שבוע שלישי בבית החינוך הצפוני. ככה מתחילה להראות שגרת הרוח שלנו :
במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
ידעתי שהשיעור הזה יהיה מאתגר. התחלנו אותו בשיחה ספונטנית על תוצאות הבחירות. בדרך כלל אני מאופקת בדיבור הפוליטי שלי אבל הפעם הרגשתי שאני בעצמי עוד מאוד נסערת, אז היה קשה להשקיט את הרוחות שלהן (לא שרציתי). חלקן הביעו דאגה ועצב אמיתיים ולא יכולתי שלא להזדהות איתן.
אחרי סבב השלומות שאלתי אותן על מה אנחנו מדברות כשאנחנו מדברות על אהבה. הן מיד הביעו קריאות שמחה כי זה הטקסט שהכי סיקרן אותן בפתיחת המקראה. הן הציעו כל מיני רעיונות מפתיעים לשאלה והתחלנו לקרוא ביחד. ביקשתי שיאפיינו את הדמויות, ישימו לב לעמדת הדובר ויחפשו מוטיבים. הקריאה המשותפת הייתה מרתקת. מדי פעם עצרנו לשמוע זו את זו. כשהסתיים הסיפור, נותרנו שקטות ומרוקנות. יצאנו להפסקה.
המשכנו בקריאת טקסט לא פשוט שמתאר מהו ריאליזם מכוער והגדרנו ביחד את המאפיינים שלו. התלמידות התבקשו לענות על השאלה היכן ניתן למצוא בסיפור מאפיינים אלו. משימה קשה ביותר! הריכוז כבר היה מדולל ומבטים מיואשים נזרקו אלי. ביחד צלחנו את האתגר והתשובות שכתבו הצביעו על הבנה מעמיקה של הסיפור.
בכיתה יא' ד"ר מירב מידן:
בשיעור המשכנו ללמוד על האודיסאה. חזרנו לקריאה בטקסטים של שבוע שעבר ועסקנו ביצירות שנכתבות בהשראת טקסטים קאנונים או בהתייחס אליהם. קראנו מהמאמר "צלקתו של אודיסאוס". דברנו על המאמר, על מחקר ספרות השוואתית ועל חוויות הקוראים. לסיכום עשינו תרגיל כתיבה קצר.
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
תלמידים רבים נמצאים בטיול שנתי או מחויבות אחרות שלא יכלו להעדר מהן, כך שהחלטנו מראש לסטות מהלימוד הרציף סביב אתיקה ולהביא נושא שיעמוד בפני עצמו. בחרנו להתבונן בסוגיית העצמי, היחס אליו והופעתו בעולם.
בחלק הראשון קראנו יחד בטקסט של רונית מטלון הנקרא "קרוא וכתוב", ומופיע בספרה בעל שם זהה, בחלק הנקרא "עמדה כלפי הביוגרפיה". ביקשתי מהתלמידים שינסו למצוא מוטיבים ששוזרים את הטקסט. הפעם התלמידים הם שהקריאו את הטקסט בקול בכיתה, ואז התנהל דיון ער ומעניין על היחסים שמטלון מציגה בינה לבין אחיה. התלמידים מצאו שמטלון דנה הרבה בתפקיד של הדמיון והיחס שלו למציאות, לממשות. היא בוחנת את היחסים עם אחיה הגדול דרך היחסים שכל אחד מנהל בין הדמיון למציאות. התלמידים העלו נקודות רבות שעולות מהטקסט והציגו נקודות מבט שונות על היחסים האלה. לאחר הדיון הארוך הם התבקשו לכתוב על עצמם דרך יחסים עם הזולת, להביט על עצמם דרך מבט על מישהו אחר.
בחלק השני של המפגש סיון דנה על בעצמי דרך השקפותיהם של הרקליטוס, ג'ון לוק, דייויד יום והמסורת הבודהיסטית. אחרי שראינו שלא ניתן להיכנס לאותו נהר פעמיים, הוצגה תפיסתו של לוק, שמניחה את העצמי החושב כבסיס לתפיסת העצמי. לעומתו, דייויד יום מערער על היכולת לתפוס מהו העצמי, אשר תלוי בגורמים חיצוניים וכי לא ניתן לדבר על עצמי קוהרנטי. לאחר דיון ארוך עם התלמידים שנהנו לחשוב על הדבר הזה שקשה לחשוב אותו, קראנו במשל המרכבה ההודי, שגם בו נזיר אחד קובל על האפשרות לתפוס עצמי אחד ברור ונהיר.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:
את השיעורים הקדשתי ללמידה והתנסות בטיעון שכנוע. עברנו יחד על טקסט המנסה לשכנע מדוע כדאי להגביל הקשבה למוזיקה באוזניות במסגרת טיול שנתי בבית ספר.
ניתחנו את הטקסט על מרכיביו השונים ועל חלקיו שנכתבו במטרה לשכנע בטענה המרכזית.
עברנו יחד על עקרונות מרכזיים בהצגת טקסט שכנוע, בעל פה כמו גם בכתב, למשל על ההבדל בין עובדות לדעות, שימוש בכלים רטוריים ושימוש בדוגמאות.
לאחר מכן חילקתי את הקבוצה לקבוצות של 4, כל קבוצה הייתה צריכה לבחור נושא, מתוכו לחשוב על שאלה. בחלוקה לזוגות, כל קבוצה בנתה טיעון המנסה לשכנע בעד/נגד התשובה לשאלה. התלמידות הציגו את טיעוניהן בכיתה וניסו לשכנע בעמדתן.
ניתחנו יחד את הצגת הטיעונים ואת מידת השכנוע שלהם.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט :
בהמשך לאי נוחות טכנית שמתחילה את השיעורים שלנו בעניין כיתות המכללה, התחלתי את השיעור בדריכות צבאית, מתוך קמצנות על הזמן היקר שאמור להיות מוקדש לפילוסופיה.
הזכרתי שאנו בתקופה המודרנית ודיברתי על איפיוניה המהווים מצע להבנת ההקשר של קאנט. 1. מעבר מתפיסת "ידיעה מתוך התגלות" לתפיסת ידיעה מתוך תבונה. 2. תופעת החילון, התשובות נמצאות אצל האדם בעל התבונה ואין צורך לתיווך הכמרים או הדת. 3. מעבר לתפיסת עולם מכניסטית, המתייחסת לעולם כסוג של מכונה הכפופה לחוקיות אוניברסאלית.
מכאן שהינו די הרבה בהסבר ל'תפיסת עולם מכניסיטית', ניסיתי לדייק את הבנתם לעניין זה (בסוף הצלחתי). הם הבינו זאת כ"גורל" והיה לי חשבו לדייק להם את ההבדל בין גורל פטליסטי, ל"גורל מכניסטי" התלוי בשרשרת סיבות ותוצאות הכרחיות.
אחר כך חזרנו לקאנט והזכרנו שהוא בן תקופתו ונוכח היומרה של המאה ה18. קראנו את כותרת הספר: "הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות" ומשם הגדרנו למילון מה זה מטפיזיקה, ודיברנו על שאיפתה לגלות את הטבע האמיתי של העולם, מעבר לנראה ולמה שניתן לגלות מניסיון וחקירה מדעית. ניסינו להיזכר בענפיה העיקריים- אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה וכאן מבלי שציפיתי הם התחילו להסתבך ולא זכרו את מה שלמדנו על זה רבות. ניסיתי להדגים על פילוסופים שכבר הכרנו מהיוונים שחיפשו את הארכיי.
עברנו אחר כך לאבחנה בין עובדות שהן דברים של ממש, לערכים שהם שווי או מידת חשיבות של משהו, המבוסס השקפות עולם. הדברים המתרחשים בעולם כפופים לחוקיות פיסיקאלית גם אם נגלה אותה וגם אם לא. וככל שנגלה אותה ונתקדם מדעית נוכל לנבא התרחשויות בעולם, שיהפכו להיות עובדות. גם אם ניוטון לא היה מנסח את כוח הכבידה המרקר היה נופל כשעזבתי אותו. קינחנו בהתפעלות מדוגמא על ווייז, שבאופן יותר מורכב ומציאותי מבעיות במתמטיקה: "רכבת יצאה בשעה זו וזו מאשדוד מתי היא תפגוש את המכונית..." . ככל שוויז ידע לקחת בחשבון פקקים ועיכובים, הוא יצליח לדייק את השעה שנגיע בה. במבט חטוף חוזר לכותרת של הספר של קאנט, אנו חושדות ביומרתו לגלות או לנסח מטפיזיקה של מידות, ערכים, שתפעל כמו חוקיות הפיסיקה אולי, ותאפשר לנו לנבא. נגמר השיעור.
Comments