במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
אתמול כתבנו על המחזה האשה מן הים. דמותה של אילדה במחזה שעיסוקו שאלת חופש הבחירה.
הם ענו על שאלות בגרות: דמותה של אילדה ודמויות הגברים במחזה נענות לדמויים המגדריים עד שמגיעים לסוף המפתיע.
הגברים מייצגים מצד אחד את הגבר המיסתורי והפרוע שנעלם ולעומתו דמותו של ד"ר ואנדל המשפחתי היציב והנאמן.
נראה שההכנה לבגרות עושה את שלה והם כבר פחות "נבהלים" משאלות בגרות.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
בשעה השניה טעמנו מעט מהפילוסופיה הדיאלוגית של מרטין בובר. אחרי קצת רקע על האדם ופועלו קראנו מתוך הפתיחה למאמר "אני ואתה" ודנו בנושא ההחפצה ביחסים - היחס לאחר כאובייקט המשמש אותי, ולאו דווקא באופן שיפוטי, אלא כדבר שהוא שגור מאוד וקורה לנו כל הזמן. בעקבות בובר נגענו גם ביחסי הזיקה, הדיאלוג או המפגש שיכול להיווצר באופן אחר, ואף קיבלנו לכך דוגמא חיה בעזרת רות (הבת שלי) שהצטרפה אלינו בסוף השיעור ובאופן טבעי הדגימה דיאלוג בלתי מילולי ומרתק עם אחת התלמידות.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
התחלנו הפעם עם ניטשה והתמה האחרונה שלנו. התחלנו על רקע על האיש, חייו ומותו. משם התחלנו לקרוא ב'מעבר לטוב ולרוע' שני קטעים שמהווים את הבסיס להבנת מוסר העבדים ומוסר האדונים המפורסם של ניטשה. מושגים בסיסיים כמו האדם העילאי, האינסטינקט העדרי והרצון לעצמה. עסקנו בעיקר בקריאה צמודה וניסיון להבין את הטעם הייחודי של ההגות הניטשיאנית.
בחלק השני נגענו בצד התיאורטי של הספרות ושאלנו מה הופך דבר ליצירת אמנות. התבוננו בתמונות קטלוג של סלון גנרי ואחרי זה בציור אקספרסיבי של סלון. ניסינו להבין מה מבדיל בין שתי התמונות. אז קראנו חלקים המאמר של שקלובסקי "אמנות כתחבולה".
קראנו על האוטומטיזציה של החיים, על כח ההרגל ואיבוד שמיעת קול הגלים ואז כמובן במושג ה"הזרה". להדגמת הרעיון קראנו בשירה של אנה הרמן "מהמ" ובחנו כיצד הרעיונות של שקלובסקי מתבטאים בשיר. לסיום - שמענו את הלחן של רם אוריון לשיר.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
ביום המתכונת התרחש נס שעשה לי תחושה של חום ומלאות בבטן, וכיתת המפונות שלי מלבד תלמידה אחת נכחה במתכונת. וואו. כיתה שלמדה את כל השנה בזום ובתוכה את החומר הקשה ביותר, ועדיין המלחמה והשלכותיה נוכחות בחייהן. לפני המתכונת עשיתי עם חלקן שיחות אישיות ורדפתי אחריהן בהודעות וכולי, אמרתי שיגיעו שיעשו שנהיה בזה ביחד, חששתי מכמה נשירות אך לא, הן הגיעו. בשבת שלפני, עשינו שיחות, ביום שלפני טלפונים שואלות על החומר, שיחות מוטיבציה נפשיות, אפילו כשנהגתי ביום המתכונת מהמרכז הן עוד התקשרו ועניתי להן על שאלות וחדדתי דברים, מהכביש. פשוט מאמץ מתמשך עד הרגע הממש אחרון.
כשהגעתי לכיתה חוויתי שאני קוצרת את הפירות של כל המאמץ הזה בהבאתן לכדי קו הסיום. וואו, אשכרה יגעת ומצאת תאמין. היחידה שלא הגיעה, שחר, היתה כמה חודשים בתאילנד, ואחר כך כמעט שלא התחברה לזום. כשכתבה לי יום לפני המתכונת שלא ניגשת התקשרתי אליה ושוחחנו והשלמתי עם זה שהיא לא תעשה את הבגרות היא אמרה שלא היתה מסוגלת ללמוד בזום שום שיעור גם לא את האהובים ביותר, ושאין לה מאיפה להתחיל להשלים הכל מהתחלה, ואין לה צורך כי יש לה עוד שתי הרחבות. שחררתי אותה בברכה, בהוקרה וכבוד על כך שהגיעה ללמוד פילוסופיה באופן רצוף שנתיים לפני המלחמה, וציינתי שכאמור את הרווח הגדול בלימודי פילוסופיה היא קבלה לחיים שזה הרבה מעבר לבגרות. הזכרתי לה להגיע לשיעורים של סוף שנה ונפרדנו.
למתכונת הגיעו כל השאר, והנוכחות שלהן שלא היתה מובנת מאליה, מילאה את ליבי. עמדתי מולן כה נוכחת, גאה ושמחה. חילקתי להן מקרונים מרמת גן, ונאמתי בפניהן נאום מוטיבציה, כרבע שעה (קצת יותר ממה שתכננתי אבל כך היה החזרתי להן את הזמן הזה בסוף). אנחנו יחד, אם יש משהו שלא מבינות תשאלו, אל תתקעו על שטויות, אתן יודעות הכל, וגם אם לא תנו את מה שיש לכן. וכך היה. כך היה! פרפרתי בין האצבעות המורמות שלהן, שאלות, חוסר ביטחון, צורך בכיוון, פשוט עשיתי קילומטראג' הליכות שלוש שעות מתלמידה לתלמידה ( אמיתי, זה השלים לי את ההליכה השבועית של אפליקציית קופ"ח כללית) . כל מי שהגישה בדקתי שעשתה הכל ואם גיליתי שלא, החזרתי אותה לשולחן ועזרתי לה לבחור בשאלה או בסעיף שיתאימו לה. שתכתוב משהו. וכך היה. מלבד תלמידה אחת שבאמת חסרה לה שאלה שלא ידעה מה לכתוב, אבל זה נס בכלל שהגיעה וכתבה את כל השאר, כולן ענו על כל הבחינה תחת השגחתי הקפדנית והבלתי מתפשרת. סיימתי עם לב מלא, גוף עייף ונפש עייפה ומלאה גם יחד. כל הגוף שלי חייך. עכשיו צריכה לבדוק את המבחנים... לא אכפת לי מה התוצאה, הדרך שהן עשו פשוט מדהימה!
Comments