המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של נגה וייס ויונתן דיין
היה מפגש חי ועירני אתמול. התחלנו עם קריאה חוזרת במדרש 'הבור והחולדה' ולאחר שעוררנו מחדש את הסוגיות העולות ממנו, שלחנו אותם לכתיבת תרגיל בו הם התבקשו לאפיין את הדמויות המרכזיות במדרש דרך תכונות האופי והמעלות האריסטוטליות. בזמן העבודה שלהם, ובעזרתה האדיבה של נויה שהחזיקה את המרחב, הוצאנו תלמידים ותלמידות לשיחות אישיות איתנו, אבל בנפרד, על מנת להספיק יותר כי הם רבים.
אחת הסוגיות המדוברות במדרש הן ההבטחה, אותה הבטחה הדדית ביניהם, שנאמרה פעם אחת כאשר האיש מתחייב לחלץ את הנערה מן הבור, ופעם נוספת לאחר שהיא משכנעת אותו לא 'להיזקק לה' מיד ולהגיע קודם לבית הוריה להסדיר את הנישואין. הבטחה שהיא שמרה וקיימה לאורך שנים, והוא לא.
נזכרנו בקטע יפה ומלוטש של חנה ארנדט מתוך 'המצב האנושי', בו היא מתאר את מוסד ההבטחה, כאחד מעמודי התווך של המוסריות, וכאחד המעשים האנושיים הגבוהים המאפשרים לנו לשאת את חוסר הוודאות של הקיום האנושי, חוסר וודאות שמקורה ב"אפלת הלב האנושי" כפי כותבת ארנדט. הנפש שאינה יכולה לערוב למי שתהיה מחר, ומקורה הנוסף - אי-הידיעה בנוגע לתוצאות של הפעולות של בני האדם הבוחרים להשתייך לקהילה כלשהי. בחרנו קטעים מאוד ממוקדים מתוך הטקסט, וגם זה לא היה פשוט לקריאה, ובכל זאת נדמה היה שזה מעורר עניין רב. כשהם כבר הוצפו לגילו רוויה, עצרנו, ונמשיך בשבוע הבא.
בכיתה יא' של רותם וגנר ועומר בן דוד
המפגש הוקדש לדיון בשני נושאי חתך ב'הדבר': ארס פואטיות ברומן ומשמעותו של הדבר.
וזה הלך כך:
הסברנו מה זו ארס פואטיות, מה משמעות המושג, מה מקורו, ואיך הוא משמש ביצירות ספרות ואומנות.
מכאן עברנו לבחון ביטויים ארס פואטיים ברומן - איתרנו דמויות שעוסקות בכתיבה ושאלנו למה חלק ניכר מהן עוסק בכתיבה ומה מייחד את הכתיבה של כל אחת מהן: רייה שמגדיר את כתיבתו ככרוניקה, טארו שמתעד פרטים שוליים וכתיבתו היא אנטי היסטורית, וגראן שנאבק על מציאת מילים וכל חייו מוקדשים למשפט אחד שאינו מצליח להשלימו. אפיינו את הכתיבה של כל אחד מהם ושאלנו מה התפקיד של הגישות השונות האלה לכתיבה וראינו שכל אחת מהן מרחיבה ומעמיקה את המצב האנושי המתואר ברומן ובה בעת גם מדגישה היבטים מסוימים, שלעיתים סותרים ולעיתים משלימים את הגישות האחרות. כמו כן הצבענו על כך שלרומן המסוים הזה יש מחויבות לאמת, הוא טוען לתיאור האמת ועוסק בחשיפתה ודווקא ריבוי הקולות של הדמויות השונות שעוסקות בכתיבה מעניק תוקף לאמת הכוללת שעולה מתוכו.
לאחר מכן עברנו לביטויים ארס פואטיים מסוג אחר והצבענו על שתי יצירות שנזכרות ברומן – האחת, השיר saint james infirmary שמתנגן על הפטיפון של רמבר ונזכר פעמיים והשניה, האופרה אורפיאוס ואוירדיקה שמופיעה בעיר במהלך הדבר.
עומר לקח אותנו למסע קצר ומלהיב בעקבות תולדות הג'אז והשיר המסוים הזה, שמבוצע בלוויות בתור שיר אבל שמתהפך לשיר קרנבלי, וגילינו את הקשרים שנטווים בין השיר לרומן.
נזכרנו במיתוס אורפיאוס ואוירדיקה וראינו עד כמה הסצנה שבה עולה המחזה והזמר שמגלם את אורפיאוס מתמוטט על הבמה מהדהדת את מצבה של העיר הנצורה בשורה הולכת ומעמיקה של השתקפויות.
מכאן עברנו לשאלה הגדולה שאיתה סיימנו את הדיון המתמשך ברומן: מה משמעות הדבר?
הצענו להם תרגיל – שיכתבו במה היו מחליפים את הדבר לו כתבו את הרומן מחדש: עלו דברים מעניינים מאד: שממון, מלחמה, לא כלום, אין סוף, ועוד.
לאחר מכן עקבנו אחר הדרכים השונות בהן מתארות דמויות שונות את הדבר וראינו שהדמויות עצמן מפרשות את הדבר בדרכים שונות ומוציאות אותו מפשוטו: מטארו שרואה בו את האכזריות שטמונה בחיי אדם ועד הזקן חולה הקצרת שרואה בו את החיים כמות שהם.
לסיום הקראנו פסקה מתוך מכתב שכתב קאמי ובו הוא מגדיר את שלושת מובניו של הדבר על פי הבנתו. הבהרנו שלדעתו של קאמי אין יתרון על פני כל אחד מקוראיו ובכל זאת היה מעניין לפגוש את פרשנותו.
וכך נפרדנו מהרומן.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין
הפגישה אתמול עמדה בסימן רוגע דווקא לנוכח הסערה בחוץ. התחלנו בקריאה עצמית ושקטה של התלמידים את תחילת המבוא (המצוין) של ירמיהו יובל לביקורת התבונה הטהורה של קאנט. ביקשתי מהתלמידים להעמיד משפטים לא ברורים מתוך הטקסט ואז פיתחנו דיון ביחס לאלו. לאחר מכן המשכנו במבוא הפעם בקריאה משותפת. עמדנו בעיקר על משמעות המהפכה של קאנט לא רק ביחס לקודמיו אלא גם ביחס לאופן בו הוא מציע תפיסה פרשנית שמטרימה מושגים של תרבות, אידיאולוגיה וסטרוקטורליזם כמבני הבנה של המציאות.
בחלק השני של השיעור התלמידים פרשו לעבודת החקר שלהם, לכתיבת פתיחה לעבודה , לפיתוח שאלת המחקר ולקריאה בטקסטים. אני עברתי בינהם וניסיתי לסייע בכל זה.
יום טוב ורגוע!
בכיתה יב' של יעל אבוקרט קליין
התחלנו את השיעור בכל מיני דיבורים על מיונים ושנות שירות, הן היו צריכות לפרוק וזרמתי עם זה לזמם מה. אחר כך אספתי אותן ואמרתי שמתחילות ללמוד את קאנט ולהבין את הפתרון שלו לבעיה שיצר יום, ולפני כן נעמוד שוב על הבעיה שיום יצר. הטענה שאי אפשר להוכיח סיבתיות אם אנו באמת נאמנים לאמפריציזם, היא בעייתית ומבטלת את התוקף למדעים. אז הן אמרו ש"הוא מעצבן ולמה הוא אמר את זה..." ואז העליתי דיון על חשיבות של נאמנות למחקר ומה זה לתת דין וחשבון פילוסופי. רציתי שיבינו תחילה שאם יום אמפרציסט, וחוקר באופן רציני שאלות אפיסטמולוגיות, והגיע למסקנה הזו, גם אם לא כיף לו ואף יכנס לדיכאון מההשלכות, זה מה שהוא הגיע אליו ועליו להיות נאמן לו בתוך השיח העיוני והמחקרי. ואם אנו שואלות שאלות ברצינו ובכוונה אמיתית ללמוד ולדעת גם אם התשובה והמסקנות לא נעימות לנו, אנחנו לא יכולות לשנות אותן. מעבר להוגה עצמו, מי שירצה לבוא ולטעון שזה לא נכון, צריך להעניק דין וחשבון פילוסופי, שמכבד את עצמו ולהראות באופן ראוי שזה לא נכון. אי אפשר לומר סתם "זה לא נכון" וגם לא לומר "אבל עובדה שיש סיבתיות, והנה העט נופל כל פעם כשאעזוב אותו" עובדות זה דבר אחד, והוכחות ודיון פילוסופי רציני זה דבר אחר. מה שנקרא... "שלא יתנו לעובדות לבלבל אותן".
לשם המחשה החזרתי אותן לדיון הפרהסוקרטי שלמדנו בשנה א, לפילוסוף הזכור לשמצה פרמנידס ותלמידו זנון שהקימו את "מעבדת- נעצבן- את-העולם-באופן לוגי". פרמנידס הוכיח בטיעון לוגי שהעולם לא זז וכהשלכה שעולם התופעות הוא אשליה. וזנון הראה, שאין שאכילס אף פעם לא יצליח לצעוד מטר כי בכל פעם שיבוא לצעוד ניתן לחלק את המקטע לחצי, עד אינסוף. אז למרות שבעולם שאנו חווים יש ריבוי, שינוי ותנועה, המכה הלוגית שפרמנידס הנחית על הפילוסופיה דורשת התייחסות ראויה, שתראה שזה לא נכון. הוא העלה טיעון שדורש דין וחשבון שיתמודד עם הבעיה הזו ברצינות. כל מי שמחשיב עצמו פילוסוף לא יכול פשוט לומר "שטויות- הנה הגעתי ממקום למקום" כפי שנינה הדגימה בגופה בכיתה. החדשות הטובות הן שדווקא הנחיצות של דין וחשבון פילוסופי היא שהביאה את העולם הפילוסופי למבוכה שייצרה תיאוריות פילוסופיות ומדעיות נהדרות שקידמו את העולם אחר כך. ההתייחסות הרצינית העלתה כל מיני פתרונות מגניבים ובשיאם של האטומיסטים שהגו את האטום ואת הריק. האטומיסטים שלא קבלו את ההנחה ש"יש רק יש" וטענו שיש "אין", פתרו את בעיית התנועה הריבוי והשינוי אצל פרמנידס . בנוסף, בכך שהגו את הא-טומוס, החלקיק שלא ניתן לחלוקה, הם אפשרו לאכילס בשעה טובה להגיע למחוז חפצו כי יש מקטע/ חלקיק שכבר לא ניתן לחצות. אז בשיעור הראשון דיברנו על הנחיצות בדין וחשבון פילוסופי, ובאותו האופן, גם הבעיה שהמסקונות של יום העלו דורשת התמודדות, וכספויילר אמרתי שקאנט התמודד עם זה בפתרון יצירתי ומעולה. אז חזרנו לדבר על השיח המטאפיסי של התקופה המודרנית, שכאמור כולו מתכתב עם בעיית הגוף והנפש שדקארט העלה, שיום בעצמו נותן לה מענה בכך שמוותר על עצם חומרי ועל נפש כסובסטנציה. אחרי ההפסקה ראיתי שהריכוז בכיתה לא יאפשר להכנס למטאפיסיקה של קאנט אז בחרתי ללמד אותן כמבוא מושגים טכניים שצריך רק "ללמוד" ולהכיר מבלי להפעיל יותר מדי את הגלגלים במוח... אז למדנו מה זה אימננטי וטרנסצנדנטי, ולמדנו מהו משפט אנליטי ומשפט סינתטי. נזכרנו יחד מה זה אפריורי ואפוסטריורי, ושייכנו בטבלה את הצד של משפט אנליטי לידע אפריורי שהרציונליזם מחזיק בו כמקור המידע האמין והעיקרי על העולם. ובצד השני את המשפט הסינתטי כמוסיף ידע על העולם ותלוי ניסיון כמה שהאמפריציסטים רואים כמקור עיקרי לידע על העולם. שבוע הבא נעבוד עם חומר גלם הזה. שבוע טוב.
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של הודיה בונן אלק:
אנחנו ממשיכות בכל הרצינות ובכל הכוח בקריאה צמודה בנובלה "בדמי ימיה". אנחנו צועדות רק בעקבות מה שהטקסט נותן לנו (ביקשתי שלא יקראו קודם על היצירה והרוב עמדו בזה), ונותרות בשלב הזה עם החידות וגם עם הרמזים שהיצירה כל הזמן מפזרת לנו. התעכבנו על ההרמזים המרכזיים שעלו עד כה (הקמת מציבה, עקידת יצחק, חיי יעקב, דפוסים תנ"כים כמו חיפוש כלה וחיפוש מים), על בניית דמותה של תרצה כנערה יתומה עוד בטרם מות אמה, על הפולחן המתקיים בבית סביב דמות האם.
ראינו את דמויות המראה בטקסט, את התיאורים הצדדיים לכאורה שמוטענים במשמעות סימבולית, והגענו ליומנו של עקביה מזל שמינטשי מביאה לתרצה לכאורה באגביות, המהלך שמשנה את חייה. עצרנו במשפט "ותפקוד עוון אם על בת" שנאמר על פרטשי, אחיינית גוטליב, אך למעשה מכין אותנו להכרת העיוות שנעשה בזמן לאה, עקביה ומינץ וכעת ירדוף את חיי תרצה.
לאחר בדיקה בלוח השנה הבנו שלא נצליח להמשיך בהנאה הזו של פענוח האיטי והקרוב של הנובלה, ומכאן ניאלץ לקרוא בדילוגים ולהשלים חלק מהקריאה בבית. נמשיך עם הנובלה בשיעורים הבאים.
Comentários