במקביל ליום הלימודים התקיים יום פתוח לתשפ"ה.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט:
שיעור אחרון בזום לפני מסיבת הפרידה. נוכחות דלילה ופורמט מתיש אבל הנה, בפעם האחרונה. בחרתי לעשות את השיעור על אפיקורוס. ספרתי להן קצת על הפילוסופיה ההלניסטית, על הסקפטיציסטים ועל הסטואים, למען היכרות עם גישות של פילוסופיות שהתפתחו כאתיקה פרקטית, כל אחת לכיוון שלה. הזכרתי להן שיש להן הרבה טקסטים של אפיקטטוס ועוד כמה של סנקה במקראות ושיקראו בהם, בשאר החיים וזה... שלחתי להן לינק לפודקאסט המעולה של ברק קידר על הפילוסופיה הסטואית, ובתקווה שיאזינו לו ויכירו את הפילוסופיה הסטואית האהובה עלי כל כך, אותה אני מאמצת המון שנים. דייקתי שאני מאמצת פילוסופיה סטואית במתכונת של 80 אחוז ולא כתורה מלאה, וכמובן כחלק מעוד הרבה פילוסופיות שאני מאמצת לחיי. זה המקום להדגיש שוב, שאני לא לוקחת שום פילוסופיה ושום רעיון כמוגמר ומושלם אף פעם. לא חשוב כמה רעיון או דרך יהיו חכמים, אל לנו לשים קץ לחשיבה ולהפוך אותם לדת.
אחר כך התמקדנו באפיקורוס, הקראתי להן מהמקראה טקסטים קצרים והצגתי חלקים במשנתו. אפיקורוס נותן חשיבות לחושים ולשכל הישר כאחד. ומעביר ביקורת על מי שמבטל את החושים (הסקפטיציסטים) או מתמקד ברציונליזם בלבד. הוא פונה אל העולם עם שכל ישר, וקורא לנו להקשיב לעצמנו ולעולם. מספיק להצביע על השלג ולומר שהוא לבן. הוא מוותר על ההוכחות המתחכמות והסקפטיציזם ששולל מאיתנו את העולם עצמו בשם ההכרה והידיעה האולטימטיבית. אפיקורוס נותן לנו לגיטימציה לאמץ או לשלול מתוך אינטואיציה אמונה טפלה מסבתא שלי כמו גם מחקר שהתפרסם במגזין הנחשב ביותר. הוא כמובן מפתח את ההדוניזם- מה שחשוב לנו הוא ההנאה, עונג, כאחת החיות המסתובבות על פני האדמה, אך שלא כמו החיות האדם צריך לחשוב טוב על ההנאה שלו. דיברנו על הנושא של הפחד כסבל. אפיקורוס בוחן את הרגשות והגישות שלנו לחיים ומה מהן גורם לנו לסבול. דיברנו על המוות כמצפן לחיים. פחד מהמוות הוא אחד הדברים שמונעים מאיתנו את החיים בזמן שאנו ממש חיים, בעוד כשאנו מתים אנו כבר לא מרגישים כלום. בקשתי שיתנו דוגמאות של המנעות מהחיים מתוך פחד, וקירה נתנה דוגמא נהדרת על זה שאנו פוחדים לעשות משהו וכשאנו מעיזים לעשות אותו אנו חשים החמצה על כך שלא בחרנו לעשות אותו מזמן. המשכנו לעבד את נושא הפחד מכל מיני כיוונים. כמובן שהייתי חייבת להדגים שוב על ביבי, ראש הממשלה בעל שלושת המעונות, מליונר, מטוס פרטי ומה לא, אבל בהנחה שהוא אדם שמשקר ומרמה כל הזמן, והוא מלא סודות הוא לא יכול להיות מאושר על פי אפיקורוס, גם מפני לא תתאפשר בחייו חברות שהיא הברכה הגדולה ביותר, וגם כי כל הזמן יודע שמישהו מחזיק עליו מידע, והחיים בידיעה שרימית, (שלא לדבר אם לכאורה שוחד מרמה והפרת אמונים) ושל החזקת סודות הם חיים של סבל בסופו של דבר. דיברנו על כך שההווה מאוד חשוב אצל אפיקורוס, כי הפחד מעתיד גוזל לנו את ההווה והחרטה על העבר גם כן. אפשר ללמוד מהעבר ולתכנן את העתיד אך לא במחיר של ההווה. נתתי דוגמא, שאני יכולה להצטער על כך שפרצה מלחמה ושפוניתי מבינתי, או לפחד מכך שאני באמת לא יודעת מה יהיה, אבל אז אחמיץ את ההזדמנות לחיות את החיים במלואם עכשיו. והחיים הם כאן עכשיו. אז יכולה לתכנן את העתיד או להיות קשובה אבל אפיקורוס מעבר לעניינים הטכניים להתמקד בתחושות ובחיים שלנו עכשיו. ואת זה הוא עושה עם הרבה אינטואיציה. וכך דנו בהדוניזם האפיקוראי המיוחד, והראיתי להן שאמנם הדבר היחיד שיש לו ערך לפיו הוא עונג, אבל מתוך תורת העונג הזו הוא יוצר אתיקה של צדק, חיי חכמה ומידות טובות.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
למפגש הגיעו הפעם תלמידים שכמעט לא נכחו בגופם במפגשים במהלך השנה, אלא רק בזום. היה כל כך טוב להיות ביחד באמת והשיעור היה מאוד תוסס!
בשבוע שעבר קראנו את הדיאלוג האפלטוני קריטון, מה שהוביל לדיונים על כליאה, ענישה וחירות. הפעם בחנו איך מספר שירים מתייחסים אל הנושאים האלו ועלו השאלות מה זה חופש? מי כלוא ומי חופשי? האם התודעה יכולה להיות חופשיה כשהגוף כלוא?
הכתה נחלקה לשניים, חלקן מאוד התרגשו ולחלק השני (החלוקה היתה די מגדרית) היה קשה להתחבר לז'אנר השירה. עלתה בי התחושה שככל שאני נלהבת מהיצירה ככה הם נהיים יותר ציניים וביקורתיים. למדתי מהשיעור הזה שעדיף לתת לשיר לדבר ולא לנסות לסנגר עליו.
כאשר סיוון הצטרפה אלינו (לאחר שלימדה ביום הפתוח) דיברנו על מות המחבר, פוסט מודרניזם וטיילור סוויפט. היה מעורר מחשבה ומשמח!
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
נפגשנו לשיעור אחרון השנה, מפגש אחרון ללמידה לפני המפגש המסכם. התחלנו בסגירת הקצוות בתפיסת המוסר של ניטשה, מה רוצה מאיתנו ניטשה? קראנו קטע מ'המדע העליז' בו ניטשה מבקש מאיתנו לנטוש את תפיסות המוסר הישנות ולהיות עצמנו, להיות חדשים ויוצרי ערכים. לסיום, הפגשתי את התלמידים עם טקסט שונה לחלוטין, מעולם אחר, קטע מ'מורה נבוכים' של הרמב"ם. קראנו את הפרשנות המעניינת שלו לסיפור עץ הדעת טוב ורע (לא סיימנו...), פרשנות לא שגרתית בעולם היהודי דתי. ניטשה והרמב"ם, שתי תפיסות של טוב ורע, נקודה טובה לסיים את השנה.
בשיעור השני התארח אצלנו ירון אילן, דוקטורנט לפילוסופיה מאונ' ת"א:
"המטרה שלי בשיעור הייתה לתת להם טעימה מסוגיה פילוסופית מרכזית – זהות האישיות - ולאחר מכן להראות להם את הקשר בינה לבין דילמות אתיות שונות. פתחתי את השיעור בחידת היגיון. מניסיוני חידה או משהו דומה עוזרים למקד את התלמידים ומקלים עליהם להיכנס לשיעור. לאחר מכן אני אוהב לפתוח בשאלה על הנושא המרכזי. השאלה שלי הייתה לכאורה שאלה פשוטה, קומון סנסית – אם אתם מסתכלים על תמונה שלכם כשהייתם ילדים, מה הופך אתכם לאותו אדם שאתם היום על אף השינויים הפיזיים והפסיכולוגיים שעברתם במהלך השנים? – אבל במבט שני, כמו הרבה שאלות פילוסופיות, מתגלה כשאלה שהמחשבה עליה יכולה לערער כל מיני הנחות יסוד שאנחנו מקבלים ביומיום.
הדרך שלי להציג להם את הסוגייה ולהראות להם תשובות אפשריות הייתה דרך מעין משחק פילוסופי הבוחן את האינטואיציות שלהם בנוגע לנושא. לתחושתי התלמידים היו פעילים מאוד וגילו סקרנות ועניין רב בנושא, מה שהתבטא בדיונים ואי הסכמות בנוגע לשאלה מה משאיר אותי מי שאני תחת הסיטואציות השונות. לאחר מכן הצגתי בפניהם את התשובות המרכזיות שבחנתי במשחק. לקראת סוף השיעור התחלתי להראות להם את הקשר בין הסוגייה לסוגיות אתיות שונות אבל כבר לא נותר מספיק זמן. בסוף שאלתי אותם איך היה להם להיפגש עם נושא כזה ובצורה כזו והתשובות לשיפוטי היו מאוד חיוביות. הרושם שלי מהמפגש היה שיש בפניי נערים ונערות שמעניין אותן ללמוד ולהבין סוגיות שלא קל לחשוב עליהן ושדורשות יציאה מאזורי הנחות שלנו. "
Comments