21 למניין השבועות ושלוש למניין השנים. הרוח בעמק נושבת בעוצמה:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
פתחנו בחזרה לקראת המבחן שמתוכנן לעוד חודש . עשינו חזרה על סוקרטס, התלמידים קראו את הסיכום שהכנתי על סוקרטס ואז התפצלו לזוגות והכינו שאלות אחד לשנייה . כל זוג התייצב במרכז הכיתה הציג את השאלות אחת לשני, אני כשצריך התערבתי במידה בתשובות, וגם התלמידים האחרים. התלמידים היו קצת בחרדה לפני הסיטואציה אבל כשהיו בתוכה תפקדו מאוד יפה. לאחר ההפסקה התחלנו בנושא של חשיבה ביקורתית שאני מעוניין ללוות אתו את התלמידים כדי לפתח כתיבה אקדמית ביקורתית. התחלנו בדיון על מושג הביקורתית וחשיבותן, לאחר מכן הצגה של מושגי היסוד: טענה, מסקנה, הצדקה, טיעון, טיעון תקף מול אמיתי.
לאחר מכן פשוט תרגלנו טיעונים פשוטים ברמה של הנחה אחת ומסקנה אחת, בחנו את מילות היחס שמאפשרות לנו לזהות הנחה ומסקנה. למרות שחששתי מיובש מסוים של הנושא התלמידים דווקא אהבו את הדיון.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
הגענו לכיתה מוכווני מטרה, ללמוד את מה שלשמו עסקנו בארבעת הספרים הראשונים של המדינה: לבדוק האם הצדק באדם משתלם ומועיל.
סיימנו בשיעור הראשון חזרה קצרה וסיכום על בחינת מרכיבי הסגולה הטובה במדינה: חכמה מצויה בשלטון ובשליטים הפילוסופים כמובן, האומץ ניכר בשומרים המגנים על דעת החוק שנקבעה מתוך חכמה ואכפתיות.
יישוב דעת הוא כאשר העם, המהווה את ה"תאוות" של המדינה, מקבל על עצמו את החוקים ומקיים אותם ללא צורך באכיפה מאומצת מטעם השומרים. כשכל אלה מתקיימים אז הצדק מתקיים במדינה מאליו.
אחרי ההפסקה הסתכלנו על הסגולה הטובה באדם. בחנו גם כאן את יחסי הכוחות וההרמוניה של שלושת המניעים בנפש האדם: החושב המעז והמתאווה.
אדם חכם נקרא לזה שהחלק החושב והמחליט בו הוא ההיגיון, אמיץ נקרא לאדם שהעוז שבו ישרת את הדעה שההיגיון החליט. נתנו דוגמאות ודנו על כך שאומץ אצל אפלטון הוא לא רק עוז לבצע דברים, אלא קיום הדעה ההגיונית גם אם זה כרוך בפחד. כמו כן אמיץ אצל אפלטון, הוא זה שיודע להשתלט על תאוותיו. הדגמנו על ספורט, על הפסקת עישון על תזונה וכל מיני ענייני חיים שבהם אפשר לגייס את העוז על מנת לעשות משהו שאין לנו כוח אליו.
יישוב דעת יתקיים כאשר כבר לא נהיה במאבק עם התאוות. לדוגמא, אם החלטתי להפסיק לעשן, ביום שסיגריות כבר לא יהוו פיתוי תמידי. או אם התחלתי לעשות ספורט בהעדר כושר ביום שארצה לעשות זאת בלי מאבקי אין קץ.
כשכל אלה יתקיימו באדם: חכמה, אומץ ויישוב דעת, אפלטון אומר הוא יהיה צדיק מאליו. פריצות ושירות התאוות הם שגורמים לחוסר באדם שבגינו הוא גורם עוולות. סיכמתי במהרה שאצל אפלטון אין צדיק ורע לו, רשע חכם, חכמה היא אורח חיים שלם שכל האלמנטים של הסגולה הטובה לוקחים בה חלק. סיימנו את הדיון הזה על אפלטון בדקה האחרונה של השיעור ולא להאמין שהנה רק מתחיל השבוע.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
התחלנו אתמול את תקופת עבודות החקר, במהלכה נקדיש מחצית מכל מפגש עבודה על עבודות החקר. את חלקו הראשון של המפגש אתמול הקדשנו לראשית הביקורת האימפריציסטית על הזרם הרציונליסטי, וקראנו מתוך המבוא למסה על שכל האדם של לוק. בקריאה כמו בקריאה, זה היה מאד מתווך, לפרקים סתום עבורם, השפה רחוקה מהם, ובכל זאת מתקשה לוותר על זה. בשבוע הבא נמשיך עם הדיון בגבולות ההכרה והאימפריציזם ה'רך' של לוק, בטרם נעבור ליום.
בחלק השני של השיעור התקבצנו בכיתת מחשבים, נויה הדריכה את התלמידות על החיפוש בקטלוג הספרייה ואני דיברתי על בחירת נושא לעבודה, תוך כדי מיפוי נושאים אופציונליים מתוך מה שלמדנו ומה שעוד נלמד (גם זה בעזרתה האדיבה של נויה).. נמשיך עם המבנה המחולק בשבוע הבא, ואינשאללה הכיתה תוליד עבודות ראויות בקצה הדרך.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
לא התראנו שבועיים, וחזרנו לשגרה בפינת "המידות" שלנו. הפעם על הפרק: מידת הרחמים. סיפרתי לקבוצת את עלילת "הסוחר מונציה" של שייקספיר, המהווה אזכור שכיח בדיונים הפילוסופיים ברחמים. בעקבות העימות בין שיילוק לאנטוניו, שוחחנו על המתח האפשרי בין רחמים לצדק. קראנו גם פסקה מניטשה, חובב נודע של מידת הרחמים ודומותיה, ודיברנו על "כוחם של הבכיינים", ועל האפשרות שהפנייה לרחמים אינה אלא הפעלה של כוח.
אחרי החימום בתורת המידות שבנו אל המטאפיסיקה ול"הקדמות" של קאנט. שבנו על עיקרי המהלך עד כה: הניסוח המחודש לבעיה של יום בהמשגה הקאנטיאנית, ביסוס משפטי המתמטיקה כמשפטים אפריוריים וסינתטיים והמעבר להוכחה הרגרסיבית, היינו לשאלה "משפטי המתמטיקה כיצד הם מן האפשר?". הדיון המטאפיסי, גם אם עמוס וקשה לא פעם, היה מוצלח מאוד. השאלה, בכל זאת, מופשטת: מהו קסם המתמטיקה? כיצד מתאפשרת זו, שאמיתותה קודמת לכל ניסיון ובכל זאת היא מרחיבה את הדעת ופועלת על המציאות? לשמחתי, הקבוצה לא נבהלה ממורכבות הדיון, ועלו הצעות יפות.
כך למשל הציעה ירדן שהמתמטיקה מתאפשרת משום שהעולם אכן פועל על פי חוקיה, ואנחנו קולטים את העולם. ההערה החכמה השיבה אותנו לדיון בריאליזם הנאיבי של לוק ובביקורת של ברקלי: מה לנו על העולם שמעבר למחשבות אודותיו? מהו דבר זה השונה מהמחשבה, וכיצד הוא מעתיק עצמו למוחנו? כך, הגענו ממש לעומק המהלך של הקאנט, רגע לפני הדיון על "הדבר כשלעצמו" וביקורת האידאליזם שמציע קאנט, ועצרנו. בהחלט מספיק ליום אחד! נמשיך בשבוע הבא.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
אתמול ערכתי סוג של ריוניון ברוח החזרה לשגרה, שכן כל הבנות שלי חזרו לכיתה, זה היה אושר גדול לראות את כולן שמחות ובריאות. למרות שכל השיעור הוקדש ליציאה מהשגרה.
לקראת השיעור ליקטתי כעשרים ספרי שירה יפים שאני אוהבת מהמדף שלי בבית והנחתי אותם במרכז המעגל. (אנחנו יושבות במעגל) . כל אחת מהתלמידות נטלה ספר, עלעלה בו, קראה בו מעט , וצדה שורת שיר אחת.
השורות שהן ליקטו היו יפהפיות: "לא לעשות דבר מלבד להיות" של ישראל אלירז, "אני מביט בעץ (יכולתי לומר בך)" גם של אלירז, "הסבל שלך ירוק יותר" של סיון הר שפי "ומה יעשה איש עיוור, שכלבו חלה פתאום" של ארז ביטון, "העולם מלא גברים יפים, השבתי, אך אני בכל זאת אוהבת אחד מכוער" של אווה קילפי ועוד ועוד.
השורות הניבו דיון מרתק על כוחן של השורות, של השירים, של המילים, על פרפרזות וארמזים, ודיונים פילוסופים שהוכיחו את שביקשתי להוכיח: כמה כל מילה טוענת משמעות רחבה וכי מילים מייצרות מציאות.
היה כל כך מרגש. בחלק השני של השיעור ביקשתי מהן לבחור מילה אחת, (לפתוח בעמ' 10, שורה 2, מילה שניה) ומכל 13 המילים שבחרו כולן, ליצור שיר או שורה. הרשיתי להן להוסיף שלוש מילים ומותר להטות א המילים.
גם כאן הן כתבו קטעים פשוט נפלאים: אליה שחטל כתבה: פְּרֵדַת עֶרֶב מֵהָעוֹלָם שֶׁבְּיָדַי. גיה אייל כתבה: פרידות תמיד קורות בערבים / פרידות שבידיהן מפרקות משפחות/ פרידות שבדם נגמרות / פרידות מזוויות שונות.
מעיין גור כתבה: הַהֶבְדֵּל בֵּינִי לְבֵינְךָ הוּא שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ פְּרֵדָה מֵעוֹלָם. רוני מיטרוב כתבה: בערב דם אחד, משפחה נפרדה. חמוטל לילך כתבה: תמיד בערב, רואה אני בזווית עיני, משפחה פרודה.
נוריה כתבה: זוויות דם שבידי/ מעולם לא בישרו/ על הערב/ ההבדל בין פרידה לפירוק ן מיה כתבה: כערב לבוקר, מתמיד ולעולם, היה ויהיה לי / כעורקים למערכת הדם ועוד ועוד.
בחלק השלישי כתבנו המשכים ל"שורות התנעה" של יהודה עמיחי וישראל אלירז.
דוגמאות:
גיה אייל : בסוף כשהאהבה עזבה אותנו
נותרנו שטופי דמעות
כל אחד בעולמו, לבד
למרות כל הניסיונות, געש הים
ומה שהיה הלך ונעלם
בסוף.
מעיין גור: בסוף כשאהבה עזבה אותנו
שנינו הופכים זרים
לא מנופפים לשלום
לא מתחבקים
הדברים אותי מציפים
ואני נזכרת ברגעים
השאלה שלי המרכזית היא-
מה אתה חושב
כי הלוואי והייתי יודעת
מה אתה מרגיש
לגבי הפרידה
שלנו
אירית ויינשטיין: בסוף כשאהבה עזבה אותם,
כמו עשב ביום קיץ חם,
אך בשבילם ירד גשם,
זמנם חלף ותם.
כשיסתכלו אחורה בכיסיהם המתנדנד,
ולבם צובט בעצב,
יזכרו באותו יום קיץ,
שישבו ושיחקו על העשב.
בכיתה יב' של חיה גלמן :
בחלק הראשון של המפגש קראנו יחד את החיבורים המשווים שהתלמידות כתבו בעקבות הקריאה במחזה "האשה מן הים" לאיבסן, קיימנו עליהם דיון והענקנו משוב לכותבות.
התעמקנו במיוחד בשני חיבורים משלימים שעורכים השוואה בין מערכות היחסים של שתי הנשים במחזה, אלידה ובולטה, חיבור מתבונן במערכות היחסים מנקודת המבט הנשית של האישה והזניה מנקודת המבט של הגבר.
בחלק השני התברברנו קצת עם שיחה על מבנה בחינת הבגרות. בהמשך קראנו את שירה של לאה גולדברג - אולי אינך יפה כל-כך. הבנות זיהו מיד שמדובר בסונט וטענו שהיא מזכירה להן מאד את סונט 130 של שייקספיר.
באופן בלתי מתוכנן פתחנו את המפגש עם חיבורים מנקודות מבט שונות מגדרית וסגרנו אותו עם שירים בעלי תמה דומה אך מנקודות מבט שונות מגדרית.
Commentaires