שבוע 17. חזרנו לקמפוס! לפחות חלקנו. כה משמח. כה מלבב 😊
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
המשכנו אתמול את הפגישה משבוע שעבר. התמקדנו בקטעים מתוך הנחות למטפיזיקה של המידות, הפעם ביקשתי מתלמידה להתייצב בעמדת המתעדת במחשב, תלמיד אחר התבקש לקרוא, לאחר הקריאה חזרנו לטקסט ופענחנו אותו שורה אחר שורה. תוך כדי זה ניסחנו ביחד את הפירוש לפיסקה זו. כך עשינו לגבי שלוש פיסקאות. המטרה היתה גם להפנים את עמדת קאנט ביחס למוסר, אבל יותר מזה לתרגל כתיבה פרשנית-עיונית.
לאחר ההפסקה פנינו לניטשה, לאחר ביוגרפיה קצרה שלו, פנינו לקריאה בקטע הידוע על מות האל מספרו המדע העליז. כל תלמיד התבקש לקרוא את הטקסט , לסמן מילים לא ברורות, לסמן משפט או שניים שהשאירו בו רושם.
לאחר מכן עברנו שורה אחר שורה על הדברים, עמדנו על השינוי שמכניס ניטשה כמי שמתבונן בחברה, מי שנכנס לעמדת הנביא, מי שכותב מתוך נתינת דרור ליצר וליצירתיות, פחות חותר אחר סדר והגיון .
עמדנו על האופן בו ניטשה חוזה את העתיד הניהליסטי של אירופה. לאחר זאת הצגתי את הניגוד בין האפוליני לדיוניסי שניטשה מזהה ביחס לתרבות המערבית. כדי להמחיש פער זה הבאתי שני סרטונים : אחד, מוזיקת טראנס והשני מוזיקה קלאסית. ברגע דרמטי זה הסתיים לו השיעור.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
בשיעור הראשון לא נכחתי פיזית עקב תקלות טכניות בכבישים, ולכן את השיעור הראשון העבירה נויה עם משימת כתיבה שהכנתי לכיתה. אנו עדיין בנושא בניית המדינה של אפלטון בהמשך למה שהתחלנו בשיעור שעבר, ולפני שנגיע לחלק של אפלטון על חינוך השומרים בצנזורה ושקרים רציתי להוציא מהם את מה שיש להם לתרום לנושא. על כן הם קבלו משימה ובה הם התבקשו לבחור ערך או ערכים, ובהתייחס לערכים לכתוב סיפור ילדים שהם היו רוצים שכל הילדים במדינה שלהם ישמעו ויגדלו על פיהם. מכיוון שהייתי בדרכים התחברתי לזום מרגע שהתחילו להקריא את הסיפורים. שמעתי בנהיגה את תשובותיהם הנהדרות, הם השקיעו בסיפורים ואף בקומיקסים, ניכר שהם נהנו מאוד מהמשימה, היה יפה ומושקע.
בשבוע שעבר התבקשו לסכם את פרק ב בפוליטיאה- בשני חלקים, חלק סיכמו את בניית המדינה שסוקרטס התחיל ועליו עברנו בשבוע שעבר. וכעת בשיעור השני המשכנו עם הסיכום של החלק שהגיע לאחר הרחבת המדינה לצורך בשומרים, והנקודות לגבי אופי השומרים ועד למשפט ש"נחנך את הילדים עם סיפורים, שיהיו בהם שקרים" וכך נגמר השיעור מהר. הם לא היו מרוכזים מספיק בסוף השיעור ואני סקרנית לדעת אם הם הצליחו לחבר את שני חלקי
השיעור, אם ירד להם האסימון. בכל אופן, למזלנו... יש שיעור הבא.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
אתמול נעלנו את לימודי שפינוזה שליווה אותנו במשך ארבעה שיעורים עם מפגש בנושא חופש הרצון וחירות האדם. המפגש החל בדיון פתוח בשאלת החירות - האם האדם חופשי? ממה הוא חופשי ומה הוא חופשי לעשות?
הכיתה, בהרכב מצומצם, אולי כבר קלטה את הלך הנפש של שפינוזה ונטתה לעמדה לפיה האדם אינו חופשי. הסוגייה נעשתה מורכבת מעט יותר כאשר עברנו לדון בשאלת חופש הרצון, ובאיזה אופן מגבילה המחשבה את הרצון, המוכל בתוכה.
בהמשך עברנו לדון בהגדרת החופש של שפינוזה ובפתרון הבעייה הדואליסטית שבין החופש להכרח. ואם בחלק הראשון דנו בעיקר בחופש של אלוהים ובשאלת הרצון שלו, החלק השני הוקדש בעיקר לעמדה המבטלת של שפינוזה ביחס לחירות האדם וכיצד בכל זאת ניתן למצוא משמעות וחירות בתוך עולם המחשבה השפינוזיסטי. בשיעור הבא נמשיך עם השובל הדטרמיניסטי לפני שנעבור הלאה אל החזית האימפריציסטית.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
חזרנו למפגש פנים אל פנים, וטוב שכך! הקבוצה הגיעה בהרכב כמעט מלא ובאנרגיות גבוהות. שבנו אל הטקסט של יום, בו קראנו בשני מפגשי הזום האחרונים, והמשכנו את הדיון שלנו בחלוקה של יום בין "יחסים בין מושגים" ל"עניינים שבעובדה".
הוספנו להעמיק במושגים המלווים את הדיון של יום - ידע אפריורי, אינדוקציה ודדוקציה. אז הגענו לשיא המאמר ולניסוחו של יום לבעיית האינדוקציה. נאבקנו ביחד לנסות ולהצדיק את ההנחה הסמויה שבכל טיעון אינדוקטיבי, על פיה העתיד יתנהג בדומה לעבר. כך הגענו למסקנה הבלתי נמנעת של יום, בדבר מעגליותו של הטיעון האינדוקטיבי. נשוב ונסכם את הדיון במפגש הבא, ואז נמשיך הלאה, למטאפיסיקה של קאנט.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
אתמול המשכנו את הלימודים בזום. בשני השיעורים המשכנו בקריאת הנובלה "צבע החלב" לנל ליישן. הגענו עד שליש מהסיום. במהלך הקריאה ערכתי מספר עצירות על מנת לחזור על מושגים כמו יצירה ארספואטית, מבנה הדיאלוג שדרכו ניתן לאפיין את הגיבורים ואת היחסים ביניהם, התפתחות ותנועה של העלילה ושל כל אחד מהגיבורים, מהם רמזים מטרימים וכיצד הם תורמים לבניית מתח עלילתי. מבחינה סוציולוגית דיברנו על מבנה משפחה פטריאכלי, טבואים ואיסורים, מעמדות והשכלה ועוד.
הנובלה, שכתובה בגוף ראשון, בשפה עילגת ומשובשת ועם זאת עתירת יופי ודמיון, במרחב הכפרי של אנגליה בשנת 1830, הובילה אותנו לתרגיל הכתיבה (שלא הספקנו לקרוא) : להביא את הדמויות הראשיות שאותן הספקנו לאפיין כבר בשבוע שעבר, לתקופתנו אנו. כלומר להתאים את הדמויות ומכאן גם את העלילה, לימים האלה. ביקשתי מהבנות לכתוב מונולוג או דיאלוג שבו מופיעה דמות אחת או יותר, השומרת על אופייה אבל בהתרחשות עכשווית, שונה.
בשבוע הבא אני מקווה שנצליח לקרוא את הטקסטים. (צפויה לנו פגישה עם שילה)
בכיתה יב' של חיה גלמן :
הפעם אתחיל מהסוף – "מרתק ואמיץ. כאילו כולנו יחד על ספינה בלב ים, לבד בים וקוראים; לחוות יחד, להתרגש יחד, להסתקרן יחד, להתעצם; הקריאה מעניקה חיים למילים; לצלול אל קיום האחר, להשתנות, לדבר בשפה אחרת."
משפטים אלה הם חלק מתוצרי תרגיל הסיום של השיעור שהוראתו היתה לכתוב משפט או שניים בהשראת הקריאה שהתרחשה קודם בכיתה. השיעור כולו הוקדש לקריאה משותפת ודרמטית במחזה "האשה מן הים" לאיבסן.
בתחילת השיעור חילקנו תפקידים – כל אחת.ד בחר.ה מי מהדמויות היא תקרא. ממערכה למערכה, ככל שהכרנו יותר את הדמויות, הקריאה הלכה והפכה דרמטית יותר. תוך כדי הקריאה עצרנו מדי פעם להעיר ולהאיר, אך בעיקר קראנו/שיחקנו את הדמויות. וכל זה היה בזום, כשכל המיקרופונים פועלים וכל המסכים מורמים. ללא רגע של מסך שחור. הטקסט (בכוונה) לא הוקרן על המסך אלא נח בידי התלמידים, והמסך פשוט הפך לבימת תיאטרון.
ריבוע, ריבוע בתורה/ו השתלב בקריאה, מהוראות הבימוי ועד אחרונת הדמויות. כשהגיעה השעה רבע לשמונה, היה נדמה שרק לפני רבע שעה התחלנו, אף אחת.ד לא רצה להפסיק לקרוא. אז הנה הוכחה שאפשר גם בזום להרגיש כאילו אנחנו יחד, על ספינה בלב ים, מפליגים בקריאה.
Comments