שבוע שמיני של לימודים בבית החינוך בתל חי. שגרה מבורכת! :
במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):
בפתח השיעור חזרנו למחזה "אל נקמות" של הסופר היידי שלום אש שאותו קראנו יחד בשבוע שעבר. הקריאה נעשתה כהכנה ליציאה להצגה של הקאמרי שמגיעה לכפר בלום ושאליה תיכננו לצאת במשותף.
אחרי ההכנה בכיתה הסתבר שההצגה כוללת סצינות עירום ומין שלא מופיעות במחזה. התלבטתי והתייעצתי ולבסוף החלטתי לוותר הצפייה המשותפת בהצגה. למרות האכזבה התלמידות הבינו, והשיקולים שהעליתי הובילו אותנו לדון באקטואליזציה; מחזה שכשפורסם לפני מאה שנה בפולין ושבר את הנורמות בנות-התקופה עובר התאמה לימינו בשאיפה לשחזר את הזעזוע ולייצר אפקט דומה. ובעוד שהפרובוקטיביות והבוטות של המחזה הסתברו לנו ככלים עוצמתיים ליצירת עניין ומעורבות, הוספת הסצינות שנעשית במדיום ויזואלי יוצרת הקצנה שיש ספק אם היא מותאמת לגיל.
התפתח דיון על תפקיד האמנות ובפרט הספרות בחשיפה ובאוורור של חומרים בניגוד לתו התקן ולמבט הנורמטיבי, ובהמשך ישיר לדיון הזה קראנו את הסיפור "שוק" של סמי ברדוגו (מתוך הקובץ ילדה שחורה, 1999).
בחלקו האחרון של השיעור חזרנו אלפיים שנה אחורה להיכרות עם המשורר הרומי אובידיוס ועם יצירתו "מטמורפוזות". התחלנו בקריאה של "נרקיס ואכו". המעט שהספקנו לקרוא מהיצירה בתרגום של שמעון בוזגלו הקסים את הכיתה. הנער יפה התואר שהתאהב בבבואתו שנשקפת בנהר והיה עסוק בלהתבונן ביופיו עד שגווע יעסיק אותנו גם בשיעור הבא, ואיתו השאלות על הרלוונטיות של המיתוס לתקופתנו.
במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):
בשיעור הראשון המשכנו לעסוק בתגובות שונות לטיעון הקוסמולוגי. אחת השאלות ששאלנו הייתה האם בהנחה של הטיעון הקוסמולוגי שלכל דבר חייבת להיות סיבה מובלעת למעשה הטענה שכל דבר חייבת להיות סיבה אחת?
שאלה נוספת ששאלנו היא האם לטיעון הקוסמולוגי יש משמעות לגבי אדם שמאמין באל שמשגיח ומתערב.
בחלק השני של היום קיימנו, בין השאר, דיון פילוסופי באגדה 'זאב זאב'. האם מוסר ההשכל של האגדה הוא שאסור לשקר כי בסופו של דבר לא מאמינים לשקרן או אולי דווקא שצריך לדעת איך לשקר באופן שיאמינו לשקרים?
Коментарі