השבוע הרביעי המקוון בבית החינוך (מתים כבר להיפגש פנים אל פנים). הולך ומתהדק, הולך ומתגבר. יאללה בואו:
במגמת הספרות
בכיתה יא' של ד"ר טליה לוי:
עדיין שקועות באודיסיאה, פתחנו בהשלמת פערים בין שיר 19 בו עצרנו לשיר 23- איחוד האוהבים. תיארנו את מבחן הקשת שיוזמת פנלופה עבור המחזרים, מבחן שמחבר לזהותו של אודיסאוס ומעביר את התחרות לזירה שלו, והמשכנו בתיאור הניצחון של אודיסאוס והנקמה הלא-מתפשרת במחזרים ובשפחות שסרחו. תיאורי הדם שנשפך, רעש הגולגלות המתנפצות והרגליים המפרפרות באוויר זכו להערכה רבה בכיתתנו.
בהמשך קראנו את שיר 23 בדגש על דמותה של פנלופה: תארים שנקשרים אליה, מעשיה ותגובותיה. בחנו את התנהגותה הזהירה שמביאה אותה לערוך לאודיסאוס מבחן, וסיימנו את הקריאה באיחוד המרגש של האוהבים.
"הפי אנד": שני אנשים מוכשרים ותחבולנים שלא התראו משך עשרים שנה, התאחדו מחדש. עם זאת, האפוס עוסק באחד מהם בלבד, וכבר בפתיחתו אנחנו מדווחים שהוא מספר את סיפורו של אודיסאוס ש"זמן רב נדד לאחר שהחריב את טרויה הקדושה". משך כל הזמן הזה פנלופה נשארה בתוך הבית, מכותרת במחזרים, עם הנול והמשרתות. האם גם היא צריכה לשוב הביתה? האם ניתן לקרא את המיתוס דרכה? סיפרתי לתלמידות על ה"פנלופאה"
של מרגרט אטווד שמספר את המיתוס מעיניה של פנלופה ובין היתר מעמת אותנו עם השאלה עם מי אנחנו מזדהים יותר, עם אודיסאוס או עם השפחות של פנלופה אותן תלה על חבל.
דיברנו על פנלופה כראש שושלת של נשים ששוהות בחללים פנימיים, לפעמים מביטות מהחלון, בציפיה לגבר שיחזור. כדי להעלות יחד מחשבות ודימויים על נשים בעמדת ציפייה יצרנו לוח פדלט שבו כל אחת כתבה והגיבה לאחרות.
בין היתר העלו התלמידות את ההבטחה של טטיאנה מהספר חייל הברונזה לאהובה שתחכה לו, שירי אהבה של גיבורות נעזבות ותמונות של נדיה, אשתו של המרגל אלי כהן, ושל ברתה מייסון מהספר ג'יין אייר אותו קראנו יחד בשנה שעברה. האזנו לשירים "טווי את הצמר" ו"גשם הקשב לנשים" ונפרדנו בתקווה לסופשבוע חורפי.
בכיתה י' של אילה ליבנה:
היינו אמורות להיפגש כולנו פנים אל פנים סוף סוף, אבל בגלל הגשם גם השבוע נפגשנו בזום. התגברנו על האכזבה ואנחנו מצפות למפגש האמיתי. התחלנו את המפגש הנוכחי בסבב בו כל אחת סיפרה מה היא רוצה לקחת מהחינוך שקיבלה מהוריה, איזה דברים היא מעריכה והייתה רוצה להעביר הלאה. התלמידות אמרו דברים יפים כמו אמונה בעצמן ובטחון עצמי, אהבת אדם וחוסר שיפוטיות במבט ראשון, אהבת טבע וטיולים, אופטימיות, אחריות עצמית, תקשורת מילולית ועוד. לקחתי לעצמי להשראה :) אחר כך קראנו את השיר "לתמונת אמא" של לאה גולדברג דרך שתי קריאות אפשריות - האחת שהאם מלאת אהבה, קבלה והכלה, והשנייה שהאם רחוקה, מנותקת ופסיבית.
היה מעניין לראות איך התפיסה שלהן את השיר משתנה לאורך הקריאה ונהיית מורכבת יותר. האזנו לגרסאות מוזיקליות שונות של השיר ובחנו האם הביצוע קשור לפרשנות שניתנה לשיר. המשכנו לקרוא את "ליל העשרים" והתלמידות היו משועשעות/מזועזעות/תמהות לסירוגין. לבסוף נשארתי לשוחח עם תלמידה ולהכיר אותה קצת יותר טוב.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
בחלק ראשון של היום עסקנו ברעיונות בתורת ההכרה של קאנט:
- חוסר היכולת של בני האדם לדעת את העולם כשלעצמו.
- מוגבלות ידיעת האדם לעולם התופעות.
- הרשת ההכרתית שבאמצעותה אנחנו יודעים ושגם מגבילה את הידיעה שלנו - חלל תלת-ממדי, זמן, סיבתיות.
משם המשכנו לתומס נייגל :
- מדוע - גם אם נדע לפרטי פרטים מדויקים את כל המנגנון הפיזי שבאמצעות העטלף "רואה דרך קולות" - לעולם לא נוכל לדעת כיצד הוא חווה את העולם?
- כיצד הטענה של נייגל רלבנטית ליכולת שלנו לדעת כיצד בני אדם אחרים חווים את העולם?
בכיתה י' של יעל אשד סילבר:
התחלנו היכרות קצרה ובה כל תלמיד ותלמידה שיתפו במשהו מעניין שהם למדו על עצמם השבוע (או משהו מעניין בכלל שלמדו השבוע). התלמידים שיתפו בדברים מצחיקים, מרגשים ומפתיעים והמפגש התחיל באווירה חיובית.
למדנו מהו טיעון תקף ואיך אפשר לבחון אי תקפות בשיטת ההצבה ובהתאם לתנאי הכרחיות לתנאי הפורמליות. התלמידות והתלמידים המציאו טיעונים הקשורים לחייהם וביחד בחנו את תקפות הטיעונים.
ממש כולם השתתפו ותרמו לדיון והיה מעניין להכיר את התלמידים דרך הטיעונים.
Comments