במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
התקדמנו בקריאה של בדמי ימיה. הטקסט מאוד קשה לתלמידות, ואנחנו עוצרות כל משפט-שניים לבאר, וגם ככה חלק מהן מעופפות למקומות אחרים. עצרנו לדבר על טיבה של ו' החיבור לאורך כל הטקסט, על ההתבגרות של תרצה, על האירועים הקטנים עליהם המספרת מתעכבת בהרחבה והאירועים הגדולים אותם היא מזכירה בקצרה, על הקשר של תרצה עם אביה שמתבטא במחוות מאוד מאופקות. באיזשהו שלב התלמידות ניסו לנחש איך יסתיים הסיפור ואמרו שאם בסוף תרצה תהיה בזוגיות עם עקביה מזל הן ממש יכעסו - עוד יצירה שמסתיימת בקשר זוגי בין גבר מבוגר לאישה צעירה מאוד?! הן שאלו למה אני בוחרת רק יצירות שיש בהן פדופיליה?! השתדלתי לא לעשות ספוילר וחשבתי איתן ביחד מדוע באמת הרבה מהיצירות שקראנו מסתיימות ככה ולמה משרד החינוך מאשר את זה.
שוב דיברנו על מבחן הבגרות שמתקרב ועל איך נראות השאלות.
בכיתה יא' של מירב מידן
פתחנו עם השיר מקבילות של בודלר. הם ניתחו בבית את השיר וכתבו עליו.
התחלקנו לחברותות ונתתי להם תרגומים אחרים של השיר לראות אם השתנתה המשמעות
אספנו את הלימוד והיה ניכר שהן הבינו לא מעט.
בחלק השני נקלענו לשיחה על הרפורמה ומשם לשאלות של מגדר. דיברתי על מגדר בחיי יומיום והם הביאו סיפורים על בית ספר על הבית.
היה דיון מעניין וחשוב
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
אחרי שבועיים של שיבושים (אם כבר יש טעם להבחנה הזאת) חזרנו אתמול לשגרה מבורכת.
פתחנו את השיעור עם השיר 'נסיון להתרת המיתולוגיה' של זביגנייב הרברט שמתאר את ההזדכות של אלי האולימפוס על כוחם ומקומם, לטובת המדע והרציונליות. השיר שימש עבורנו כחוליה מקשרת בין השיעור שעבר (על המעבר ממיתוס ללוגוס), לשיעור הנוכחי (על המהפכה המדעית.
כך, חזרנו לפסקה הפותחת במאמר של קאנט על הנאורות, וקשרנו בין השימוש בתבונה, לפחות בפן אחד שלה, לבין המהפכה המדעית. למעשה, עשינו מעיין שיעור היסטוריה (של המדע) באמצעותו ניסינו להבין את המעבר מחשיבה אריסטוטלית תכליתית לחשיבה מכניסטית. או, מכיוון אחר, מ'ויוה קונטמפליטבה' ל'ויוה אקטיבה'. בשיעור הבא ננסה להבין איך השינוי הזה באופן החקירה של העולם מתקשר לערכים של הנאורות (תבונה, קידמה, השכלה, הומניזם וכו').
בחלק השני אלעד הביא פסקה קצרה מתוך מאמר של מקס ובר, לפיה על המדעיות האדם משלם בקסם. כלומר אימוץ הפרקטיקה המדעית מסירה את הקסם מן העולם. וקישר אותו לסיפור הנפלא של קלריס ליספקטור' שרידי קרנבל'. הסיפור מתחבר לסוגיה הזו של הסרת הקסם. הוא מדבר על ילדה בת 8 שמתחפשת בקרנבל בברזיל, ואיזו תחושה זה נותן לה, לעומת התחושה שהחיים עצמם נותנים לה. כמובן שהקרנבל, התחפושת והמסכה מתחברים גן לפורים הקרב ובא. ואכן הדיון אודות הסיפור לקח אותנו גם לכיוון הזה.
סיימנו במשימת קצרה סביב הנושא הכללי של קסם ומסתורין ושמענו את החיבורים הקצרים וטובים של גלי ודבורה.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:
את השיעור הראשון התחלתי בסבב עם בקשה לשתף במשהו אחד שמעורר בהן פליאה. תופעה אחת שגורמת להן לחוש וווואאאייי.
התלמידות תיארו תופעות מעניינות ומפליאות ואז הצגתי את נושא השיעור: הצדקות לקיום האל. או "מדוע מוצדק להאמין (או לא להאמין) בקיום האל?"
פתחנו בשיח חופשי על שתי השאלות הקשורות להצדקה של האמונה בקיום האל וההצדקה של האמונה באי קיום האל. התלמידות העלו כמה מחשבו מעניינות לשני הכיוונים. למשל: מוצדק להאמין באל כי הוא ההסבר הכי טוב לאיך כל התופעות בעולם נוצרו.
לאחר מכן הצגתי את הטיעון של פסקל בעזרת טבלה.
גזרנו יחד מתוך הטיעון את ההנחות עליהן הוא נשען:
- לא ניתן לדעת בוודאות אם אלוהים קיים.
- הסיכוי שאלוהים קיים הוא גדול מ-0
- אם אלוהים קיים אז יש חיים אינסופיים אחרי המוות.
- אלוהים מתגמל אחרי המוות בהתאם לאמונה בו (בחלוקה לגן עדן או גיהנום).
לסיום העלנו יחד נקודות ביקורת מרכזיות על הטיעון (בהתבסס גם על ההנחות).
בשיעור השני התקדמנו בכתיבת העבודות. ישבנו בכיתת מחשבים ולא בספריה לבקשת התלמידות. היתה עבודה משמעותית להרבה מהן.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט :
התחלנו את השיעור באיזון וחזרה מקוצרת בעל פה על החומר של שיעור שעבר שהתקיים בזום, כדי להתאפס וגם למען מי שלא היו. אמרנו מהי אתיקה תוצאתנית, איך הדוגמאות שנתנו לסוגי תוצאתנות מתייחסות לשאלות המרכזיות שבוחנות: מה הסטנדרט לתוצאה הטובה ביותר, וטובה למי? התחלנו להתעמק בתועלתנות של מיל, תוך שהדגשתי שאנו לומדים את התועלתנות כפי שמיל מציג אותה. מיפיתי סוגי פילוסופיה ואתיקה כדי להפנות את תשומת ליבן שבסופו של דבר יש גישות שונות וזרמים שונים ובכל זרם יש נימה או כיוון אישיים לפילוסוף ספציפי. למדנו תוך קריאה של משפטים נבחרים מהמקראה. המעשה המוסרי הוא זה שיוביל לאושר המירבי, באושר, מיל מתכוון להנאה מירבית, וסבל המועט ביותר.
מיל מבהיר שאין ערך פנימי לשום דבר חוץ מלהנאה וכל מעשה שאנו עושים אנו עושים אותו או בגלל שההנאה טמונה בתוכו או כי הוא אמצעי להשגת הנאה. דיברנו על כך שתיאוריה זו מעודדת אנטגוניזם ושוחחנו על הסיבות לכך, על האסוציאציות לאלמנטים בהמיים, אינטרסנטיות, נחיתות, שטחיות וכולי. אחר כך דיברנו על ההבחנה בין הנאה פיסית ונפשית שמיל מעלה. ועל הנאה נרכשת. המשכנו לתשובתו של מיל לשאלה: כיצד מכריעים מהו האושר המירבי? מיל אומר, שיש כושר הנאה המסוגל להנות מהנאות איכותיות יותר, שמקורן בכוחות הנפש.
כושר זה נרכש והוא מעבר להנאה פיסית מיידית. ועלינו לקחת אנשים בעלי כושר הנאה, שמכירים ונהנים משני סוגי ההנאות, ואז לשאול אותם התשובה של רובם תקבע את האושר המירבי. זאת אומרת, אם נרצה לבנות אתיקה, או להכריע לגבי כללים לחינוך או כל דבר אחר, מיל אומר שלא נשאל את הרוב ללא סינון. אלא נשאל את מי שיודע להנות הנאה נפשית גבוהה ומורכבת יותר אך גם יודע להנות ממה שכל האחרים יודעים להנות, ומה שרוב האנשים ש"בכושר הנאה" יבחרו בו הוא ייחשב לאושר המירבי. הדגמנו על קריאת ספרים איכותיים, על מוזיקה ועל כל מיני דוגמאות שהן הנאה ממקור נפשי (גם אם מושתתת חושים). הצבענו על התהליך למשל שצריך לעבור כדי "להנות באמת" שלא כולם עוברים אותו, או שאנו עוברים אותו רק בדברים מסוימים, וכשאנו עוברים אותו, אנו זוכים להנאה שהיה שווה ללמוד להנות ממנה, למשל לקרוא את דוסטוייבסקי. וזהו. שיהיה סוף שבוע מהנה.
Comments