זה מה שהתרחש בראשון בקמפוס אורנים של בית החינוך שלנו:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד:
פתחנו את המפגש בהתייחסות לעבודות המסכמות של השנה, שהוגשו כבר כמעט כולן. הצגנו בפני הקבוצה רשימת קריטריונים המשמשת אותנו לבדיקת המטלות ואז התפזרנו לעבודה בקבוצות, למשוב עמיתים: ביקשנו מכל תלמידה להקריא בפני החברותא שלה סעיף אחד מבין השניים שכתבה בעבודה, ואז להאזין לביקורת החברים, בהתאם לקריטריונים שהצגנו, מבלי להגיב לה. פתחנו בפני הקבוצה את האפשרות לתקן את ההגשות בהתאם למשובים לאורך השבוע הקרוב.
לאחר המשוב הקבוצתי התכנסנו שוב והמשכנו במסע שלנו אל עבר האושר. המשכנו את הדיון שלנו במושג האושר בראי הספרות, בהמשך לדיון בתפיסת האושר האריסטוטלית: חזרנו בקצרה על עיקרי הדיון מהשיעור הקודם - על אופני ביטוייו של האושר ב'הסטודנט' לצ'כוב ומבעד לשיריהם של נתן זך, רחל חלפי, יהודה עמיחי וחדוה הרכבי. המשכנו בחקירה ספרותית זו, והפעם מבעד לסיפורה של קלריס ליספקטור - 'אושר סמוי'. קראנו ביחד את הסיפור, שעורר במהרה דיון מלא בשאלות והערות יפות. יאיר טען שאושרה של הדוברת אינו טמון בהשגת הספר אחריו היא רודפת, כי אם בעצם ההשתוקקות לו; אביגיל קישרה יפה בין התפיסה החמקמקה של האושר בסיפור ובין רעיונות שהעלנו לאורך הקריאה במשתה האפלטוני; נעמה ונגה התווכחו ביניהן בשאלת אופייה של בתו של מוכר הספרים: האם פעלה באכזריות כאשר מנעה מן הדוברת את הספר? או שמא דווקא סייעה לה, בעקיפין, ב"שימור ההשתוקקות" ובדחיית התגשמותה הבלתי אפשרית של הפנטזיה? ו
לאחר הדיון בסיפור המשכנו לתרגיל כתיבה אישי ומסכם: ביקשנו מכל תלמיד לכתוב דיאלוג בין שתי דמויות, האחת שמה ספרות, והשנייה פילוסופיה, הדנות ביניהן בשאלה: 'האושר מהו?'. בתגובה להנחיות התרגיל, תימור שאל מיד - "אז מה בעצם ההבדל, בכלל, בין ספרות לפילוסופיה?", שאלה שלמעשה ליוותה אותנו לאורך השנה כולה, והובילה לדיון קצר וחשוב בנושא, שכבר נדף ניחוחות של סוף שנה.
בכיתה יא' של קובי אסולין:
התחלנו אתמול בחזרה קטנה על מודל האדון והעבד של היגל. הסברתי את האופן שבו מודל זה פורץ למעשה את מסגרת המחשבה הליברלית שמה שעומד ביסודה היא ההנחה על קיומו של אינדיבידואל מובחן, כזה שזהותו כבר ברורה.
היגל מנסה קודם כל לבחון את האופן שבו בני אד מעצבים את זהותם מתוך מפגש עם הזולת והאופן שבוב העצמי נטוע בתוך היסטוריה אישית וקבוצתית, בתוך יחסי הכרה.
בהמשך לכך לקחנו את הסרט פיגומים בן צפינו שבוע קודם וניתחנו סצנות שונות שמצביעות על התלות ביחסי ההכרה, על הנזקקות להכרה, על היחס בין אלימות להעדר הכרה וכך הלאה. בחלק השני של הפגישה הלכנו אל התיאוריה שמדגישה יותר מכל את הראיה הליברלית והשטח המת שיש לה ביחס למקומו של הזולת. דיברנו על ליברטריאניזם (חרותנות). ראינו עד כמה התיאוריה הזו נשענת על ערך אחד ורק אחד: החירות האישית , שוב במובנה הצר של החירות השלילית של ברלין. בהמשך לכך ניסינו לנתח את המתח שיש בה ביחס לערך הכאילו ליברלי המתחרה: שוויון. לבסוף ניסינו לבחון איך היו מערכות חיים שונות בחיינו נראות תחת חשיבה חרותנית. לקחנו דוגמאות כמו מערכת התחבורה, בריאות, חינוך, דת.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט:
אז נפגשנו לנו, שוב, הכבדות והעייפות של סוף שנה מורגשת, החסרות פה ושם, ולכן מראש גם תכננתי נושא אחר לסיים איתו את השנה. עם זאת אני תמיד מתפעלת מהנכונות של כיתת החנוניות שלי, באמת... הנוכחות שלהן ויכולת העמידה הזקופה וההתמודדות על אף השפעות כוח הכבידה של סוף שנה ראויות לשבח. משסיימנו את משל המערה בשבוע שעבר, הנושא הבא שיסיים את השנה ובשינוי חד ממטאפיסיקה- פילוסופיה הלניסטית. הצגתי להן ממש בכמה משפטים מהו הלניזם, ומה האסכולות שפעלו בתקופה ההלניסטית וציינתי שאנחנו נלמד מתוכן את הסטואה (שלכשעצמה מחולקת ל3 תקופות, ואנו נלמד את האחרונה) ואת אפיקורוס.
מה שחשוב להבין לגבי הפילוסופיה ההלניסטית זה שבשלושת האסכולות המרכזיות, החיפוש אחרי החכמה אינו ערך לכשעצמו, מטרתו איננה מציאת אמת הראויה בפני עצמה, כמו גם שאין לפילוסופיה ערך לכשעצמה, אלא החיפוש אחר חכמה הוא בכדי לתרגל פרקטיקה שתגביר את האושר שלנו בעולם, העונג, השלווה, או לפחות תצמצם את הסבל. לאחר הקדמה מינימליסטית, עזבתי את התיאוריות וניגשנו ישר למקראות. בקשתי מהן לקרוא כמעט את כל יחידות הטקסט של סנקה שמצולמות במקראה, ולאחר קריאה קשובה והבנה, שיבחרו טקסט שהן מסכימות אתו ויציגו אותו במילים שלהן ,לאחר מכן שיכתבו דוגמא רלוונטית מדוע זה נכון עדיין בימינו, איך זה בא עדיין לידי ביטוי. והמשך השיעור כולל זה שאחרי ההפסקה, עשינו הקראות ודיון. הטקסטים של סנקה במקראה דנים בעיקר בכך שאנשים לא מתייחסים במלוא הרצינות לדבר הכי יקר להם בחיים- לזמן שלהם, ונוטים לבזבז את החיים על דברים שלא הופכים אותם למאושרים, על אנשים , על סיטואציות ויחסים שהם בזבוז זמן ולא תורמים לאושר שלהם.
התלמידותים הקריאו כל פעם את הטקסט, ואת ההסבר שלהן והדוגמא שלהן, ואז שוחחנו כל פעם כהתיחסות למה שמישהי הקריאה. לרוב הן מאוד התחברו לפילוסופיה הזו. ניכר שהן נהנו מהמפגש עם חומר שהוא רלוונטי. נקודה שעלתה לביקורת מאחד הטקסטים היא האג'נדה של "חייה כל יום כאילו הוא היום האחרון" של מרקוס אורליוס, והסברתי שהכוונה היא לא להתפרע כאילו אין מחר, אלא כן לשאוף אל המחר, אבל ליצור אורח חיים שאנו בוחרים בו במודע למען האושר שלנו, וגם אם הוא מכוון לתכלית, שבשבילה צריך קצת לסבול בהווה זה ממש בסדר, כל עוד עצרנו וחשבנו והבנו שאנו בני תמותה, ואנו בוחרים בתשומת לב את החיים שלנו בהווה ובעתיד. כך גם אם העתיד לא יגיע, לא בזבזנו זמן רב בשביל נקודה אחת ספציפית. מכיוון שאין לנו את כל הזמן שבעולם אז אנו בוחרים מה ליצוק לתוך הזמן שיש לנו וכך הוא הרבה יותר ארוך ומשמעותי, מחיי רשלנות כלפי הזמן שלנו, כפי שסנקה מכנה זאת.
סנקה אומר שאנו יכולים להעביר את כל החיים שלנו בשביל איזה עתיד או מטרה שלא מתאימים לנו. למשל ללמוד משהו כי הוא יוקרתי ונחשב, אבל לא מתאים לי ואני לא רוצה אותו, ובשורה תחתונה- לא מסב לי אושר- אלו שנים על גבי שנים, גם בלימודים וגם בעבודה, שאני עושה משהו בשביל איזה ערך ריק ובכך מבזבזת את הזמן שלי. נתנו דוגמאות של אנשים שעובדים בעבודה שהיא כלוב של זהב- עושים כסף, נחשבים מבחינת מוניטין והם פשוט לא נהנים ולא מאושרים. כך גם סנקה מדגים על מלחמות שהן למען איזו טריטוריה שלא תסב לנו אושר, או איזה רעיון קדום שעבר אלינו במורשת, שאין לו ולחיים שלנו כלום. הסטואים לא אומרים לנו מה נכון ומה לא, אלא אומרים לנו להשתמש בחומרה בחשיבה כדי לסנן ולדייק את החיים שלנו, המקומות שאנו נמצאים בהם, המעגלים שאנו מסתובבים בהם הבחירות שלנו וכולי. הסטואים (המאוחרים) גם לא מתנגדים לשום דבר, באשר הוא, למשל לעושר, לפרסום, פשוט לשום דבר אין ערך לכשצמו והכי חשוב כל דבר הולך כל עוד אנו לא תולים בו את האושר שלנו- האושר שלנו לא יבוא מהמציאות החיצונית ומהגורל אלא מהיחס שלנו לחיינו ומעבודה עצמית. את זה נפתח יותר בשיעור הבא.
בכיתה יב' של יונתן דיין:
בחינת הבגרות בפילוסופיה! בהצלחה רבה!
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של הודיה בונן :
בשיעור הראשון עסקנו במעשה חולדה ובור, לא לפני שמצאנו אותו בספר האגדה. דפדפנו בו והזכרנו את מפעלו של חיים נחמן ביאליק.
לאחר קריאת האגדה ומחשבות על המבנה שלה, על הסמלים שבה ועל המסרים שלה, ערכנו אפיון של דמות הגבר ודמות האישה. ההנגדה היתה ברורה, הגבר מצטייר כיצרי, אימפולסיבי, לא נאמן, לא רוחני, לעומת האישה שנפלה לבור שמצטיירת כחכמה, סבלנית, צנועה, מחושבת, יפה, חזקה, שמרנית שעוסקת בחיזוק הערכים השמרניים גם עבור הגבר ובעיקר – נאמנה.
ערכנו תרגיל קצר של חיפוש יצירות של עגנון שסיפור התשתית שלהן הוא מעשה חולדה ובור. הבנות מצאו תקצירי עלילות והזכרנו בין היתר את עלילות "שבועת אמונים", "תהלה" ו"פרנהיים".
המשכנו למגילת רות, לאור הנושא שלנו - ייצוגי נשיות וגבריות. מגילת רות היא מגילה נשית, ששיאה הוא המפגש בין רות לבין בועז בלילה בגורן. מהן האפשרויות העומדות בפניה של אישה נוכריה, מואבייה, ענייה, רעבה ואלמנה בתוך השדה הגברי?
מהם גילומי החסד במגילה ומהי האוירה הכללית בבית לחם? מהו החטא הקדמון של מואב כלפי עם ישראל וכיצד רות מייצגת את התיקון?
חלק מהבנות למדו את המגילה בבית הספר ועל כן הדיון היה פורה ועמד ביחס למעשה חולדה ובור: נשים בעת העתיקה שנמצאות במצב נפילה ומצוקה ובכל זאת מוצאות יכולת לסובב את המציאות
コメント