במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
סוגת מדרשי האגדה קשה לקבוצה, ואולי בכלל לתלמידים... לצערי.
המשכנו מדרשי ברוריה והמדרש הנפלא של רב רחומי לאחר שהתגברנו על הריחוק שבשפה ובהבנה מי הדובר ומה ההקשר למדנו בהקשר ספרותי (מעט כל כך המכיל את המרובה) .
סיכמנו בדיבור על מדרשים והקושי שלנו להתחבר, אם כי בסופו של דבר היו גם אלו שנהנו וראו את ייחודו של המדרש.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
נפגשנו אתמול במתכונת וירטואלית, אך בנוכחות (כמעט) מלאה!
אחרי סבב פתיחה (שיתוף ברגע מביך), חזרנו על עיקרי השיעור שעבר - הצגת הדטרמיניזם. משם, כאילו בלי קשר, אילה נתנה לתלמידות תרגיל כתיבה: לספר בחמש נקודות על משהו שקרה להן השבוע.
אח"כ היא הציגה בפנינו שני מושגים מעולם הספרות: פאבולה וסוז'ט. הפאבולה היא סדר הדברים כפי שהם התרחשו בסיפור, ובסוז'ט מסודרים האירועים לפי הסדר אותו בחר להציג המחבר. יצירות ספרותיות, כמובן, אינן חייבות לציג עצמן בסדר כרונולוגי, ושני המושגים מתארים את הסדר הכרונולוגי (פאבולה) ואת סדר ההצגה (סוז'ט). אחרי שלמדנו את המושגים החדשים, כל תלמידה העבירה לחברתה את הרשימה הכרונולוגית שלה, והתבקשה לכתוב סוז'ט הבנוי מהרשימה שקיבלה מתלמידה אחרת. התלמידות הציגו את היצירות שלהן, בעוד שאר הקבוצה צריכה לנסות לנחש את הסדר הכרונולוגי בו התרחשו האירועים. לאחר מכן שאלנו את התלמידות למה לדעתן אילה בחרה דווקא בתרגיל הזה, והתשובה לא איחרה לבוא - דטרמיניזם. בין אם הדברים מסופרים בסדר כרונולוגי, ובין אם לאו, יש קשר של סיבה ותוצאה בין האירועים. דיברנו גם על הקשר שבין הפילוסופיה לספרות, ואיך שלפעמים דרך הספרות אנחנו מבינים, או מעמיקים את ההבנה שלנו של רעיונות פילוסופיים.
סיימנו את השיעור בסיפור קצר על איש אחד שפגש את מלאך המוות בשוק וברח ממנו לעיר רחוקה ששמה סמארה בה מצא את מותו בעוד מלאך תמה מה בכלל עשה אותו אדם באותו שוק בעיר אחרת, שהרי פגישתם נקבעה בסמארה... כאן הסתיים שיעורינו. עד השיעור הבא.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
את המפגש הפעם פתחנו בחלק הספרותי. אלעד הפגיש את הקבוצה עם דמותו של ג'ורג' אורוול, סופר שהוא אבן דרך הכרחית בספרות ובכלל. אלעד הציג את כתביו העיקריים והסביר מעט בנוגע לחשיבותם ומקומם בתרבות המערבית. מכאן עברנו לסיפור עצמו. אלעד הביא סיפור קצר של אורוול, 'לירות בפיל' והתחלנו את הקריאה עם הקבוצה, כאשר מדי פעם אנו עוצרים לעמוד על משמעויות העולות מן הטקסט. לאחר כמחצית מן הטקסט עצרנו את הקריאה ואלעד נתן לקבוצה תרגיל קצר לחיפוש משמעויות בטקסט. כל אחד מן התלמידים הופנה לפסקה בטקסט וחיפש בה קונפליקטים מוסריים ותרבותיים. את התשובות העלו התלמידים על 'פתקים' בפאדלט.
את תכנית הלימודים שלנו חילקנו לתימות. בתחילת החלק הפילוסופי ציינו את סיומה של התימה הראשונה שעסקה בשאלת הצדק בה עסקנו בשיעורים מתחילת השנה. התימה השנייה בה התחלנו לעסוק אתמול עוסקת בשאלת המעשה הראוי או הנכון.
פתחנו את השיעור בהצגת דמותו של אחד מגדולי הפילוסופים במערב, עמנואל קאנט. עברנו בקצרה על קווים לדמותו וכתביו העיקריים ומשם עברנו לדיון מקדים להגותו העוסק בהבדל בין מוסר הממוקד בכוונה למוסר הממוקד בתוצאה. העלנו את השאלה בקבוצה והתלמידים חוו את דעתם. כדי להמחיש את העניין, הצגנו תרגיל מחשבה, 'תרגיל הטייסים', המביא מספר דוגמאות לפעולה של טייסי קרב ומניח את השאלה לגבי מוסריות הפעולה: האם המוסריות נמדדת בתוצאת הפעולה או בכוונתה? השארתי את התלמידים 'לגלגל' את המחשבה בעניין זה עד לשיעור הבא, אז נעמוד על משמעות התרגיל ומסקנותיו, ונחבר חזרה להגותו של קאנט ולתפיסתו המוסרית. הגותו של קאנט תעסיק אותנו בשיעורים הקרובים.
עניין נוסף שקרה אתמול בשיעור הוא שהתלמידים קיבלו חזרה משוב על משימת ההגשה הראשונה שלהם בקורס. נהניתי מאוד לקרוא הדברים שכתבו ואנו רואים בכך את תחילת התהליך שלהם בכל הנוגע לכתיבה ספרותית ופילוסופית.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
השיעור התחיל בדיון שהעלו התלמידות על כך שקשה ללמוד שעתיים בזום גם אם יש הפסקה, והציעו ללמוד יומיים בשבוע כל פעם שעה. שוחחנו על ההתכנות של זה והחלטנו לבצע סקר ולראות אם אפשר לקדם את האפשרות.
ואז עברנו לשיעור על דקרט, סיכמנו בעל פה מה אמר עד כה, והתקדמנו כשאני מסכמת להן את העמודים הקרובים ואת נחישותו של דקרט לברר מהו האני החושב הזה ומהו טיבו של העולם החומרי.
ואז נתתי להן תרגיל: ננתח שלושה חפצים, הראשון והשלישי אני אציג במסך הזום את השני מישהי מהן (עם מצלמה דולקת...) תבחר ותציג והן יענו על השאלות בדף הפדלט המשותף ששלחתי להן: 1. מהו שם העצם 2. תיאור תכונותיו: מצב צבירה שלו צבע, חום/קור, גובה, רוחב, האם משמיע צליל כלשהו כשמקישים עליו? 3. באיזה כלי הכרתי הן השתמשו כדי לענות על השאלה. החפץ הראשון שהצגתי היה נר. מה שיכלו ענו ומה שהיה צריך אני מדדתי, והן כתבו את התשובות. החפץ השני שנבחר היה קופסה עם טחינה של שירה וליאור, ובקשתי שיבחרו או בקופסה או בטחינה, וכיוון שבחרו בטחינה עצמה האובייקט הזה הפך לאישיו ולישות מפתה ומגרה שהעשירה את השיעור בדיונים לא הכרחיים אבל בעקיפין תרמה מאוד לדיון בגלל הטעם והכושר המדמה שנלוו לכל השיח המרוגש.
הדלקתי בינתיים את הנר וכשהסתיים פסטיבל הטחינה הצבעתי על השלולית החמה שנותרה מהנר כחפץ שלישי, אותו הן כינו "נר מומס" וענו גם לגביו. אחר כך שאלתי אם יש קשר אדוק בין שני חפצים והן ענו שהראשון והשלישי זה אותו אחד. כשסיימנו עברתי להקריא חלקים נבחרים מהמקראה על ניסוי השעווה של דקרט. כמו השעווה של דקרט ראינו בעצמנו בניסוי שלנו, שהתכונות של הנר ושל השלולית השתנו כמעט לגמרי. ובכל זאת זיהינו את שני הגופים האלה כאותו אחד. איך ידענו? דקרט אומר שבניגוד לתשובה שהן כתבו בטאבלט, לא החושים מכירים את הדברים החומריים בעולם אלא השכל בתפיסתו המהותית. אם החתול של נעמה יראה את השלולית ואת הנר האם יזהה אותם כאותו אחד? נעמה אמרה שהחתול שלה אפילו לא מזהה מים שיוצאים מברז. צריך כושר שכלי שיתפוס את המהות של החומר. החושים תופסים רק את התכונות המשניות, שאף אחת מהן לא מהותית לדבר עצמו, שהרי ראינו שכל התכונות השתנו והוא נשאר עצמו. דקרט אומר שהתכונה המהותית של חומר היא שהוא מתפשט וניתן להיכפף ולהיות מונע. זה כל מה שנשאר משותף לנר ולשלולית.
עברנו מכאן להקשיב לנגה מנהלת בית החינוך ולדבריה החשובים על הנוכחות בדרך רוח ויצאנו להפסקה. אחרי ההפסקה סיכמתי למעטות שנותרו בשיעור על הרציונאליזם של דקרט ועל מהות העצם החומרי האחד, על הטענה שהשכל הוא שתופס את החומר. היינו מעט מבשיעור הראשון, הן היו עייפות, ולא היתה מי שתכתוב, אז יתכן שהחלק הזה בשיעור, לא היה קיים, כמו העץ שנופל ביער ואף אחד לא ראה ולא שמע... אני אחזור על כך בשיעור הבא.
Comments