שבוע עשירי של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. נאלצנו להיפרד לזמן מה ממתחם 'הטחנה' וחזרנו לשגרה המקוונת:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של יונתן שילה דיין: השבוע נחתנו חזרה אל הזום אחרי מפגש נהדר בטחנה בשבוע שעבר. בלית ברירה, ומול מצגת, סיכמנו את המהלך האריסטוטלי שליווה אותנו בשבועות האחרונים, עם דיון בתפיסת האושר של אריסטו, ובאופנים השונים של פעולת המחשבה, לצד הטלת ספק באקסיומה לפי פעולת העיון הפילוסופית מקרבת את האדם אל התכלית הגבוהה. פנינו לבירור של מהן הסגולות המייחדות אותנו כאנשים (לא בהשוואה ליתר היצורים החיים,
כי אם ביחס לעצמנו ולעולם) והאם מימוש הפוטנציאל הגלום בהן יכול גם הוא לקרב אותנו אל עבר התכלית העליונה כביכול, הלוא היא האושר כאיכות קיומית.
לאחר ההפסקה בחרתי להיפרד מהאתיקה של אריסטו לעת עתה עם דיון בתפיסת החברות שלו, אותה חיברנו לעולמות החברות שהתלמידות חוות בחייהן. אני מבין מתוך השיעור, וגם מתוך הדיון שהתקיים בישיבת הצוות, שאני צריך להעז להניח יותר משקל על עבודה של התלמידים במהלך המפגש, ולא להותיר חלק כל-כך נכבד מנופח השיעור עלי.
בכיתה יא' של נעמי הררי:
בתי הספר ביקשו ציונים. ואני, שיש לי שיח ארוך ומתמשך עם הצורך הזה, תהיתי מה לעשות איתו בנתוני שנת הקורונה. לזה התווסף הסגר שמיקם את אירוע ההערכה בזום במקום בטחנה היפיפייה שלנו בשער העמקים, וכל הערבוביה הזו הובילה אותי לעשות הערכה בדמות שיחות אישיות. בעוד כותבות עבודות הגמר התקדמו בכתיבה בחדר המרכזי, פרשתי עם כל תלמידה כעשר דקות לחדר. ביקשתי מהן להתחיל לספר לי מה הבינו מכל נקודה שנוחה להן בחומר,
ולסיפור שסיפרו לי הצטרפתי בשאלות שהרחיבו אותו לסוגיות נוספות. העצירה הזו הייתה חשובה לי כדי להפוך את הלמידה שלהן לשקופה יותר, וחלקן העידו שהאיסוף לקראת המפגש היה חשוב גם עבורן: ״בזכות ההכנה לאירוע ההערכה הקצוות התחברו לי״. יש לומר שהופתעתי לטובה גם מרמת הידע, לפחות של חלקן. יש קומה יציבה שאפשר לבנות עליה את ההמשך.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של ענת שרון בלייס:
פגישת זום לכבוד תחילת הסגר השלישי הביאה אותי אל המבוך, לפחות זה הספרותי. אז פתחנו בקריאה מתוך המיתולוגיה על המבוך שבנה דדאלוס ועל המינוטאור, אריאדנה ותזאוס, משם פנינו לציורים הכמו מבוכים של אשר ואז חזרנו לאחד המבוכים הספרותיים-פילוסופיים הכי מרתקים "לפני שער החוק" של קפקא. ניסינו להכיר את האדם שרוצה להיכנס אל החוק, מה זה החוק הזה ומדוע הוא לא נכנס.
סיימנו עם סיפור מבוכי של גל שוסטר שמתכתב עם אליס בארץ הפלאות והסרט מטריקס, מבוכים קלאסיים בזכות עצמם.
בכיתה יא' של חיה גלמן :
מכירים את זה שתכננתם שיעור מאד מובנה, כי הגיע הזמן לאסוף קצת את מה שעשינו עד כה וכאלה? ואז, עד שכולן נכנסות לזום מקשקשים קצת על מה נשמע וקצת אקטואליה והופ, כל המגדל שבניתם לפני השיעור קורס תחת שיחה ערה ומרתקת עם התלמידות שאף אחד מהצדדים לא רוצה להפסיק למען איזה שיעור מובנה? אז זה מה שהיה אתמול אצלנו בכיתה. הבנות נכנסו וקשקשנו משהו על כך שתיכף מתחיל הסגר החדש שעוד רגע הופך להיות "הסדר החדש",
וכמה שכולם לא מסכימים עם המצב הזה ובעצם מדוע בעצם הציבור לא מורד. משם שאלנו שאלות על מהי צייתנות, מתי ציות תורם לחברה ומתי ציות הופך להיות מסוכן לחברה ולפרט.
הבנות החלו לקשר את השיח למחשבות שלהן על שירותן הצבאי ההולך ומתקרב ועל ההבדל במשקלו של ציות בצבא לציות בחברה האזרחית ואז תלמידה הזכירה את המונח "פקודה בלתי חוקית בעליל" שהופתעתי לגלות שאף אחת אינה מכירה את מקור הניסוח שלה, אז דיברנו גם על הטבח בכפר קאסם ומשם כבר החלקנו אל מדרון הכיבוש ועל סגרים שבהם נדרש הפרט האזרחי לציית לצבא כובש לעומת הציות להוראות אזרחיות – כן, זה היה שיח פוליטי-פילוסופי על גבולות הציות.
הדיון קלח ושטף והתלמידות לא רצו לצאת להפסקה, הן הקשיבו זו לזו, התווכחו קצת, למדו זו מזו. ואז נזכרתי שבמקראה שלנו מופיע השיר "גנרל הטנק שלך" של ברכט שמאתגר בעצמו את גבולות הציות. קראנו אותו יחד, פירשנו, ניתחנו ומשם עברנו לדיון רוח האדם ועל חמלה אנושית ואחת התלמידות שכותבת עבודת גמר על אלבר קאמי סיפרה לבנות על הטקסט היפה שלו "אלוהים משוחח עם נפשו".
לאחר ההפסקה חשבתי שיהיה נכון לחזור לתחילת הדיון שלנו שעסק באקטואליה, בסגר ובקורונה, אבל דרך טקסט ספרותי נוסף. אז קראנו יחד את "מאה עשרים ימים עברו מאז שמישהו נגע בך" מאת אתגר קרת שמייצג מאד יפה את הטמעת הצייתנות ושאלנו את עצמנו עד כמה לדעתנו "שנת הקורונה" השפיעה על מבנה המחשבה שלנו, ובעיקר, על תפיסתנו את עצמנו ויחסינו עם הזולת.
Comments