימודים של השבוע ה 23 .
במגמת הספרות
בכיתה יא' של ד"ר טליה לוי:
יום השואה תשפ"א, פתחנו בשיר של פאול צלאן "פוגת מוות" בתרגום מגרמנית של שמעון זנדבנק. אחרי שתי קריאות של השיר המטלטל והמהפנט הזה לקחנו מספר דקות בהן כל אחת סימנה לעצמה הערות, ובעקבותיהן ערכנו סבב רשמים ומחשבות.
מהו אותו חלב שחור ששותים של שחר ששותים ושותים, ולא מפסיקים לשתות? האם אלו מים עכורים, מעורבים בבוץ? חלב שהשחיר מאפר? מדוע השתיה מוזכרת כהווה מתמשך? האם לנצח נגזר על מי שהיה שם להמשיך לשתות את הנוזל השחור, המרעיל?
הבחנו במציאות המפורקת של השיר שמוחזקת בתוך מסגרת הפוגה כצורה מוזיקלית רב-קולית המרובה בוריאציות. הסתחררנו מהחזרות ומהעירובים וחווינו את האקסטזה שיוצר השיר, את יופיו והיכולת שלו להפנט.
בהמשך לכך דיברנו על הסתייגות של רבים שרואים בו אסתטי מדי באופן הטיפול בנושא הזוועתי של התרבות הגרמנית שמוחלפת בברבריות. יש שטוענים שהתיאור של המעוולים הנאצים שכופים על היהודים לשעשע אותם בריקוד ובנגינה בזמן שהם רוצחים ומענים אותם פשוט יפה מדי, ש"המוות אמן מגרמניה" עלול להביא לתחושת זיכוך והיטהרות במקום לייצר את האפקט ההפוך.
בהקשר הזה המשכנו לחלופה האסתטית של אבות ישורון, ששירתו רחוקה מלהפנט או להוביל לתחושת היטהרות מאשמה. צפינו בסרט "פרקי אבות" מסדרת "העברים" המוקדש לישורון, משורר שעונה גם הוא על התיאור העצמי של פאול צלאן:
"פצוע מציאות, מבקש מציאות".
בכיתה י' של אילה ליבנה:
נפגשנו אתמול במעבדה של מכללת תל חי, מקום קצת מוזר לשיעור ספרות...
ליאור פתחה את השיעור עם טקסט אישי שכתבה אריאנה מלמד בו היה מספרת על ערב ליל הסדר עם אמה שורדת השואה וילדיה, דרכו דיברנו על ארבעה דורות של נשים, זיכרון ושיכחה, החוויה האישית מול זו הלאומית, דת, אמונה והשאלה
מיהו אדם טוב. היו שיחות מרתקות.
לאחר ההפסקה נערך מבדק קריאה על ג'יין אייר לאחריו דיברנו כולנו על מה חשבנו על הלן חברתה של ג'יין - ילדה בת 14 עם חוכמה רוחנית כמו של בודהה או ישו. בכולנו היא עוררה השראה. נפרדנו שוב לשבועיים הקרובים.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
בחלק הראשון של המפגש המשך דיון בשאלת היחס בין הדת והמוסר.
דיון בארבע גישות:
- הדת קובעת את המוסר.
- למוסר יש מעמד עצמאי בלי קשר לדת אבל הדת מאמצת את המוסר ומקדשת אותו.
- למוסר יש מעמד עצמאי שבאמצעותו ניתן לבקר את ציוויי הדת ואת והאל (למשל האם התנהגות האל בסיפור המבול היא מוסרית?).
- הגישה של ז'אן-ז'אק רוסו: דת טבעית לא-ממוסדת שכל אדם באשר הוא שייך לך ומוסר טבעי שהאל שתל בתוך כל אחד מבני האדם באמצעות המצפון.
בחלק השני של המפגש שיחות אישיות שנגעו בשני נושאים:
- קריאה חוזרת של התשובות שנכתבו בבגרות ודיון עליהן.
- התחלת תהליך של כתיבת עבודת החקר.
בכיתה י' של יעל אשד סילבר :
בחלקו הראשון של המפגש עסקנו בטיעוניו של ג'ון סטיוארט מיל מדוע כדאי לא להגביל את חופש הדעה והביטוי. מיל טוען כי אין להגביל ביטוי של מחשבה כיוון שכך אנחנו יכולים למנוע סיכוי שמוצגת בה האמת או חלקים מן האמת.
לטענתו, היכולת לטעות מאפשרת את האמת. חייבים להתמודד עם טענות הנגד. האדם החותר לאמת לעולם לא ידכא טענות נגד, אלא להפך, יתמודד איתן.
"מתוך שידע כל מה שניתן לומר כנגדו, או לכל הפחות את כל מה שברור מאליו שאפשר לומר כנגדו, ומתוך שינקוט עמדה כנגד כל המדברים נגדו – מתוך שידע כי תר אחר השגות וקשיים במקום להתחמק מהם, ולא חסם שום אור שניתן לשפוך על הנושא מכל צד שהוא, הריהו רשאי לחשוב כי שיפוטו טוב משל כל אדם זולתו, או של ציבור כלשהו, שלא עבר תהליך דומה”.
דנו בהשפעותיה הפוליטיות של הגותו של מיל ובמורכבות של יישום טענותיו היום. עסקנו מעט בקשיים שבעידן הצפת המידע והפייק ניוז. הדגמנו את הקושי שבזיהוי האמת כשמעורבת קונספירציה. הנושא סיקרן את התלמידים ועלו שאלות ביקורתיות הן לגבי הקביעה שהעולם עגול והם לגבי הקביעה שהוא שטוח.
בחלקו השני של השיעור עסקנו מעט ביום השואה דרך הגותו של ויקטור פראנקל מספרו "האדם מחפש משמעות". התלמידים התרשמו מאוד מסיפורו האישי ומכתיבתו.
Comments