שבוע שביעי בבית החינוך שלנו בתל חי. בואו לרגע. אתם באים?
במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
איך שהתיישבנו הכל נפתח, המעגל שלנו משמש מקור של כוח ותמיכה והתלמידות משתפות כמה הלימודים בבית החינוך משמעותיים להם.
הן התגעגעו לינטל ותהו איך עבר עליה השבוע מאז שנפרדנו ממנה. תוך כדי הקריאה התלמידות העלו מחשבות מאוד מעניינות, על עמדת המספר כלפי אנשל/ינטל ועל התפיסה שעולה מכך על תפקידים מגדריים, על אמפתיה וביקורתיות לדמויות השונות, על התנגשות בין ערכים שונים, על רומנטיקה ואהבה. לא פעם מצאתי את עצמי מתחדשת במחשבות חדשות בזכותן. הן קיבלו שאלת בגרות לענות עליה בבית.
בשיעור השני קראנו ביחד את עטור מצחך, ושוב התפעלתי מהיכולת שלהן למצוא עוד ועוד סודות בתוך הטקסט, לגלות זרמים תת קרקעיים שגם המשורר לא ידע על עצמו. קינחנו את השיעור בביצוע המחריד של דודו פארוק לשיר הקלאסי.
בכיתה יא' ד"ר מירב מידן:
פתחנו את המפגש בבדיקה ובהצגה של 3 עובדות מעניינות על ניקולאי גוגול. היה מצוין. (תודה על הרעיונות!).
המשכנו בקריאת הסיפור, 'האף', דברנו על ראליזם פנטסטי. על עניין המעמדות בסיפור.
הכתבתי להם משפט של בחטין על מושג הגרוטסקה והסברנו אותו ביחס לסיפור.
בסיום המפגש הם כתבו על איבר ש"נשר" להם מהגוף. יצאו להם קטעים יצירתיים מאד.
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
עקב הנשירה הצפויה אך אם זאת מדאיגה, פתחנו את השיעור בשיחת משוב עם התלמידות והתלמידים, הצטרפה אלינו גרסיה מנהלת בית החינוך. ביקשנו מהם שישתפו בתחושות שלהם, בקשיים, בפער מול הציפיות, אם יש כזה. מלבד הקושי עם היום והשעה עלו אתגרים של התלמידות/ים סביב השילוב שבין הספרות לפילוסופיה. בקצרה אומר שהדבר המשמעותי ביותר עבורנו הוא למצוא את הדרך להדק את הקשר בין הדיסציפלינות.
בזמן שנותר בין השיחה להפסקה אלעד חילק את הכיתה לזוגות שהתבקשו להמשיך לקרוא את 'ברטלבי' תוך שימת לב לנושא ההתנגדות. לאחר ההפסקה סיכמנו את הקריאה ושמענו מכל אחד מהזוגות על המחשבות שעלו מקריאת הטקסט. נעזרנו בקטעים משתי הרצאות מצולמות; הקטע הראשון מתוך הרצאה של שלמה בידרמן מתוך הרצאה שנקראת מקומו של עולם, בה הוא מנתח את זהותו של ברטלבי כחסרת זהות. והקטע השני ראיון עם ז'יז'ק שגם הוא מדבר על ברטלבי, הפעם כמי שנמצא ברווח שבין החיוב לשלילה.
בסוף השיעור קיימנו את הדיבייט עליו הסכמנו בשיעור שעבר. נסכם ונאמר שהיה מאתגר...
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:
בשיעור האחרון עסקנו בתיאוריה של קרל מרקס. פתחנו את השיעור ברקע כללי מאוד ואחריו חילקתי לכל זוג מושג מרכזי בתיאוריה של מרקס. לדוגמה: מלחמת המעמדות, מטריאליזם היסטורי, קפיטליזם וכו'.
כל זוג התבקש ללמוד בעצמם על המושג, לאחר שילמדו על התיאוריה של מרקס באופן כללי ויבינו את ההקשר שבו המושג נטבע.
הדגשתי להם את מידת הרצינות שאני מבקשת מהמשימה ושמחתי מאוד לראות שכל הזוגות ממש העמיקו בתכנים ועבדו על תוצרים ברמה גבוהה.
בשיעור השני כל זוג הציג מול הכיתה את המושג ומתוך ההצגות הוספתי עוד הקשרים או דוגמאות הרלוונטיות לתיאוריה של מרקס. ההצגות בכיתה היו ברמה גבוהה מאוד ונראה שהתלמידות למדו הרבה. ביטוי ללמידה שלהן היה ביצירת הקשרים שהן יצרו בין המושגים וההסברים שהן הביאו בתגובה לשאלות שעלו בכיתה. למשל, לאחר הצגת המושג "עבודה מנוכרת" עלו כמה שאלות בנוגע לתחושת הניכור או להקשרים בהם לא ברור למה שייווצר ניכור ותלמידות שהציגו את המושג "קפיטליזם" או "מלחמת המעמדות" השיבו בצורה נפלאה ומעניינת. רבות מהתלמידות התייחסו בהצגתן לכמה מושגים יחד, מה שתרם להבנת התיאוריה של מרקס טוב יותר.
בסיום השיעור התלמידות, חוץ מאחת, שיקפו שהלמידה היתה טובה ומעניינת.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט :
השיעור שלנו היום היה כטירונות פילוסופית על קאנט. פרונטאלית, אני בעיקר מדברת ומסבירה, ושואלת מדי פעם, מה הבינו ושידגימו ויסבירו את מה שנאמר (בודקת ערנות). אני מתאמצות ללמוד את העקרונות שלו ולהבין אותם, עד כדי להצדיק, לפני שנגיע להמשך דבריו ולבסוף נעביר ביקורת. רוב השיעור היה ניסיון להבין מכל הלב והרציו, מדוע אפשר להצדיק את המשפט השלישי שלו, שוב, להסביר ולהדגים מדוע עקרון מוסרי שניסחנו אפריורית, בעודנו חפות מנסיבות ונטיות, מחייב אותנו לפעול את הפעולה הנגזרת ממנו. פרקתי להן את זה לכמה שלבים של הסבר, והצבעתי על כך שבתכלס, אין ערך לעקרון מוסרי אם הוא לא הופך למחייב, (קיצוני אך זו היתה המטרה של שלב זה) כי תמיד יש נסיבות וכל אחד בדיוק היום יכול להבין למה כדאי להפר אותן, ולכן אנו נראים כמו שאנו נראים. אי אפשר לפתוח את הפתח הזה של "רק היום... רק לי..."הדגמנו על התור בנתב"ג והאופי הישראלי שהוא מאוד אנושי לחשוב ש"לי יש נסיבות מקלות כי אני בדיוק..." הקבלתי את זה לדת. אין "היום פחות מסתדר לי לשמור שבת" אם צריך את השבת, מכבדים את השבת במקרה של דת כי אלוהים אמר, אצל קאנט- הוא בונה משהו מקביל שלא מסתמך על שום אלוהים אלא על מה שכולנו נרצה בו ונגבש אותו מתוך התבונה. שוב חזרנו והפעם סיכמנו מה זה רצון ומה זה בעצם רצון תבוני, והרצון התבוני שלנו ירצה תמיד לכבד את החוק המוסרי. השיעור הסתיים ב19.30, אמרתי להן מראש בתחילת השיעור השני שזה יהיה קצר יותר, כדי להשאיר רבע שעה לשיחה עם שתי תלמידות שבקשו. אחת כדי לדון על עבודת החקר, ואחת כדי להתיעץ על ענייני חיים מנקודת מבט פילוסופית. זה רגש אותי. וזהו. לשבוע הבא במוזיאון האדם הקדמון! קצת נתאוורר...
Comments