מכללת תל חי 03.10.2019

שבוע רביעי (!) חודש ראשון ; שנה ראשונה ; בית חינוך שישי;

זה בדיוק מה שהתרחש אצלנו אמש:

במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):

את שיעורנו הרביעי הקדשנו לסיפור הקצר "רצ'יטטיב" לטוני מוריסון. התוודענו לטווילה ולרוברטה שנפגשות לראשונה בגיל שמונה בבית המחסה "סיינט בוני". בשונה מרוב הבנות במוסד שהן "יתומות אמיתיות עם יופי של הורים מתים בשמים", רוברטה וטווילה סתם נטושות, לשתיהן אימהות חיות ולא מתפקדות, מה שממקם אותן בתחתית ההיררכיה, בשוליים של השוליים. על-אף ההבדל בצבע העור שלהן, ולמרות שכשהן עומדות זו על יד זו הן "נראות כמו פלפל ומלח", נעשות טווילה ורוברטה חברות טובות. משך חמשת הפרקים הקצרים בסיפור עקבנו אחר העליות והמורדות בקשר שלהן משך השנים וראינו כיצד צבע העור שלא היה חשוב בילדות מרים בהדרגה את ראשו ומסבך את הקשר שהיה פעם פשוט וחם.

בתום הקריאה קיבלה כל תלמידה דף לבן גדול וריק. ההנחיה היתה לחלק את הדף לששה אזורים, עיגול באמצע וחמישה חלקים סביבו, ולכתוב בכל אזור את ההתרשמות האישית לפי שאלה מנחה.

השאלות הוצגו בהדרגה, כשגמרנו לענות על שאלה אחת התפנינו להצגת השאלה הבאה ולתשובה עליה. הכתיבה האישית איפשרה לנו בהמשך דיון ממוקד שהתבסס על שיתוף התשובות. כל חלק של הדיון היה תחום באזור מובחן בדף, והתלמידות הוסיפו פתקיות צבעוניות באזור המדובר עם הערות של תלמידות אחרות אם הרגישו שהדברים חידשו להן משהו. בתום הדיון קיבלנו דפים עמוסים בתובנות אישיות ובפתקיות צבעוניות שהעידו על הלמידה אחת מהשנייה.

הסוגייה שהסעירה יותר מכל הייתה מי מבין החברות שחורה ומי לבנה. עצם השאלה הפתיעה את הכיתה; לכל אחת היה בראש דימוי ברור של מי זו מי. חלק היה משוכנע שטווילה לבנה ורוברטה שחורה, והחלק האחר בדיוק הפוך! הניסיון למצוא רמזים תומכים בטקסט ולגייס פרמטרים כמו שם, מקצוע, השכלה, מצב כלכלי, אזור מגורים וסגנון לבוש כדי להגיע להכרעה מי זו מי, עימת אותנו עם דימויים מכלילים שטבועים עמוק בנו ובתרבות. בהדרגה הרמזים ששתולים בטקסט נחשפו כמלכודת שמעמתת אותנו הדעות המובְנות אצלנו ועם התגובות שלנו לגזע. 

חווית גילוי התחבולה הזו היתה רק חלק מההנאה מעוצמתו ויופי של הסיפור של הסופרת האמריקאית זוכת פרס הנובל שהלכה לעולמה לפני חודשיים.

במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):

הקריאה והדיון ב'משל המערה' של אפלטון שעמד במוקד השיעורים שלנו בחודש האחרון הגיעו אמש לסיומם (בשיעור הבא נתחיל דיון באפולוגיה של סוקרטס או באתיקה של אריסטו...).

המשכנו לשאול שאלות רבות שעלו במוחם הקודח והמוטרד של התלמידים (אין ספק שהצלחתי לעורר אותם משלוותם😊).

הנה עוד כמה דוגמאות: 

• ניתן לטעון שמשל המערה מבטא גישה מתנשאת. הסבירי מדוע וכן הסבירי מהי דעתך בעניין.

• האם לדעתך יכול להיות מצב שלאדם אין אף מערה? נמקי והדגימי.

• כיצד, אם בכלל, ניתן לדעת שהמלווה לא מעבירה אותי למערה אחרת? נמקי והדגימי.

• הסבירי את הטענה הבאה והציגי את עמדתך המנומקת לגביה: את אף פעם לא יכולה באמת להשתחרר מן המערה שלך והיא בעצם קובעת לך ומגדירה בשבילך מה נחשב 'מחוץ למערה'.