במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
כמה כיף להיפגש !
לאחר שמחת המפגש חזרנו לקריאה משותפת (שאינה מתאפשרת בזום). הקראתי את בדמי ימיה של עגנון בקול.
הם התקשו בבית. הרבה לא היה מובן. הקריאה בקול: מי אומר מה, מה קורה בנובלה, הועילה להם להמשך הקריאה לבד.
זיהינו ציטוטים הרמזים בנובלה. קצת דיברנו על מערכות היחסים, (האם אפשר לעשות לסיפור שת עגנון גם קריאה להט"בית ? התלמידים השתעשעו בפרשנות מסוג זה..).
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
שוב שיעור חגיגי, והפעם — מפגש ראשון של כל בית החינוך ביחד! משהו מהאווירה של תל חי מגיע למבואת המרכז הקהילתי של ראש פינה והלב מתחמם. ובכל זאת, למרות השמחה שבמפגש הגענו ללמוד וללמד.
התחלנו לדבר עם דקארט היום.
התחלתי ברקע היסטורי קצר על התקופה רבויית התהפוכות והמהפכות כמו המצאת הדפוס, גילוי אמריקה, שבירת המונופול הקתולי על הנצרות. הבנה של התקופה ההיסטורית מועילה להבנת המוטיבציה של דקארט בהטלת הספק (המתודית) ובחיפוש אחר נקודת משען יציבה ממנה יוכל לבנות את הידע מחדש. אחרי הסקירה ההיסטורית פנינו לטקסט. דיברנו על הכותרת המפוצצת ועשינו מעיין תיאום ציפיות ביחס לעתיד להופיע בטקסט. עכשיו פנינו לתוכן הטקסט וקראנו, במילותיו של דקארט, את התיאור שלו את הפרויקט שלו. בין לבין צחקנו על דחיינותו של דקארט, עובדת היותו שכיר חרב, וכמובן למדנו את הלקח החשוב מכל - יקיצה מוקדמת בבוקר עשויה להיות מסוכנת, בעיקר למי שרגיל לקום בצהריים.
אחרי ההפסקה אלעד הגיע אלינו להופעת אורח. בתשובה לשאלה מה למדתן בחלק הראשון, התלמידות שלפו בהתלהבות הומוריסטית שלל בדיחות דקארט, ואפילו הציעו לפתוח ערוץ אינסטגרם בנושא. לאחר מכן האזנו ביוטיוב לרחל חלפי מקריאה את שירה "לופ". התלמידות מצאו בו את הקשר דקארט ואיכשהו התפתח דיון בנושא הרשתות החברתיות, ה'אני' הוירטואלי, והשפעת אושיות רשת על חיינו. השיר השני שאלעד הביא, "לופ" של נורית זרחי, התקשר מצוין לנושא שעכשיו כבר גלש לתגובת הרשת לאירועי שבעה באוקטובר. סיימנו בקשר מחודש דקארט - הניסיון למצוא עוגן אמיתי בעולם מלא כזבים
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
השבוע אפשרנו לתלמידים להתנסות בחשיבה מופשטת ופילוסופית, גם דרך הספרות וגם דרך הפילוסופיה.
בחלק הספרותי, אלעד הביא מספר שירים כאשר המוטיב המקשר ביניהם הוא ה 'זה'. דנו בשיר הראשון יחד, שיר של חדוה הרכבי, וניסינו להבין את משמעות ה'זה' העולה מהשיר במליאה. תוך כדי, נתנו דעתנו על החשיבות של הבנת הביוגרפיה של המשוררת ככלי להבנת השיר. לאחר מכן, התלמידים חולקו לזוגות וקיבלו שני שירים נוספים, הפעם של יונה וולך (כבוד למשוררות הישראליות), והם נתבקשו לנסות ולהבין את משמעות ה'זה' העולה מהם. ה'זה' הוצג כדבר הכי קונקרטי, 'זה', שלכאורה ניתן להצביע עליו, אך גם הכי מופשט, שלא באמת ברור מהו, אם בכלל.
יצאנו להפסקה משותפת לכל השכבות, י' יא' ויב' לראשונה בשנת הלימוד הנוכחית. היה מרגש!
בחלק הפילוסופי הפגשתי את התלמידים למפגש ראשוני עם שני נושאים משמעותיים בתחום המוסר: רצון חופשי ואלוהים. התלמידים חולקו לשתי קבוצות וכל קבוצה דנה באחד הנושאים כאשר הם נתבקשו להביא טיעון בעד ונגד הכרחיותו של הנושא לפעולה מוסרית: האם הכרחי שיהיה רצון חופשי לצורך פעולה מוסרית? האם חייב את אלוהים כדי שיהיה מוסר? התלמידים התנסו בחשיבה פילוסופית של ממש וזה אתגר אותם. נהניתי לראות אותם מתחבטים בדברים. בנוסף, כל קבוצה נתבקשה לשער, על פי מה שלמדו על תפיסת המוסר של קאנט עד כה, מה חושב קאנט על שני נושאים אלו. שחררתי אותם עם כמה קטעים של ברגמן, שמסביר את תפיסתו של קאנט את האלוהים ואת חופש הרצון.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
ציפיתי לחיבוקים, ברור, אבל אלה שהגיעו פרקו לי את הצורה, חיבוק שבא אחרי ריצה המשולה לשור שבד אדום מתנפנף מולו. קפיצות צעקות שמחה גדולה וצהלה, חיבוקים כירבולים... וואו וואו איזה תענוג, איזה חום בלב. ומשם כל רגע הוא כזה של הוקרה, כל תא בגוף שלי חייך מהשהייה בנוכחות האהובות והאהובים האלה. וואו, לא נפגשנו שבעה חודשים!! ולאחר תקופה של שממת זום מתמשכת, קרירה אטומה ומעייפת... זה בא! קניתי להןם מקרונים בראש פינה ושמחתי שזה מאוד שימח אותןם. קירה הכינה עוגיות מדהימוווותת, עם קפה, קונדיטורית גאונה שלנו, שנאלצתי לשבור איתן את התזונה נטולת סוכר וקמח שלי, כי אנחנו כבר יודעות את זה משנים קודמות שלאכול את העוגיות של קירה כאמור זה המעשה המוסרי לעשות, מה זה מעשה? זו חובה מוסרית שיש להידרש אליה. (אפשר להתווכח על השלב של לאכול שוב... ואז גם להדגים עליהן את הרשמים שיום מונה... מה לעשות חוץ מצבע ותבנית יש גם טעם... אני רק מבצעת את תפקידי על הצד הטוב ביותר) התחלנו את השיעור רק כשכולןם הגיעו, עד אז חיוכים, פטפוטים, עוגיות. ואז התחלנו. כיתה שלנו. כיתת תל חי המהממת האהובה. היתה שם. בשיעור. באמצע השיעור עצרתי לצלם אותןם, ככה באמצע המשפט... כדי להתענג על זה אחר כך.
למדנו יום, איפסתי אותןם שוב על ציר הזמן הפילוסופי כדי שיבינו שלמרות שלמדנו את קאנט וניטשה הם עוד לא נולדו בנקודה זו של הזמן. ויום מגיע כעת כנגד דקרט. למדנו מהמצגת, תחילה חזרה על שיעור שעבר, והכל בהדגמות על העוגייה של קירה ואז התקדמנו לנושא הסיבתיות. בקשתי מנעמי לכבות ולהדליק את האור ומהאחרות לתאר במשפטים את הפעולות שגרמו לכך שהאור יידלק. אחר כך הקראנו את התיאורים המדויקים ושאלנו האם יש הכרח שמה שתואר יגרום לאור להדלק? ושאלתי מה לא נצפה חושית בכל התהליך? למדנו את הטענה של יום שהסיבתיות לא ניתנת לצפייה, המשכנו עם המצגת עם דוגמת הביליארד. הכדור הלבן פוגע בכדור האדום, אך לא ניתן להוכיח שהוא הסיבה לתנועה שלו. כמובן שזה קשה לחלקן לקבל את זה, מיה ממש התרגזה עליו. ברור שהכדור הוא הסיבה! מה יכול להיות הסיבה אם לא כך? הסברתי שעקרונית יכול להיות שהכדור האדום הוא בעל כוח פנימי והוא מחכה שהלבן יגיע ויגע בו ומאותו רגע הוא יוצא לדרך בעצמו כמו מרוץ שליחים. וגם יכול להיות שכל פעם שנדליק אש מתחת לפינג'ן עם מים יש שד בלתי נראה שעושה "בולולולו" למים ולכן הם מבעבעים. מיה ממש התעצבנה ואמרה לי "תוכיחי שיש שד כזה!!" אמרתי שאני לא יכולה להוכיח, אבל גם דתיים שיגידו שלא מצאתי זיווג כי לא שמרתי שבת לא יכולים להוכיח, ובאותה מידה ממש, לטענת יום גם היא לא יכולה להוכיח שיש כוח טבע או סיבתיות שגורמות לדברים לקרות. זה בלתי נצפה באותה המידה. היה דיון מעניין ומשעשע (את מיה פחות שעשע, היא באמת התרגזה... אליה לעומתה צילמה עם חיוך את סצנת השד שעושה "בולולולו " ... כל אחת והיחס שפיתחה לנושא) כך המשכנו את הדיון להסביר את הדברים ולנסות באמת להבין אותם. היה חשוב לי לסיים את השיעור עם רספקט ליום ולחשיבות הספקנות שלו. נותרו כמה דקות שנשפו על ערפנו, הן יותר התפזרו ודיברו (גם אם על הנושא של השיעור) אני יותר ניסיתי להדק את הקשב כדי לסגור את הנושא שמועבר בצורה בלתי אמצעית, לפני שנחזור לחור השחור של הזום. עוד מעט כל הרשמים הבלתי אמצעים, יהפכו לאידיאות מוחלשות של זיכרון. אבל! אידיאות אמיתיות, כפי שיום יאמר, לא כמו חד קרן שזה נטו המצאה של הדמיון.
השיעור הזה, המפגש הזה, באמת התרחש. שיעור כיתת תל חי הפך לאידיאה אמיתית! משהו להתענג עליו בסופש...
Comments